תל אביב, 1948
הצצה בלעדית אל הווי החיים בעיר תל אביב במהלך מלחמת העצמאות. חלק ג' בסדרת הכתבות "אני הייתי שם בצבע"
מהו תפקידו של העורף בזמן מלחמה? האם מוטל עליו להשבית את חיי השגרה ולייצר מראית עין של מסירות מוחלטת למאמץ המלחמתי או שמא מטרה ראויה יותר היא קיום השגרה האזרחית של ימי חול, למענה נלחמים למעשה החיילים בחזית? שאלה זו על נספחיה השונים מלווה את הדיון הציבורי במדינת ישראל למן ראשיתה.
גם כיום, כאשר מטשטשים הגבולות בין עורף לחזית, עדיין מהדהד מדי פעם דיון סוער בסוגיה זו. לרוב מעורב בדיון זה שמה של העיר תל אביב, כסמל לבועה מנותקת תמידית מקווי החזית אשר תושביה שקועים בבתי קפה ובשלל הנאות החיים. האם היה הדבר נכון גם בימי המלחמה הראשונה בתולדות ישראל - מלחמת העצמאות?
בין דימוי למציאות
במהלך מלחמת העצמאות הגיע הצלם/נדבן האמריקאי פרד מונוסון למדינה הצעירה, בעודו משתכן במלון תל אביבי על חוף הים, תיעד במצלמתו כמה רגעים של הווי תל אביבי מוכר למדי, הנראה רחוק מרחק שנים רבות מתמונות המלחמה הצרובות בזכרוננו הלאומי של אותם ימים.
עד כמה משקפות התמונות לעיל את שגרת החיים בתל אביב בזמן המלחמה? האמת כהרגלה מורכבת הרבה יותר. למעשה כבר יום אחד לאחר החלטת האו"ם בדבר קבלת החלטת החלוקה עמדה תל אביב תחת מתקפה עזה (ברובה מאיזור יפו), במהלך השבועיים לאחר מכן נהרגו 36 מתושבי העיר, מירי צלפים על השכונות הדרומיות ובאירועים דומים. קרבות הרחוב בין שני הצדדים הביאו לשיבוש החיים ביפו ובשכונות התל אביביות הקרובות לה, כל זאת עד לכיבוש יפו בידי האצ"ל, אשר הושלם ב-13 במאי 1948.
האם תל אביב בוערת?
בשעה ארבע אחר הצהריים ביום שישי ה-14 במאי 1948 נפתח טקס רשמי באחד הבניינים בשדרות רוטשילד בתל אביב. אורכו של אותו טקס מדובר הידוע יותר בכינוי - הכרזת העצמאות, היה כחצי שעה. את טקס החייאתה ההיסטורית של המדינה העברית סיכם רה"מ לעתיד דוד בן-גוריון ביומנו במילים הבאות: "בארבע הכרזת העצמאות, בארץ צהלה ושמחה עמוקה - ושוב אני אבל בין השמחים, כביום 29 בנובמבר". ציטוט המאשש אולי את השמועה שנפוצה כי את נאומו בטקס נשא בן-גוריון בקצב מהיר במיוחד, מחשש לתחילתה של התקפה ערבית שתקטע את ההכרזה בעודה באיבה.
בדומה לתחזיותיו האחרות של בן גוריון לגבי עתיד המדינה גם ניבויה של התקפה ערבית על תל אביב התממש, אם כי באיחור של מספר שעות מן הנצפה - בשעות המוקדמות של בוקר ה-15 במאי (למחרת ההכרזה) הפציץ חיל האוויר המצרי את תל אביב. מספר שעות לאחר מכן פלשו לתחומי מדינת ישראל צבאותיהן של מדינות ערב - מצרים, ירדן, סוריה, עירק ולבנון, ומלחמת העצמאות הפכה ממלחמת אזרחים למלחמה אזורית. במהלך הימים לאחר מכן בעוד קרבות עזים מתנהלים ברחבי הארץ המשיכו מטוסים מצריים להטיל את מטענם הקטלני על בתי תל אביב.
