האם תסתיר אותי?
אם ברצוננו לזכור את השואה באמת, שאלתה של הניצולה שחושפת את כוונות הזולת צריכה להדהד אצל כל אחד מאיתנו, גם ברמה הלאומית
בביקורו בארץ לפני שנתיים, סיפר וורן באפט על ניצולת שואה שאמרה לו, כי השאלה היחידה שהיא שואלת אנשים היא "האם תסתיר אותי"? כדור שלישי לשואה, נכדה לניצולים מאושוויץ, זאת שאלה שמהווה את זכרון השואה שארצה להעביר לילדי.
אל תענו מיד כן. זו לא שאלה פשוטה. בגרמניה הנאצית ובפולין הכבושה, הסתרת יהודי היוותה סכנה ישירה לחייך ולחיי משפחתך. לחיי הילדים שלך. להסתיר יהודי. זר. ללא מעמד חוקי. כשיש בך ניכור, או איבה, או אפילו שנאה ליהודים. ובכלל, מי אמר שמה שעושים להם נורא כל כך? כל השמועות על מחנות והרג הן בטח סתם סיפורים.
האם אסתיר אותה?
האם אתקשר למחלקת הרווחה כשהצעקות מהדירה מעל נשמעות שוב ושוב? וכשאני רואה את הסימנים המחשידים בהתנהגות הילדים? ואולי אני סתם מגזימה, אז למה לסבך את המשפחה?
האם אדאג לעובדת הזרה הלא חוקית של מכריי, שחלתה במחלה קשה, והם, מפחד הקנס פשוט שלחו אותה לדרכה במקום לדאוג לה לטיפול רפואי? או שאגיד, "מה לעשות, זה החוק, היא צריכה לחזור למדינתה"?
האם אסייע לפליט מדרפור שמבקשים לגרשו חזרה למצרים? שם עלולים לפגוע בו או להחזירו לסודן. האם אחביא אותו? או שאומר לעצמי, "יש לנו מספיק בעיות בארץ. אין לנו מקום גם לבעיות שלהם".
זכרון השואה הקולקטיבי של מדינת ישראל הפך אותנו לאימפריה בטחונית, עם אחד הצבאות הטובים והחזקים בעולם. אנחנו מגנים על עצמנו ודואגים שבפעם הבאה שיקום איזה מטורף וינסה לחסל אותנו זה כבר לא יהיה אפשרי. לא נצטרך להיות תלויים בחסדיו של מישהו שיסתיר אותנו.
אבל האם לא הגיע הזמן שהמדינה תידרש לשאלה "האם הייתי מסתירה אותה", במובן הרחב יותר? האם אנו מסתפקים בכך שלא נהיה יותר הנפגעים, או שאנו שואפים להמנות גם עם המצילים? האם איננו נמצאים לפעמים במקום הפוגע?
האם נלמד לתת יחס שווה לאזרחי מדינת ישראל הערבים או שנמשיך להציע להם לעבור לעזה כשהם מתלוננים? האם נחוקק חוקים יותר הוגנים כלפי העובדים הזרים, או שנמשיך להתייחס אליהם כאל גוזלי פרנסתינו וכמי שמאיימים על שלמות עמינו?
האם נקבל פליטים שנמלטו על נפשם מרצח עם באפריקה, או שנמשיך לומר שמישהו אחר ידאג להם ונשכח מה עלה בגורלם של הפליטים היהודים שהוחזרו לאדמת גרמניה כי אף אחד לא רצה לקבל אותם?
ביום בו נתחיל לדבר על זכויות אדם גם בטקסי השואה הממלכתיים, ובטקסים בבתי הספר, ביום בו נוכל לדון במהלכם גם במלחמה בגזענות, בביקורת עצמית על מוסדות השלטון, בשאלות של מצפון וצדק, ולא נעסוק רק בהבטחות שלא ניתן לאף אחד לפגוע בנו יותר, נדע שאנחנו באמת זוכרים את השואה.
האם אסתיר אותה? האם נסתיר אותה?
הלוואי והיינו יכולים פשוט לענות "כן".
מיכל צ'רנוביצקי, פעילה חברתית
לפנייה לכתב/ת 
פליטה מדרפור. אחביא אותה?
צילום: AP
מומלצים
