"כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה" (דברים, י"א, כ"ד)
מדע הארכיאולוגיה עוסק במציאת עדויות חומריות, השופכות אור על אירועים מהעבר הרחוק. מטבע הדברים, קיים מתח תמידי בין ממצאי הארכיאולוגים לבין המיתוסים הרווחים בחברה, בנוגע לעברה. אחד המיתוסים המכוננים והחשובים של החברה הישראלית הוא היותנו צאצאיהם של בני ישראל המקראיים, שיצאו ממצרים והתיישבו בארץ כנען, היא ארץ ישראל.
מזה דורות קיימת מחלוקת בקרב הארכיאולוגים, בנוגע לאמת המדעית מאחורי סיפורי המקרא, המתארים את היציאה ממצרים וההתיישבות בארץ. לאורך השנים, טענו רוב הארכיאולוגים הישראלים כי אין ממצאים התומכים בסיפורים הללו והסיקו מכך שסיפורי המקרא הם מיתוסים ולא היסטוריה אובייקטיבית.
דווקא היום (ב'), בעיצומן של ההכנות לחג הפסח, המציין את יציאת מצרים, בחר הארכיאולוג הישראלי פרופ' אדם זרטל לצאת נגד תפישה זו. פרופ' זרטל, חבר קיבוץ עין שמר של תנועת השומר הצעיר, סבור שבידיו תיאוריה יציבה הנתמכת על ידי ממצאים בשטח, המוכיחה שבני ישראל נכנסו לארץ כנען במאה ה-12 לפנה"ס והביאו איתם השפעה אידיאולוגית שמקורה במצרים.
| מן המקורות |
|
| דברים, ב', ה' |
|
"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר" |
|
|
|
|
הוא מבסס את התיאוריה שלו על אתרי פולחן, שצורתם כצורת כף רגל, שאותם הוא מזהה עם המושג המקראי "גילגל". זרטל סבור, שאתרים אלה שימשו את העם כמרכז פולחני עד לבניית בית המקדש בירושלים. לטענתו, יתכן שבני ישראל היו עולים לאתרים אלה בחגים, ומכאן המושג "עלייה לרגל" והשימוש במילה רגל כמילה נרדפת לחג. בניית המתחמים בצורה זו, מסמלת את ההשפעה האידאולוגית שהייתה לתרבות המצרית על מי שבנה אותם. מפני שכף הרגל הייתה סמל מוכר במצרים לשררה וכוח. באמצעות מחקר נוסף, יתכן שבעתיד תוכל התיאוריה של זרטל לספק הסבר מקיף ומדעי למיתוס שנקרא "יציאת מצרים".
"כאדם שעוסק בארכיאולוגיה למעלה מ-30 שנה אני יכול בהחלט לטעון שמדובר בתגלית יוצאת דופן ואפילו מרגשת, על אף שכאיש מדע עליי להישאר קר", אומר זרטל. "מדובר בתגלית יחידאית, אפילו בקנה מידה בינלאומי".
מבט מהאוויר על אחד המתחמים. ממצא ייחודי לחלוטין (צילום: המרכז למיפוי ארץ ישראל)
הממצאים עליהם מסתמך זרטל נתגלו ונחקרו בין השנים 2008-1990, בבקעת הירדן ובשומרון. מדובר במתחמים או אתרים, שנבנו בצורת כפות רגליים ענקיות. פרט לחמשת האתרים שנתגלו עד כה, לא נתגלה אף אתר בעולם שנבנה בצורה דומה ולכן מייחסים החוקרים חשיבות רבה לכל פרט ופרט.
מבדיקות תיארוך שערכו החוקרים לכלי חרס ועצמות בעלי חיים שנמצאו בשטח, ניתן להסיק שהמתחמים נבנו בסוף המאה ה-13 לפנה"ס וקיומם נמשך עד המאה ה-9 לפנה"ס בקירוב. האתר הראשון נמצא ליד מושב ארגמן שבבקעה. אורכו כ-200 מטרים, רוחבו כ-85 מטרים ושטחו כ-13 דונם. המתחם בנוי כחצר מוארכת המוקפת קיר נמוך, במרכזו במה עגולה שתכליתה לא ברורה עדיין לחוקרים. ליד הבמה נמצאו סירי בישול ועצמות בעלי חיים, מה שעשוי להעיד כי היא שימשה לפולחן.
| מן המקורות |
|
| מלכים ב', כ"א, ח' |
|
"וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם רַק אִם-יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים" |
|
|
|
|
המבנה המיוחד, בצורת כף רגל, מעיד שהאתר נבנה עם כוונה רעיונית. יש בו מסלול, מעין דרך תהלוכות, המקיפה את הבמה. "הקפה טקסית של אתרים באמצעות תהלוכות היא אלמנט חשוב במזרח הקדום", אומר פרופ' זרטל, שהוסיף כי מקור המונח 'חג' בלשונות השמיות הוא במילה 'חוג', שמשמעותה סיבוב או הקפת מקום. מכאן שהממצא החדש שופך אור על משמעות המושג 'חג' בעברית.
