ואף מילה על אוכל של מטוסים

* הקצרה שהוא מכיר**

** ושלא נהרסים יותר מדי בתרגום***

*** ותוך התעלמות מוחלטת ממה שקרה לפני שנות ה־60****

**** אבל חוץ מזה, באמת שהם הכי גדולים בהיסטוריה*****

***** ט.ל.ח

וודי אלן על התנ"ך. "לפני שנים אמא שלי נתנה לי קליע, ושמרתי אותו בכיס החזה שלי. שנתיים אחר כך הלכתי לתומי ברחוב כשמטיף אוונגליסט מטורף השליך ספר תנ"ך דרך חלון של חדר מלון. הוא פגע לי בחזה. התנ"ך הזה היה חודר דרך הלב שלי אלמלא הקליע".

(מתוך תקליט ההופעות "קומיקאי סטנדאפ, '68־1964")

"אוקיי, מסלול אני מסכים, אבל בלי הלבשה תחתונה"

וודי אלן על המוות. "כל חיי חלפו לנגד עיני. ראיתי את עצמי כילד בקנזס, הולך לבית הספר, שוחה בבריכת השחייה, דג דגים, מטגן שפמנון, יורד אל החנות השכונתית וקונה ירך חזיר מעושנת בשביל איימי־לו. ואז אני תופס שאלה לא החיים שלי. עומדים לתלות אותי בעוד שתי דקות, והחיים הלא נכונים חולפים לנגד עיני".

("קומיקאי סטנדאפ")

דמיטרי מרטין על "אבן נייר ומספריים". "אני אוהב שני שלישים מ'אבן, נייר ומספריים'. אתם יודעים, אבן שוברת מספריים - המספריים שבורים. הם הרוסים, אני לא יכול לחתוך דברים, אז הפסדתי. מספריים חותכים נייר - אלה רצועות. זה כבר בכלל לא נייר. ייקח לי נצח להדביק את זה בחזרה. נייר מכסה אבן - האבן בסדר. אין נזק מבני לאבן! האבן יכולה לפרוץ דרך הנייר בכל רגע, פשוט תגידו מתי. הנייר מסריח. זה היה צריך להיות 'אבן, דינמיט עם פתיל ניתן לגזירה, מספריים'".

("איש", 2007)

ג'ורג' קרלין על אלוהים. "היום יום ראשון, וזה היום החופשי של אלוהים. זה מה שכתוב בתנ"ך - הוא עבד שישה ימים, ואז לקח את ראשון כיום חופש. זה יום החופש היחיד שלו, וזה היום שבו כולנו נדחסים לתוך הכנסייה כדי לבקש ממנו בקשות. הוא בטח אומר: 'זה היום החופשי שלי, בן אדם!'".

("סאטרדיי נייט לייב", 1975)

לכתבות קודמות בסדרה

פרק 1: תשמעו קללה

פרק 2: היסטוריה ארוכה של בדיחות קצרות

פרק 3: כבר לא צוחקים היום ככה

פרק 4: הומר למחשבה

פרק 5: לא צוחק איתך, צוחק עליך

פרק 6: דברים שגבר צריך לדעת על הומור נשי

פרק 7: הקליק

ג'ורג' קרלין על דת. "אני מוכרח להגיד לכם את האמת, אנשים. כשמדובר בבולשיט - בולשיט ענק ברמת ליגת העל - אתם חייבים לכבד את אלופת כל הזמנים של הבטחות הכזב והטענות המוגזמות: הדת. זה סיפור הבולשיט הגדול ביותר שסופר אי פעם, בלי תחרות. תחשבו על זה: הדת הצליחה לשכנע אנשים שיש אדם בלתי נראה שחי בשמיים ומסתכל על כל מה שאתה עושה, כל דקה בכל יום. ולאדם הבלתי נראה הזה יש רשימה מיוחדת של עשרה דברים שהוא לא רוצה שתעשה. ואם אתה עושה משהו מעשרת הדברים האלה אז יש מקום מיוחד, מלא באש ועשן ועינויים וייסורים, שהוא ישלח אותך אליו כדי שתסבול ותבער ותיחנק ותצרח ותבכה לנצח נצחים עד סוף כל הזמן.

אבל הוא אוהב אותך.

