"היום אני שמח שפוטרתי. הפכתי לעצמאי"

יוני בנימין (38), טכנאי פלסטיק במקצועו, היה תמיד שכיר. במקום עבודתו האחרון, נסע במשך ארבע שנים - משנת 2004 ועד קיץ 2008 - מדי יום מביתו בפתח-תקווה למפעל הפלסטיק רצפלסט בשדרות. "זה מה שהכרתי, אז זה מה שהיה לי", הוא מספר. עם תחילת המשבר הכלכלי הוא פוטר מעבודתו, אבל המצוקה הזמנית הובילה אותו לשינוי תעסוקתי חד, והפך לבעליה של פיצוציה אותה הקים בעיר מגוריו.

"אם לא היו מפטרים אותי, זה לא היה קורה", הוא מספר ל-ynet. "אני שמח שפוטרתי וקיבלתי את ההזדמנות. זה נתן לי הזדמנות לפרוש כנפיים ולהפוך להיות עצמאי".

גם ליאור פליבה (39) מקריית גת היה שכיר מהרגע שבו השתחרר משירותו בצה"ל. בשנים האחרונות עבד כמשווק שכיר של חברות למנעולים וציוד לדלתות. גם הוא פוטר בקיץ שעבר וגם הוא עובד כיום כעצמאי - כפורץ - ונהנה מכל רגע. "אני עובד היום בעסק שלי, שולט על העבודה שלי, על הזמן שלי ועל המשכורת שלי", הוא אומר ל-ynet.

המשבר הכלכלי, ובעיקר - מכת פיטורי העובדים - זורעים הרס וחורבן בחייהם של אנשים ומשפחות. מנתוני שירות התעסוקה עולה כי מאז תחילת המשבר איבדו יותר מ-80 אלף איש את מקור פרנסתם וכבודם העצמי. רבים מהמפוטרים - בעיקר

בגילאי הביניים, בין 35 ל-55 - מתקשים למצוא עבודה חדשה ושואלים את עצמם, האם הפיתרון הוא לפתוח עסק משלהם, שבו ימכרו את פרי עמלם ישירות ללקוח.

הסטטיסטיקה מראה שמצבם של העצמאים הקטנים בעת הזאת גרוע עוד יותר ממצב השכירים: לפי הערכות של גורמים ברשות לעסקים קטנים, חלה בחצי השנה האחרונה ירידה של כ-30% במספר היזמים שהקימו עסק, במקביל לזינוק של כ-25% בבקשות הסיוע מצד עסקים קיימים. אבל כרגיל, יש בין המפוטרים גם כאלה שיודעים לשחות נגד הזרם (או לעקוף אותו) ומעזים, דווקא עכשיו, להפוך לעצמאים.

מרוויח פחות, אבל מרגיש טוב יותר

גם פליבה וגם בנימין הגיעו להקמת העסק שלהם במקרה. "חיפשתי במודעות הדרושים בעיתון", מספר בנימין, "ובמקרה הגעתי למודעה שהציעה לרכוש פיצוציה. פחדתי, אבל אמרתי לעצמי, הנה הזדמנות.

"אמנם צריך לקחת הלוואה גדולה, אבל פיצוציה זה עסק בטוח. אנשים תמיד ימלאו לוטו וטוטו ויקנו סיגריות, כשיש משבר הם אפילו יקנו יותר. הלכתי על זה. נכון לעכשיו, אני עומד בדיוק בתוכנית העסקית שהכנתי לעצמי".

"פיצוציה זה עסק בטוח". יוני בנימין

"המשבר הכלכלי הפך את השאיפה שלי למצוא עבודה סבירה במכירות למשימה קשה מאוד", מספר פליבה, "שלחתי קורות חיים ולא חזרו אלי, או שחזרו עם הצעות לא ראויות מבחינת השכר והתנאים. מצאתי את עצמי חותם בלשכה, והגעתי למסקנה שזה הזמן לשינוי כיוון.

