להקות הרוק למדו לחיות עם שיתוף קבצים / דעה
אמני הרוק והאינדי כבר הבינו שכל אחד יכול להוריד את השירים שלהם בחינם, ומצאו מקורות פרנסה יצירתיים אחרים שמתאימים לרוח הזמן. רק חברות המוזיקה עדיין מורטות את השערות. על גסיסתו של המתווך בעידן השיתוף
השירים עצמם הופכים לסוג של כלי שיווקי שיש להפיץ למה שיותר מאזינים, ובאמצעותם מוכרים מוצרים אחרים; הופעות, חולצות טי, קופסאות מהודרות לאספנים, סרטי DVD או פרסומות.
אל תקפצו ותצעקו "מסחור". להקת האינדי Apples In Stereo תרמה שיר אנטי-תאגידי בשם Go לפרסומת של חנות מכשירי הכתיבה טארגט. לא העפתי אותם מה-iPod כשראיתי את הפירסומת. גם הם צריכים להתפרנס, וזו דרך ראויה.
The Shins, עוד צוות שמככב בפלייליסט שלי, לא שפכו עשרות אלפי דולרים על הפקת קליפ ראוותני לשיר Pink Bullets – הם אימצו קליפ שמעריץ ישראלי, אדם ביזנסקי, הכין להם על דעת עצמו במחשב האישי, והפכו אותו לקליפ הרשמי שלהם.
כל השינוי הזה טוב גם לצרכנים, המאזינים. האם ניתן לדמיין בכלל שהלהקות והאמנים המוכרים שנחתו בארץ להופעות בשנים האחרונות ועוד עומדים לנחות כאן, כמו רג'ינה ספקטור, הברידרז, דפש מוד, כריס קורנל, MGMT, Yeah Yeah Yeahs ועוד – היו קמים מהכיסא ומגיעים עד חור זעיר בשם ישראל אם יכלו להתפרנס פאסיבית ממכירת אלבומים בלבד?
להקות עבר כמו פיית' נו מור, סיימון וגרפונקל והפיקסיז הסכימו להתאחד ולחזור להופיע כדי למלא את המצברים, שהלכו והתרוקנו ככל שהמעריצים עברו למקורות חליפיים כמו Rapidshare ונעלמו מחנות התקליטים השכונתית. פסטיבלי הקיץ הגרנדוזיים באירופה, שמדי שנה מציגים ליין-אפ עשיר יותר ויותר, הם תוצאה ישירה של המצב בו נמצאת תעשיית המוזיקה. קים דיל מהפיקסיז אמרה בראיון פעם כי הלהקה התאחדה לסיבוב הופעות כדי שהגיטריסט יוכל לממן לבת שלו בית ספר פרטי. אז גם כוכבי רוק צריכים לצאת לעבודה מדי פעם, כמו כולנו, ולא רק לגרוף הכנסות מהכיסא בבית – זה אמור להיות המצב הנורמלי.
אם תורידו שירים, מחר תדרסו ילדים
לא חסרות דוגמאות של אמנים שמתנגדים לאווירת האנטי שיתוף קבצים ש-RIAA מקפידה לשמר בארה"ב. זמר ההיפ-הופ 50 סנט אמר פעם שהוא מעריך את המעריצים שלו
באותה מידה, בין אם שילמו על האלבום או הורידו בחינם ברשת, וש"חברות המוזיקה צריכות להתמקד במכירת הופעות ומוצרים נלווים כדי לקבל את הכספים שהן משקיעות בשיווק". ווירד אל ינקוביץ, שידוע בשירים הומוריסטיים, חיבר שיר שבו השווה בצחוק את משתמשי תוכנות ההורדות לרוצחים: "אם תגנבו שירים, מחר תשדדו חנויות משקאות ותדרסו ילדים קטנים", זימר.
טרנט רזנור מניין אינץ' ניילס הפיק השנה שלושה אלבומים ששוחררו להורדה חינם ברשת, כולל EP משותף עם ג'יינז אדיקשן, שיוצאת גם היא שוב לסיבוב הופעות, כך פתאום, אחרי שנים שבהן החליד הסולן פרי פארל בבית. רדיוהד חנכו בשנה שעברה את In Rainbows, אלבום להורדה. הגולשים יכלו להוריד בחינם או לשלם כאוות נפשם ישירות ללהקה. מספר אלו שבחרו לשלם סכום כלשהו גדול פי שניים מהיקף המכירות של שני האלבומים הקודמים של להקת הרוק.
תגמול לאומן: דולר בודד
האמנים עצמם לא ממש בפאניקה, אבל חברות המוזיקה כן. ומה הפלא – מדובר במתווכות שהאינטרנט הפך אותן לבלתי נחוצות לחלוטין. כשאפשר להקים אולפן הקלטות בבית בעלויות נמוכות, להקליט אלבומי אינדי-רוק מושקעים ולהפיץ קבצי MP3 בעלות של דמי איחסון של אתר בלבד, תאגידי המוזיקה אינם אלא גוזרי קופונים. גם במודל העסקי הישן האמנים לא הרוויחו מי יודע מה מזה.
לא מאמינים? בבקשה: חנות המוזיקה המקוונית הוותיקה CD Baby, שמוכרת דיסקים של אמנים עצמאיים ומשלמת להם ישירות פעם בשבוע, מסבירה שהמוזיקאים פונים אליה כדי להרוויח בין ששה ל-12 דולר לאלבום, במקום הדולר הבודד או השניים דולר שהם מרוויחים בלייבלים ענקיים. עבור מתח רווחים כזה, מה הפלא שהאנשים בחליפות עוד מתדפקים על דלתות בית המשפט ונאבקים גם באחרון מורידי הקאזה?