הוא אוהב אותך. הוא אוהב אותך, והוא צריך כסף. הוא תמיד צריך כסף. הוא כל יכול, כל יודע וכל חכם - ואיכשהו, הוא פשוט לא מצליח להתנהל עם כסף. הכנסייה מקבלת מיליארדי דולרים, היא לא משלמת מיסים, והיא תמיד צריכה עוד קצת. עכשיו, מה אתם אומרים על זה בתור סיפור בולשיט טוב? הולי שיט".

(You are all diseased, 1999)

ג'ורג' קרלין על חיות. "אני לא פעיל זכויות בעלי חיים. לא נוח לי עם דברים מוחלטים, ואני יודע שבכל פעם שמשהו אוכל, משהו אחר מת. אני מכיר בכך שכדור הארץ הוא רק קצת יותר מבופה מסתובב עם מזג אוויר, אז הרעיון של אכילת חיות הוא בסדר גמור מבחינתי. אבל האם באמת צריך לעשות דברים מהחלקים שאנחנו לא אוכלים? אנחנו המין היחיד שעושה את זה. אף פעם לא תראו נמייה עם מגפי עור נחש, או אריה עם כובע גנו. ופעם בכמה זמן אתם נתקלים בפלנקטון שמסתובב עם מזוודת פיטופלנקטון?".

(Brain Droppings, 1997)

"הרגע שלחו לי את הלינק עם עדי נוימן"

אדי מרפי על סובלנות. "הגזענות לא קשה כפי שהיתה פעם. היא עדיין דפוקה, אבל כבר לא קוראים לכושים כושים וכל החרא הזה. אנשים לבנים לא אומרים את זה. בייחוד כשיש כושים בסביבה, אז אני בטח לא אדע מזה".

(Delirious, 1983)

סטיב מרטין על זיונים. "יש מיתוס לגבי קומיקאים. כולם חושבים שהם פוגשים בחורות בכל מקום, אבל זה לא נכון. קחו אותי לדוגמה: אני כאן לתשעה ימים, וזה לא מספיק זמן בשביל להכיר מישהי. אני לא בקטע של למצוא מישהי ללילה אחד. אני חושב שאתה צריך באמת להכיר מישהי, ואפילו להיות באמת מאוהב בה, לפני שאתה מנצל ומשפיל אותה".

(הופעה באמפיתיאטרון יוניברסל, 1979)

סטיב מרטין על מריחואנה. "נהגתי לעשן מריחואנה, אבל אני אגיד לכם משהו: הייתי מעשן רק בשעות הערב המאוחרות. או, מדי פעם, בשעות הערב המוקדמות. אבל בדרך כלל בשעות הערב המאוחרות, או בשעות הערב האמצעיות. רק בשעות הערב המוקדמות, האמצעיות והמאוחרות. ומדי פעם באחר הצהריים המוקדמים, אחר הצהריים האמצעיים המוקדמים, או אולי אחר הצהריים האמצעיים המאוחרים. או, לפעמים, בבוקר המוקדם־אמצעי־מאוחר־מוקדם. אבל אף פעם לא בדמדומים. מעולם לא בדמדומים. בחיים לא הייתי עושה דבר כזה".

(A Wild and Crazy Guy, 1978)

ביל היקס על מריחואנה. "גראס הוא סם טוב יותר מאלכוהול. זאת עובדה, ואני אוכיח את זה. אתם במשחק כדורסל או בהופעה, ויש שם מישהו ממש אלים, אגרסיבי ודוחה. האם הוא שיכור או מסטול? שיכור. התשובה הנכונה האחת והיחידה. מעולם לא ראיתי אנשים מסטולים הולכים מכות, בגלל שזה בלתי אפשרי: 'היי, חבר'.

'היי, מה?'.

סוף הוויכוח.

מעולם לא שמעתי סיבה טובה לזה שהמריחואנה היא מחוץ לחוק. סיבה שנשמעת אמיתית, לא כמו הסיבות שהממשלה נותנת לנו. בגלל - ואני מקווה שאתם יודעים את זה - שכל הממשלות הן מוצצות זין שקרניות. אני מתכוון, מריחואנה גדלה בכל מקום ויש לה אלף שימושים, כולם חיוביים. להוציא אותה מחוץ לחוק זה כמו להגיד שאלוהים עשה טעות. אתם יודעים למה אני מתכוון? זה כאילו שאלוהים, ביום השביעי, הסתכל למטה על היצירה שלו ואמר: 'הנה היא, היצירה שלי. מושלמת וקדושה בכל המובנים. עכשיו אני יכול לנוח. אוי, רגע - שכחתי מריחואנה מזדיינת בכל מקום. היה אסור לי לעשן את הג'וינט ההוא ביום השלישי. שיט. אם שכחתי מריחואנה בכל מקום, זה ייתן לאנשים את הרושם שהם יכולים להשתמש בה. שיט. עכשיו אני צריך ליצור רפובליקנים'".