המתחם השני נתגלה ליד מושב יפית, השלישי ליד מושב משואה. עוד שני מתחמים שצורתם דומה אך לא זהה, נמצאו בנחל תרצה ובהר עיבל. זרטל סבור שמדובר בחמישה מתחמים שנבנו על ידי בני ישראל, זמן קצר לאחר כניסתם לארץ כנען. הוא מסתמך על העובדה שחמשת האתרים נבנו באותה תקופה, על כך שחמישתם פזורים על מסלול הכניסה לארץ ישראל, המתואר בספר יהושע, ועל העובדה שבמתחם בהר עיבל נמצא בעבר מזבח ולידו שרידים של בעלי חיים שנשחטו שחיטה כשרה.
המתחמים נבנו עם כוונה רעיונית עמוקה (צילום:רון גפני, Skypics)
המילה גילגל מוזכרת במקרא 39 פעמים. גילגל הוא אתר או מחנה, שהקימו בני ישראל עם כניסתם לארץ כנען. על פי התיאור במקרא האתרים החדשים עשויים להיות גילגלים. אך העובדה שנבנו בצורת כף רגל, מרמזת על משמעות עמוקה ומרחיקת לכת מזו.
"הספרות במצרים העתיקה עוסקת הרבה בכפות רגליים", אומר פרופ' זרטל. "במצרים הפרעונית דריכה בכפות הרגליים מסמלת שליטה. הדריכה מסמלת את הכנעת האויב אך מעבר לכך, היא מסמלת את השליטה בארץ. במצרים של המאה ה-15 לפנה"ס, היה נהוג לצייר את אויבי הממלכה על הדום רגליים ולהביאו למלך. הפרעה היה יושב על כסאו כאשר כפות רגליו מונחות על אויבי האומה ודורכות עליהם. גם על סנדליו היה נהוג לצייר את אויבי מצרים".
פרופ' זרטל משער שלרעיון הזה הייתה השפעה ישירה על עיצוב המתחמים שנתגלו, וכי השפעה זו עשויה להעיד על כך שבני ישראל אכן נכנסו לארץ כנען ממצרים. על מנת לבסס את ההשערה הוא פונה למקרא. "המקרא מתייחס לכף הרגל מאות פעמים. כף הרגל מסמלת בעלות על טריטוריה, את הקשר בין העם לארץ ואת ההבטחה האלוהית לבעלות העם על הארץ. בנוסף, לא פעם מומשלת הכנעת האויב לדריכת רגל. שיאה של התפישה החדשה, שחדרה מהספרות המצרית אל המקרא, הוא בדימוי המקדש לרגל. המקדש מדומה למקום בו דורכת רגלו של האל".
| מן המקורות |
|
| ישעיהו, ס', י"ד |
|
"וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל-כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל-מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהוָה צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" |
|
|
|
|
גילוי המתחמים, והתיאוריה הנלווית אליהם, מציעים מערכת חדשה להבנת מושגים המוכרים לנו. משמעות המושג 'רגל', למשל, מוכרת לנו כחג ('שלושת הרגלים'). עתה, ניתן לפרש אותה כרגל פיסית. יתכן שבדורות הראשונים לישיבתם של בני ישראל בארץ כנען, היה העם עולה למתחמים שנבנו בצורת כף רגל, על מנת לסמל את השליטה בארץ, ומכאן המושג "עלייה לרגל".
יתכן שרק לאחר הקמת המקדש בירושלים, כ-200 שנה לאחר בניית המתחמים, הפכה המילה רגל למילה נרדפת לחג. קיומם של מתחמי פולחן בהם נחגגו חגי ישראל לפני בניית המקדש, עשוי גם להסביר למה ירושלים לא נזכרת בספר דברים.
פרופ' זרטל מודע להשלכות הפוליטיות של התיאוריה שלו ונמנע במכוון מלצאת בהצהרות הנושאות גוון לאומי. "אני ארכיאולוג שעוסק רק בממצאים מדעיים ולכן איני נכנס למשמעויות הנוספות של הממצאים" הוא אומר. כאיש תנועת השומר הצעיר קשה לחשוד בזרטל שהוא מאוהדי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון או שהוא שייך לצד הימני של המפה הפוליטית, אך זרטל סבור שבמקרה הזה הממצאים המדעיים מחזקים את דברי הטקסט המסורתי ולא חותרים תחתיו.
"יש בקרב הארכיאולוגים כפירה יסודית באמינות ההיסטורית של המקרא. הויכוח הוא סביב השאלה האם אנו, היהודים, היינו כאן בתקופת המקרא או שהגענו בעידן המודרני. מהממצאים האלה אתה יכול להבין שמי שבנה את המתחמים האלה הביאו איתם לארץ אידיאולוגיה ממצרים, ולכן בהחלט סביר שהם באו משם".
