בוא תבואו שישי-שבת

ערב שבת, כולם יושבים סביב השולחן אחרי נטילת ידיים. אב המשפחה מסיר את הכיסוי מהחלות ומבקש לברך עליהן. אבל רגע. "המממ, המממ", הוא מהמהם ומצביע על קרש החיתוך שמולו. "מממ? מממ?", מחזירה לו האם, ואז הבן מתערב: "המממ, הממם! הממ!" ומצביע לעבר המטבח. "אה! הממ!", מתעשתת האם. היא ניגשת למגירת הסכו"ם, ומביאה לאבא את הסכין לחיתוך החלה. "אהה!", הוא קורא ומברך המוציא לחם מן הארץ.

הסיטואציה מוכרת לכם? אתם לא לבד. מרים אולמן, אשתו של החזן דוד אולמן, הוציאה לאחרונה ספר ילדים חדש שנקרא "שישבת", ובו סיפורים קצרים ומחורזים על המתרחש בבית משפחה דתית או מסורתית בכל סוף שבוע - החל מההכנות לשבת ועד להבדלה במוצ"ש. 

מלבד השתיקה (שלא יהיה "הפסק") בין נטילת הידיים לברכת המוציא, מספרת אולמן על התרחשויות מוכרות נוספות במשפחה כמו האב שזולל לילדיו את הטופי שאספו בבר מצווה, הנכדים שנרדמים על המיטה של סבא וסבתא בשבת, והאם שמבקשת מהילדים לא לטעום מהאוכל שהיא מכינה לפני שבת.

בשיחה עם ynet מספרת אולמן כי החוויות שבספר אמנם לקוחות מחיי משפחתה, אך רבים שקראו את הסיפורים העידו שמדובר בהתרחשויות כה מוכרות, עד שלעתים בעת הקראת הספר לילדים - הם מחליפים את שמות הגיבורים בשמות בני המשפחה כדי לייצר הזדהות וקירבה עם הטקסט.

אחד הסיפורים מגולל את אירועי יום שישי אחד במשפחת אולמן, כשהילדים השתעשעו בחדר האמבטיה בהשטת סירות נייר. מטבע הדברים, לאחר זמן קצר הסירות נרטבו וטבעו - והילדים שחיפשו תחליף, מצאו את המגבעת החדשה שקנה האב כדי לעבור איתה לפני התיבה.

קול הצהלה של הילדים "הזעיק" את החזן לראות מה עושים ילדיו באמבטיה - ועיניו חשכו. מי שהצילה את המצב היתה המחברת, שחטפה התקף צחוק, ולבסוף המגבעת הושלכה אל תיבת התחפושות.

אולמן היא גננת במקצועה ומתמחה בחינוך מיוחד. לפני כחמש שנים הוציאה את "פסיעות לשמחות", ו"סיפורי "שישבת" - המלווה באיוריה של עדי שפיגל - הוא ספרה השני.

במשך שנים היא ליוותה את בעלה בהופעותיו בישראל וברחבי העולם. אולמן, שמשלב בין חזנות קלאסית לשירה חסידית עתיקה ועכשווית, זכה בעבר במקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי עם הלחן שלו ל"היום הרת עולם".

• "סיפורי שישבת", מאת מרים אולמן. הוצאת "אופיר - בית הוצאה לאור"