(Revelations, 1993)

ביל היקס על טריפים. "כשאתה בטריפ, תמיד יש את הבחור הזה שרוצה שתעשה משהו שיעצים לך את החוויה. אתם יודעים למה אני מתכוון: 'אתה בטריפ? בנאדם, אתה חייב לשחק מיני־גולף'. כן, בנאדם, בדיוק מה שאני חשבתי. אני יושב פה ומתבונן בפירמידות שנבנות על ידי עב"מים, אבל בבקשה קח אותי למסלול הגולף המזדיין. אני מתבונן בישו שמעופף מסביב על חד־קרן, אבל אני בטוח שמיני־גולף הוא בדיוק הדבר שיביא את הטריפ הזה לשיא. הבעיה היחידה היא שאני פשוט הופך לדג כרגע, אז מה דעתך שאפגוש אותך שם מאוחר יותר?

פעם עצרה אותנו ניידת כשהיינו בטריפ של אסיד. לא ממליץ על זה. שוטרים לא מעריכים דגים שנוהגים להם ברחוב"

(Flying Saucer Tour Vol. 1, 1991)

ביל היקס על סמים באופן כללי. "לא כל הסמים טובים, בסדר? חלק מהם נהדרים. אתה רק צריך לדעת איך להתמודד איתם, זה הכל. ואני לא מקדם את השימוש בסמים: אני רק אומר שהיו לי איתם זמנים טובים. זאת האמת. היו לי איתם גם זמנים רעים, אבל היו לי גם מערכות יחסים טובות ורעות, ואני לא מוותר על כוס".

(One Night Stand, 1989)

ביל קוסבי על קוקאין. "אמרתי לבחור: 'תגיד לי, מה יש בדיוק בקוקאין שהופך אותו לכל כך נפלא?'. והוא אמר: 'טוב, זה מעצים את האישיות שלך'. אמרתי: 'כן, אבל מה אם אתה חרא?".

(Himself, 1983)

רובין וויליאמס על קוקאין. "הנה כמה סימני אזהרה לכך שיש לך בעיית קוקאין. דבר ראשון: אם אתה חוזר הביתה, ואין לך רהיטים, והחתול שלך אומר 'אני מתחפף מפה, מניאק' — ראה הוזהרת. דבר שני: אם אתה חולם שאתה עושה קוקאין מתוך שינה ואתה לא מצליח להירדם, אז אתה עושה קוקאין מתוך שינה ולא מצליח להירדם, ואז אתה מתעורר ומגלה שאתה עושה קוקאין - בינגו".

(Live at the Met, 1986)

רובין וויליאמס על בירה. "כל הפרסומות לבירה תמיד מראות גברים גבריים שעושים דברים גבריים. 'זה עתה הרגנו חיה קטנה, הגיע הזמן לבירה קלה'. למה שלא יעשו פרסומות ריאליסטיות לבירה? 'השעה חמש בבוקר. זה עתה השתנת על פח זבל. איטס מילר טיים".

(Live at the Met)

רובין וויליאמס על צרפתים. "לכו תזדיינו, כל האמריקאים! לכו תזדיינו, אמריקאים חסרי תרבות! אני שונא את כולכם! אה, הגרמנים פה. שלום אמריקאים! אני אוהב אתכם! ברוכים השבים! בואו, אתם יכולים לבנות דיסנילנד ליד פריז!".

("חי בברודוויי", 2002)

רובין וויליאמס על שווייצרים. "לאיזה צבא יש פותחן יין באולר שלו? כמה קשוחים הם כבר יכולים להיות בזמן קרב? אפשר לשמוע את הסמל שלהם אומר: 'רבים מכם לא פתחו מעולם שרדונה תחת אש'".