העיר באפלה
מבט נוסף על שגרת החיים בעיר בזמן המלחמה ניתן לגלות בכתבה שהתפרסמה בעניין זה בעיתון "ידיעות אחרונות" במאי 1948. להלן קטעים נבחרים מן הכתבה: "תל אביב מותקפת מהאוויר. קל לתאר לעצמנו מהו הרושם בעולם. דווקא בזמנים כשהדואר לא פועל ושרות הטלגרף צולע, מרחוק 'השד' נראה פי כמה איום ונורא מאשר מקרוב... אבל אליבא דאמת: תל אביב שקטה! תל אביב עובדת! תל אביב, החיים בה מתנהלים כרגיל. על אף האזעקות ועל אף ההפצצות ועל אף הקורבנות ברכוש ובנפש. אך חלילה לנו, לתל אביביים לזלזל בסכנות הכרוכות בהרעשות מן האוויר. כי יש לנו עסק עם אויב בלתי מתורבת, עם אויב שאיננו מתחשב עם העובדה שאין תל אביב מצודה צבאית, אלא עיר פרזות, עיר נמל אזרחי ולא צבאי ולא בסיס...
איך חיה תל אביב בערב ובלילה האיפול? כרגיל. בתי קפה פתוחים ואינם ריקים. בתי הקולנוע פתוחים ואינם ריקים. תנועת האוטובוסים מתנהלת כסדרה. וגם מכוניות וטקסי וגם הולכי רגל. וזוגות צעירים אינם מוותרים על כוס קוקטייל באולמי הריקודים. כי הבחור מהחזית, שנזדמן ליום או יומיים חופש בתל אביב ממהר לבית חברה ומזמין אותה, והיא נענית, ורוקדים. אזעקות? אין דבר. קול הצופר מתערב במנגינת הטנגו? אין זה מפריע.
לא. אין תל אביב קלת דעת כלל וכלל. ואל תחשבו נא, כי יושביה חולמים על ריקודים בלבד. פה ושם מאחורי חלונות מוסווים בגלל האפילה הולמים פטישים ומטרטרים מנועים, ובתי הייצור עובדים במלוא הקיטור. כי תל אביב היא העורף בהא הידיעה. היא העורף והחזית. העורף מתוך חובה והחזית מהכרח... על האזרח לזכור זאת, בל יחכה לקול המפקח: לכבות את האור. האור בזמן האיפול כמוהו כבגידה. כן, ללא כל הגזמה.
ולילדינו היקרים, אל תביטו בטייסי האויב ואל תעמדו על המדרכות. הוא יורה ממכונות יריה כי הוא אינו חס על חייכם. והרי כולכם רוצים להיות לוחמים ולשרת את המולדת וטוב תעשו כשתרדו למקלטים... כולנו בחזית. והמשמעת והאחריות הן הרי היסוד לחיים ציבוריים מאורגנים ובוטחים. הבטחון קודם לכל".
מי אתה פרד מונוסון?
בשבועות הבאים נציג בפניכם סרטונים בלעדיים נוספים מתוך אוסף סרטיו של פרד מונוסון. מי היה מונוסון? באילו נסיבות צילם את האירועים החשובים ביותר בתולדות המדינה לפני הקמתה ובשני העשורים הראשונים שלה? כיצד ניצל ארכיון סרטיו ברגע האחרון מהשמדה? את התשובות לשאלות אלה ואחרות וחשיפה של סרטיו הצבעוניים הנדירים כינס הבימאי אבישי כפיר (מנהל ארכיון מונוסון) לכדי סרט תעודי בשם "אני הייתי שם בצבע" (סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין) שיוקרן בקרוב בערוץ הראשון. מידע נוסף אודות הסרט.
אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.
לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet
