מה שמו לפרעה ביין?

היום נהוג לרפא מחלה על ידי נטילת אחת מהתרופות הרבות, שהעמיד לרשותנו המדע. עם זאת, לרבים מאיתנו יש שיטות אלטרנטיביות לריפוי מחלה, החל מתרופות הומואופטיות, עבור בשיטות שהגיעו אלינו מהרפואה המזרחית וכלה בשיקויים ותמהילים שונים, העשויים מחומרים טבעיים הנמצאים סביבנו, בקיצור - תרופות סבתא.

מחקר שבמסגרתו עבדו זה לצד זה כימאים וארכיאולוגים, מלמד שלמצרים הקדמונים היה מנהג למהול את יינם בעשבי מרפא ובשרף עצים, כאמצעי לריפוי מחלות. במהלך המחקר נערכו בדיקות כימיות לעשרות כדי חרס, שנתגלו במצרים לאורך השנים האחרונות. העתיק ביותר שבין הכדים, תוארך לשנת 3,150 לפנה"ס בקירוב. מהבדיקות הכימיות עולה כי הכדים הכילו יין מעורבב עם עשבי תיבול שונים, ביניהם צתרה, בן-חרצית ולענה.

החוקרים ציינו כי עד כה היה ידוע לנו ממקורות כתובים, על שימוש בשיקויים מסוג זה החל מהאלף השני לפנה"ס. הנוהג למהול שרף עצים ביין, מוכר גם הוא מהעת העתיקה, במזרח הקרוב כמו גם בסין, ואפילו נמצאו עדויות לשימוש בשיקוי זה בימי הביניים באירופה. עם זאת, הכד העתיק ביותר שנבדק - אשר נתגלה בקברו של סקיו, אחד ממלכי מצרים הראשונים - מעיד שהשימוש ביין מהול בעשבי תיבול החל מאות ואלפי שנים קודם לכן.

הכדים שנבדקו עברו בדיקת פחמן 14 לצורך קביעת גילם המשוער, ומסתבר שה"צעיר" שביניהם נוצר כאלף שנים לאחר העתיק ביותר. כלומר, ניתן להסיק מתוצאות המחקר ששיטת ריפוי זו הייתה נהוגה במצרים, לכל הפחות, למשך 1,000 שנים.