("חי בברודוויי")

משמאל: הזין של אחמדיניג'אד

שרה סילברמן על מרטין לותר קינג. "נחש מה, מרטין לותר קינג, גם לי היה חלום מזדיין. היה לי חלום שאני נמצאת בסלון שלי. זה לא היה הסלון שלי, אבל זה, כאילו, שיחק את הסלון שלי בחלום. והלכתי לחצר האחורית שלי, והיתה שם בריכה, וקפצתי פנימה וראיתי כריש שעולה מהמים עם פלטה על השיניים. אז אולי אתה לא עד כדי כך מיוחד, מרטין לוזר קינג!"

(Jesus is Magic, 2005)

שרה סילברמן על ישו. "כולם מאשימים את היהודים בהריגת ישו, והיהודים מנסים לגלגל את זה אל הרומאים. אני אישית מאמינה שאלה היו השחורים".

(Jesus is Magic)

אדי מרפי על נישואים. "אם אתחתן אי פעם, אני חייב ללכת לערבות של אפריקה ולמצוא לי איזה כלבת זברה מטורפת וערומה שלא יודעת שום דבר על כסף. היא חייבת להיות ערומה לחלוטין על זברה, עם עצם גדולה באף ושפה עם צלחת גדולה, ואפרו גדול ומזוין. אני אביא אותה הביתה ואנעל אותה בבית, כי אם אתה משיג לעצמך אשת ערבות אפריקאית, אתה לא יכול לתת לה להתערבב עם נשים אמריקאיות. הן ישנו את הקטע שלה.

נשים אמריקאיות דבקות אחת בשנייה, והדבר האחרון שהן רוצות לראות זה שיש לך בבית כלבת ערבות מאולפת. הן יתפסו אותה לבד במטבח, ויתקעו לך מקל בגלגלים. הן יגידו לה: 'זה בלתי נסבל שאת עושה כל מה שהוא אומר לך לעשות. את יצור אנושי. הבית הזה גדול מדי בשביל שאדם אחד ינקה אותו. למה שלא תעזבי? את כל הזמן בוכה, פשוט תעזבי אותו. את יודעת שאת יכולה לקחת חצי מהכסף שלו? ידעת את זה? הוא לא אמר לך שאת זכאית לחצי? הוא סיפר לך רק חצי מהסיפור. את יכולה לקחת חצי מהכסף, את המכונית, את הבית, את הילדים. את יכולה לקנות את כל הזברות והעצמות שתרצי. תעזבי בסטייל, ילדה, ותסדרי לעצמך את השיער. תיפטרי מהאפרו הזה. מי הוא חושב שהוא? תני לי לספר לך על אדי מרפי. הבן זונה הזה הוא חתיכת - או, היי אדי, מה שלומך? לא ידעתי שאתה כאן, הבהלת אותי. אני לא יכולה להישאר, רק דיברתי עם אוהמפופו על כמה דברים. לא, אני חייבת ללכת. אתם, ציפורי אהבה שכמוכם, צריכים לדבר. אדי, דבר עם אוהמפופו'.

ואז אני אשאר לבד במטבח עם כלבת ערבות שיש לה בעיית גישה.

'אדי! אדי! אני רוצה לדבר איתך!'.

'מה הבעיה, מותק?'.

'אני לא אוהבת את הצורה שבה אתה מתייחס אלי, אדי. אתה מתייחס אלי כמו אל חיה'.

'רק בחודש שעבר היית ערומה לחלוטין על זברה'"

("בגסות", 1987)

אדי מרפי על גסויות. "ביל קוסבי התקשר אלי לפני שנה ונזף בי בגלל שהייתי מלוכלך מדי על הבמה. זה היה ממש מוזר, כי מעולם לא פגשתי אותו, והוא פשוט חשב שהוא צריך לצלצל אלי, בגלל שהוא ביל, ולהגיד לי מה בדיוק הסיפור עם קומדיה. אז ישבתי והקשבתי לאיש הזה נוזף בי, וכשביל קוסבי נוזף בך אתה שוכח שאתה מבוגר. אתה מרגיש כמו אחד מילדי קוסבי וכל החרא הזה. רצתי בבית, כולי נרגש לדבר עם ביל, אבל הוא נעשה גס איתי. אמרתי: 'הלו, מר קוסבי?', ושמעתי: 'אני רוצה לדבר איתך על חלק מהדברים שאתה עושה במופע שלך. אתה לא יכול להגיד זוהמה־תועבה־זוהמה מול אנשים'.

עניתי לו שאף פעם לא אמרתי 'זוהמה־תועבה־זוהמה', והוא אמר: 'אתה יודע על מה אני מדבר. אתה לא יכול להשתמש בשפה הזאת. אתה יודע למה אני מתכוון כשאני אומר זוהמה־תועבה־תועבה־תועבה־זוהמה'.

אמרתי: 'אף פעם לא אמרתי זוהמה־תועבה־זוהמה. אין לי מושג על מה אתה מדבר ונפגעתי מכך שהתקשרת. לך תזדיין'. אז ביל התעצבן ואמר: 'על זה אני מדבר. אתה לא יכול להגיד תזדיין מול אנשים'. והתעצבנתי, בגלל שהוא חשב שזה כל הקטע שלי. כאילו שאני רק עולה על הבמה, מקלל ויורד. אבל אני מצליח להכניס כמה בדיחות בין הקללות. אני לא יכול לעלות לבמה ולהתחיל ב'שלום, בן זונה, זין, כוס, שפיך וחרא. לילה טוב, תמצצו לי את הזין, ביי ביי!'.

כל כך כעסתי שהתקשרתי לבית של ריצ'ארד פריור ואמרתי: 'יו ריצ'ארד, ביל קוסבי התקשר אלי הרגע ואמר שאני מלוכלך מדי. וריצ'ארד אמר: 'בפעם הבאה שהבן זונה מתקשר, תגיד לו שימצוץ לך את הזין. אני לא שם זין, אני עושה כל מה שגורם לאנשים לצחוק. תגיד לו את החרא הזה'. והוא שאל אותי, 'אנשים צוחקים כשאתה אומר את מה שאתה אומר?'.

אמרתי שכן.

'משלמים לך?'.

'כן'.

'טוב, אז תגיד לביל שאמרתי שייקח לעצמו קולה ויסתום את הפה המזוין שלו. הבן זונה אוכל הפודינג ג'לי הזה'"

("בגסות")

"וואלה, גולדסטאר זה חמץ?"

וונדה סייקס על הפגנות. "אני לא מבינה אנשים שמתרגשים מעניינים שלא נוגעים להם. אני הולכת להפגין רק אם החרא נוגע אלי. אם יגידו 'אנחנו הולכים לאסור על מכירת אלכוהול אחרי תשע בערב', אני הולכת לארגן את צעדת מיליון האלכוהוליסטים. רק שלא תהיה הרבה צעידה, תהיה הרבה הישענות".

(Sick and Tired, 2006)

ריצ'ארד פריור על להעלות את עצמך באש בזמן שאתה מסטול. "כשאש שורפת לך את התחת, זה מפכח את התחת שלך די מהר. אני ראיתי משהו ואמרתי: 'טוב, זה די כחול. אתה יודע מה? זה נראה כמו אש!'. אש היא דבר מעורר השראה. צריך להשתמש בה באולימפיאדה. אני למשל רצתי 100 מטר ב־4.3 שניות. אבל אני מודה לאלוהים כל יום. באמת. אני אומר: 'אלוהים, תודה שלא שרפת לי את הזין'. הרבה אנשים אומרים לי שאלוהים העניש אותי, ואני אומר: 'לא. אם אלוהים היה רוצה להעניש את התחת שלי, הוא היה שורף לי את הזין'. זה באמת עונש. עובדה שכשהאש פגעה בתחת שלי, הזין שלי הלך לעבוד. הוא ניפנף מצד לצד וצרח 'מצב חירום!'".

("חי בסאנסט סטריפ", 1982)

ריצ'ארד פריור על נאצים. "שחורים תמיד אומרים: 'הייתי אומר לנאצים האלה -'. תקשיב לי, לא היית אומר לנאצים האלה כלום. המזדיינים האלה לא שיחקו משחקים. אתה היית מנסה להגיד: 'היי, חתיכת מזדיין, מר נאצי!", והוא היה עונה לך: 'מה זה?', ואתה ישר היית אומר: 'אה, כלום. מת על המגפיים שלך'"

("חי בסאנסט סטריפ")

ריטה רודנר על כושר. "אני לא יודעת מאיפה באה המילה 'אירובי'. אני מניחה שמדריכי כושר התאספו ואמרו, 'אם אנחנו הולכים לגבות עשרה דולר לשעה, אנחנו לא יכולים לקרוא לזה 'לקפוץ למעלה ולמטה'".

(Naked Beneath My Clothes, 1992)

כריס רוק על נאמנות. "זה פשוט ביל קלינטון. הוא פשוט גבר, וגבר תמיד יהיה גבר. בעיקרון, גבר הוא נאמן כמספר האופציות שלו".

(Bigger and Blacker, 1997)

כריס רוק על נשים. "נשים שונאות נשים. אם תשים בחדר אחד שתי בחורות שהן חברות כבר 25 שנה, ואז תשים ביניהן גבר, זה מיד יהיה 'שתזדיין הכלבה הזאת'. גברים הם לא כאלה. גברים חושבים שיש עוד דגים בים, ואם בחור מציג לחבר שלו את החברה החדשה שלו, החבר יגיד לו: 'בנאדם, היא חמודה. אני מוכרח להשיג לי בחורה כמוה'. אם אישה מציגה את הגבר החדש שלה לחברה, החברה שלה תגיד: 'אני חייבת להשיג אותו, ואני אחתוך את הגרון של הכלבה הזאת כדי לעשות את זה'".

(Never Scared, 2004)

כריס רוק על חשפניות. "אתם מכירים את מיתוס החשפניות. המיתוס הוא 'אני עושה את זה כדי לשלם את שכר הלימוד שלי'. לא, את לא! אין שום חשפניות בקולג'! אין עקבים שקופים בביולוגיה! שיט, אפילו לא ידעתי שיש קולג' שמקבל רק שטרות של דולר. אם היו כל כך הרבה חשפניות בקולג', איך זה שאף פעם לא קיבלתי לפ־דאנס חכם? אף פעם לא קרה לי שבחורה ישבה בחיקי ואמרה: 'אם הייתי אתה, הייתי מגוונת את תיק ההשקעות שלי. אתה יודע, מאז סוף המלחמה הקרה אני מוצאת שנאט"ו נעשה מיותר'"

(Never Scared)

מיץ' הדברג על מדרגות נעות. "אני אוהב את המדרגות הנעות, כי המדרגות הנעות אף פעם לא יכולות להתקלקל. הן רק יכולות להפוך למדרגות. אף פעם לא תראה שלט 'המדרגות הנעות לא פעילות באופן זמני'. מקסימום יהיה שלט 'המדרגות הנעות מדרגות באופן זמני, מצטערים על האי נוחות'".

(Comedy Central Presents, 1998)

לני ברוס על יהדות. "בהגדרה המילונית, יהודי הוא צאצא השבט העתיק של יהודה, או אחד שנחשב לצאצא של השבט הזה. ככה כתוב במילון, אבל אתם ואני יודעים מה זה יהודי: אחד שהרג את המושיע שלנו. צריך להיות חוק התיישנות על הפשע הזה. הרבה אנשים אומרים לי: 'למה הרגתם את ישו?'. לא יודע, זאת היתה אחת מהמסיבות האלה שיצאו משליטה".

(מתוך הסרט הדוקומנטרי Lenny Bruce Without Tears)

סאם קיניסון על הרעב העולמי. "אני חושב שיש לי פיתרון לרעב העולמי. אתם רוצים לעצור את הרעב העולמי? תפסיקו לשלוח להם מזון. אל תשלחו להם עוד ביס אחד. תשלחו להם משאית תובלה עם בחור שאומר: 'אתם יודעים, אנחנו באים לכאן כדי לתת לכם אוכל כבר 35 שנה, ונסענו דרך המדבר, ופתאום הבנו שלא היה רעב עולמי אם הייתם חיים איפה שהאוכל נמצא. אתם חיים במדבר! הבנתם את זה? אתם חיים במדבר מזוין! שום דבר לא צומח כאן! שום דבר לא הולך לצמוח כאן! בואו הנה, רואים את זה? זה חול. אתם יודעים מה זה הולך להיות 100 שנה מעכשיו? זה הולך להיות חול!".

(ספיישל קומיקאים צעירים של HBO, 1985)

"פעם אחרונה שאני מביא ביד לתנין"

ג'ים קארי על הזדקנות. "אני לא רוצה להפוך לאחד מהטיפוסים האלה שמעלים זיכרונות. נתקלים בהם בדרך כלל בברים, ואפשר לדעת כמה החיים שלהם משעממים לפי מספר השנים שהם צריכים לחפור דרכן כדי להיזכר בימי התהילה שלהם. אתם מכירים את זה, הם אומרים: 'זוכרים כמה מהר ידעתי לנוע כשהייתי זרע?".