פניתי למט"י (המרכז לטיפוח יזמות של הרשות לעסקים קטנים, ת.ג) וגיליתי שהם מעניקים מין קורס, חונכות מסובסדת, לאנשים כמוני שרוצים לפתוח עסק, עם סיוע בקבלת הלוואות, ואתה יכול להקים את העסק ולקבל סיוע גם בזמן שאתה מקבל דמי אבטלה. בנובמבר העסק כבר עמד על הרגליים".

למה דווקא פריצות?

"יש לי ידיים טובות ואני אוהב דברים טכניים, וזה נראה לי מעניין. כשעבדתי בשיווק מנעולים, צברתי ידע תיאורטי על דלתות ומנעולים, והנושא התחיל לסקרן אותי. מלבד זאת, אני מתנדב כבר שנים במשטרה, ומהרגע שהתחלתי לעבוד כפורץ עצמאי אני מקבל עבודה גם מהם".

איך אתה משווק את עצמך?

"קודם כל, רכשתי שתי מודעות במדריך העסקים המקומי, גם באות מ' - תחת הקטגוריה "מנעולנים", וגם באות פ' - "פורצים". שנית, שלחתי לכל תושב בקריית גת ובמושבים שמסביב לה 20 אלף מגנטים לדלת עם פרסומת לעסק. כדי שיסתקרנו ולא יזרקו את המגנטים לפח, הכנסתי אותם למעטפות וכתבתי: "נתקעת מחוץ לבית? מה עושים?". בכל פעם שאני יושב בפלאפל או מסתפר, אני מפזר כמה מגנטים. ובעיקר - פרסמתי את עצמי מפה לאוזן".

מאז שפתחת את העסק המשבר הכלכלי הלך והחמיר, וכאן, בדרום, הייתה גם מלחמה. המון עסקים קרסו ונסגרו. זה משפיע עליך, או שתמיד צריך פורצים? 

"תמיד צריך פורץ לזמן חירום כשנתקעים מחוץ לבית, אבל רוב ההכנסה שלי באה מלקוחות שרוצים להשקיע מראש בתיקון המנעול. מאז שהתחילה המלחמה, ועד עכשיו, אנשים התחילו לדחות הוצאות כאלה לרגע האחרון. רמת ההכנסה שלי ירדה: אם בנובמבר-דצמבר הרווחתי מדי חודש אלפי שקלים יותר ממה שהרווחתי כשכיר, היום אני מרוויח הרבה פחות.

"בכל זאת, זה מוזר להגיד, אבל עכשיו יש לי יותר ביטחון. היום יותר קל להחזיק עסק מאשר למצוא עבודה כשכיר. כשאתה מוכר מוצר שאנשים צריכים, הם יקנו. כשקונים פחות, אתה תפטר את העובדים לפני שתפטר את עצמך".

המעבר לעצמאות לא היטיב עם חשבון הבנק של פליבה. נוסף על הירידה בהכנסה, עליו לשלם עתה על הדלק ועל שיחות הטלפון, שהתרגל לקבל בחינם ממקום העבודה, וכן להחזיר הלוואה שלקח כדי לרכוש רכב וציוד פריצה. אבל פליבה מרוצה - לא רק מתחושת הביטחון, שהעצמאות, למרבה האירוניה, העניקה לו, אלא גם מהעובדה שהוא אדון לגורלו, וגם - להפתעתו - מהעובדה שיש לו עכשיו יותר זמן להקדיש לאשתו ולארבעת ילדיו - בני שנה וחצי עד עשר.

"אשתי הפוכה ממני", הוא מספר, "אני טיפוס אופטימי, היא חששנית מטבעה והיא חששה מהצעד שעשיתי. אבל היום היא מרוצה: בתור שכיר עבדתי 11-10 שעות ביום בשביל משכורת ממוצעת. דווקא בתור עצמאי, גיליתי שאם אתה מנהל את הזמן שלך בצורה יעילה, יש לך גם מקום לחיים משלך, וזה מאוד חשוב לי להיות נוכח ומעורב בחיים של הילדים שלי".

"הכל בידי שמיים, אבל אני מאמין בעצמי", הוא מסכם, "אני משוכנע שאם אתה אוהב את מה שאתה עושה, ומאמין בכך, אתה יכול לעשות הכל. לא הייתי רוצה לחזור להיות שכיר ואני משוכנע שזה גם לא יקרה לי".