(Unnatural Act, 1991)

לואיס בלאק על אמריקה. "החלק הכי חשוב במסע הוא ההגעה הביתה, כי אז אתה רואה את המדינה שלך בעיניים חדשות. אני, למשל, הייתי המום כשהבנתי שאנחנו האומה היחידה שאומרת לשאר העולם שאנחנו האומה הכי גדולה בעולם. וזה היה קצת מבחיל, כי אם מישהו היה נכנס כל יום למשרד שלכם ואומר: 'אני הבן זונה הכי גדול כאן ואתם חארות מייללות', אני יכול להבטיח לכם שעד סוף השבוע הייתם הורגים אותו. ואוכלים אותו"

("בלאק בברודוויי", 2004)

לואיס בלאק על מים. "מי מעיינות הם בולשיט. אף אחד לא ראה מעולם מעיין. אתם יודעים מאיפה מגיעים מים מינרליים? יש זוג בפיטסבורג שיושב באמבטיה וממלא את הבקבוקים המזדיינים האלה. הם חושבים שאנחנו עד כדי כך טיפשים, שעל לא מעט בקבוקי מים מינרליים מדפיסים ערכים תזונתיים. הערכים התזונתיים - של מים! כמה טיפשים הם חושבים שאנחנו? זה כאילו שהם מאמינים שנרדמנו על כור גרעיני, והמוחות שלנו נמסו, ועכשיו אנחנו כלום חוץ מבשר עם עיניים"

("בלאק בברודוויי")

ג'רי סיינפלד על מזג האוויר. "ממש עובדים עלינו עם הקטע של תחזית לחמישה ימים. אף אחד לא יודע מה הולך להיות מזג האוויר בעוד חמישה ימים. תחשבו על זה: אם זה היה אמיתי, הם היו נותנים את התחזית רק פעם בחמישה ימים".

(הופעה בלאס וגאס, 2009)

ג'רי סיינפלד על כלום. "לפי רוב המחקרים, דיבור מול קהל נחשב לפחד מספר אחת של האדם הממוצע. אני חושב שזה מדהים: המוות רק במקום השני. זה אומר שאם האדם הממוצע חייב להשתתף בהלוויה, הוא מעדיף להיות בארון מאשר לשאת את ההספד".

("שפת הסימנים", 1994)

ריי רומנו על חיי משפחה. "בכנות, לא משנה לי אם אתם צוחקים או לא. אני רק שמח להיות מחוץ לבית. אתם יודעים, זה נורא, אני ממציא תירוצים קטנים רק כדי לצאת מהבית לכמה דקות. יש מישהו שצריך משהו? משהו בכלל? משהו ממשרד הרישוי? מה דעתכם, אני יכול לחדש לכם רישיון למשהו? זה גם ככה בדרך שלי. אני פשוט עובר שם, אני בדיוק נרשם לחבר מושבעים".

("הלייט שואו עם דייויד לטרמן", 1994)

אדי איזארד על דיסלקציה. "לא קראתי כמעט כלום בחיי, בגלל שאני דיסלקטי חלקית. הייתי דיסלקטי לגמרי עד שפגשתי מישהו יותר דיסלקטי ממני, והוא אמר לי שאני רק דיסלקטי חלקית. יש הרבה יריבות במחנה הדיסלקטים. יריבות עם שלוש ב'".

(Unrepeatable, 1995)

אליין בוסלר על דבילים. "השמש גורמת לאנשים להגיד דברים לא הגיוניים בחוף הים. 'תרימי קונכייה, תוכלי לשמוע את הים'. אתם יכולים להרים אופניים ולשמוע את הים! אתם נמצאים בחוף! תניחו את הקונכייה, תשמעו את הים יותר טוב!".

(Party of One, 1986)

אליין בוסלר על גברים. "אבותי שוטטו אבודים במדבר במשך 40 שנה. אפילו בתקופת התנ"ך, גברים לא עצרו כדי לבקש הוראות".

(Party of One)

"שמעתם על אליהו הנביא בך?"

ג'ון סטיוארט על עיראק. "למה תמיד אנחנו צריכים להילחם בעיראק? אנחנו הצבא מספר אחת בעולם. הצבא העיראקי בכלל מדורג? מה קרה? איך יצא שאנחנו נלחמים בהם? הם לא צריכים לעבור לפחות את אנגליה לפני שהם פוגשים אותנו?".

(הופעה במיאמי, 1996)

ג'ון סטיוארט על ישראל. "צעירות אמריקאיות־יהודיות אוהבות לנסוע לישראל. בגיל 18־19 הן טסות לשם ואומרות 'אני הולכת לעזור למולדת שלי!'. ואז הן מגיעות לשם, ואלוהים, החיילים הישראלים עומדים בתור לראות אותן. הם כל כך מתרגשים: 'אני שמח שהגעת לכאן. מאוד קשה לגור במדינה הזאת. מחר מגיעות הפקודות שישלחו אותי לרמת הגולן, שם אני עלול לאבד את החיים שלי. תיגעי בו בבקשה".

(הופעה במיאמי, 1996)

טום פאפא על צמחונות. "אשתי צמחונית, וכשאתה מסתובב עם צמחונים זה גורם לך לחשוב: אם אלוהים לא התכוון שנאכל את החיות, הוא בטח ממש התחרפן כשהתחלנו. אחד הקדושים עולה למעלה, נותן את הדו"ח שלו על כדור הארץ. 'היי אלוהים, הרגע בדקתי מה קורה עם בני האדם שם למטה, ויש לנו בעיה: הם אוכלים הכל. לא, לא את הצמחים, כל חיה שיצרת. זוכר שחשבת שהם יהיו חברים של הפרה? כן, אז גם הפרה חשבה ככה".

("תוכנית הלילה עם ג'יי לנו", 2008)

טום פאפא על זוגיות. "לאשתי יש שני חתולים נוראים, ואני מעמיד פנים שאני מחבב אותם. אחד מהם בריא, השני סוכרתי. חתול סוכרתי. אפילו לא צריך להיות דבר כזה. חתול סוכרתי צריך להיקרא פשוט 'חתול חדש'. ברצינות, אנחנו נותנים לו זריקות אינסולין בצוואר פעמיים ביום, שמים גלולות בקצה צינור ודוחפים לו אותן פנימה, והוא נושך אותנו ומשתין עלינו. לא הייתי עושה את כל זה בשביל להשאיר את אשתי בחיים. מותק, היתה לנו תקופה טובה, באמת שהיתה, אבל תיכנסי למנשא. אנחנו נוסעים לטיול".

(עדיין אצל ג'יי ב־2008)

טום פאפא על אבות. "זוכרים שאבא שלכם היה חוזר הביתה מהעבודה? זה היה כמו האיש הרע שחוזר לעיירה במערב הפרוע. אמא שלי היתה אוספת אותנו במטבח: 'אבא שלכם מגיע! אל תסתכלו לו בעיניים! הוא יוריד לכם את הראש! הוא אוהב אתכם, הוא רק לא רוצה לראות אתכם או לשמוע מכם!'. כשאני מגיע הביתה, זה כאילו שיועץ המחנה הגיע. 'הנה, התינוקת חירבנה הרגע בחיתול שלה. אני הולכת למסאז'. נתראה אחר כך, טמבל'".

(עדיין שם)

טום פאפא על ילדים. לילדים של היום אתה מוכרח לומר שהם נהדרים בכל דבר. וזאת הונאה, אתם יודעים? אנחנו בני אדם. באמת, כולנו גרועים ברוב הדברים. עדיף לדבר איתם בכנות. כשאני רציתי להיות אסטרונאוט, ההורים שלי באו אלי ואמרו: 'אתה לא יכול. אתה כמעט מפגר'".

(אצל ג'יי ב־2009)

ביל מאהר על ילדים. "תראו, אני לא רוצה לפגוע בילדים, אבל האם צריך להקריב את כל שאר הדברים למענם? אני מתכוון, סמים עשו הרבה טוב. הם שימשו להרבה רעיונות טובים, להרבה שירים טובים. אני חושב ש'פני ליין' שווה לפחות עשרה ילדים מתים. אני חושב ש'הצד האפל של הירח' שווה לפחות 100 ילדים מתים, בגלל שהרבה ילדים לא היו אפילו נולדים ללא האלבום ההוא, אז זה מתאזן".

("אני שווייצרי", 2005)