דפש מוד מגיעים להופיע. פה, אצלנו.
לא צריך לחסוך, לתכנן טיסה, לינה, רכבות, לדחוס כמה שיותר בשבוע כדי שלא לשמוע, "מה?, טסת במיוחד לראות אותם?". איך מורידים את רף ציפיות לאירוע שאתה מצפה לו עוד לפני הבר מצווה? הרי זו דרכן של ציפיות: לעתים קרובות מדי הן מתרסקות במבחן המציאות.
אז אני מקווה לטוב, אבל מתכונן לגרוע ביותר, שזה במקרה שלי, לשמוע "Just Can't Get Enough" בהדרן עם 39,999 איש שצועקים את המילים המומצאות בעברית, וממחזרים בדיחה שאפילו כילד לא שעשעה אותי בכלל. האמת, החשש לשמוע את הבדיחה הזאת, היה הסיבה היחידה שבגללה טוב שבוטלה ההופעה הקודמת.
דפש מוד. מגיעים בשיאם (צילומים: AP)
ומנגד, אני משנן, אין מה לדאוג, אנחנו מקבלים אותם בשיאם. האלבום החדש באמת מצוין. כבר ראיתי אותם שלוש פעמים ב-2001, בעקבות האלבום הכי חלש שלהם, והם עדיין העיפו אותי למחוזות נדירים של אושר. כשאני רואה את התמונות ממדיסון סקוור גארדן, אני חושב, מזל שיש לי אוזניים שעוצרים את החיוך.
התאריך, שנראה כל כך רחוק אז במסיבת העיתונאים בברלין, הולך ומתקרב. בין עוד מסיבה של מועדון המעריצים הרשמי שלהם בארץ (שפרט למקימיו, אבנר ואורן, אני כנראה היחיד שהיה במסיבת הפתיחה ב-1993) לעוד כתבה, ראיון בלעדי וספיישל ברדיו או בטלוויזיה, בלתי אפשרי שלא לחשוב על הסטליסט, אותם 20 ומשהו שירים, מתוך קרוב ל-200 שכולם חרוטים בזיכרון ובהוויה. המוזיקה שלהם קשורה לכל החוויות המשמעותיות שעיצבו אותי והמילים של מרטין (ולאחרונה גם דייב), ריגשו וניחמו אותי יותר פעמים משארצה להודות.
מרטין גור ישיר לנו סולו. קשה לדמיין משהו טוב יותר מזה
ברשותכם, אפרט את הסטליסט האולטימטיבי שלי, בגבולות ההיגיון והלהיטים המוכרים כמובן.
1. In Chains
שיר פתיחה קלאסי מהאלבום החדש ראוי לפתוח גם את הסיבוב וההופעה אצלנו: מהפנט ודרמטי, על תקן ה-"Higher Love" מהסיבוב של 1993.
2. Black Celebration
הצהרת כוונות לערב שלו חיכיתי. המנון ותיק ואהוב על כל מי שמותש מחיי היומיום ומוצא מפלט בחיי הלילה, על אחת כמה וכמה בלילה כזה.
3. World In My Eyes
העברת הילוך מתבקשת, מתוך האלבום הכי מוכר והכי נמכר, Violator. 2009 היא שנת הסינת'פופ - אם להאמין למבינים מטעם עצמם בעסקי המוזיקה. והסגנון הזה מגיע בצורה המזוקקת ביותר בשיר הזה.
4. John The Revelator
סוג של אמירה או התרסה בשיר על דת ואמונה, כאן על אדמת הקודש, להזכיר מי היה כאן קודם.
תופס גם לגבי השיר הבא...
5. Personal Jesus
כנראה אחד השירים הכי מזוהים של דפש וכל מילה נוספת מיותרת. אגב, פרט טריויה קטן: הקופירייטרית המוצלחת לשם השיר היא אלמנתו של המלך עצמו, פרסיליה פרסלי, שתיארה מה היה אלביס עבורה בספרה האוטוביוגרפי.
6. Wrong
הסינגל החדש. חזק, אפל ומפתיע בעוצמתו.
7. Martyr
הסינגל הקודם מ-2006, שיצא באוסף הלהיטים אך מעולם לא נוגן בהופעה. שילוב נוסחתי ומתבקש בטקסט של מרטין על דת ואהבה, וזה עוד לפני הפזמון.
8. Walking In My Shoes
פייבוריט ענק של מעריצים רבים וטובים. השיר תפס במיוחד כאן בארץ, משום מה, ואפילו אביב גפן טען בזמנו שזה אחד השירים שהוא הכי אוהב.
9. In Sympathy
דפש מוד במיטבם, מהאלבום החדש. טקסט חד וביקורתי על החיים באור הזרקורים, שלא אתפלא אם מכוון גם למעריצים טורדניים במיוחד.
10. Strangelove
ווינטג' דפש מוד. להיט אייטיז ענק, שיחד עם "Behind The Wheel" סללו את הדרך להופעה המיתולוגית שתועדה ב-"101".
11. It's No Good
מתוך האלבום המופתי "Ultra" שהחזיר אותם באחת ללב ולרחבות, לפני יותר מעשור.
12. I Feel You
דפש הפגינו אומץ ונחישות ב-1993, כשהוציאו את השיר הזה, מלווה בקליפ שבו דייב חושף פרסונה חדשה: מקועקע ומזוקן עם שיער ארוך כשבסאונד ניכרות השפעות רוק ובלוז. הצליח להם.
13. Freelove
לכל קורבנות הפלייליסטים. צריך גם רגע נוגה ושמאלצי מעט.
14. Peace
מהאלבום החדש, רק שלא שיקדישו אותו לנו ולשכנינו.
15. Home
מרטין ישיר לנו סולו... קשה לדמיין משהו טוב יותר מזה.
16. Shake The Disease
השיר שהתחיל הכל עבורי, בגיל 11, מול תכנית קליפים אירופאית בערוץ היחיד שהיה. מה יש לומר, החיים לא חזרו למסלולם מאז.
17. In Your Room
ההמנון הבלתי מעורער של כל מעריצי דפש בארץ. קונצנזוס שאין כדוגמתו. גרסת הסינגל הופקה בידי בוץ' וויג (שהפיק את "Nevermind" של נירוונה). הוא צירף שני חברים אלמונים להקלטות, ובכך הניח את היסודות ללהקתו גארבג', שההרכב שלה הושלם עם הצטרפותה של שירלי מנסון.
18. Enjoy The Silence
כי אי אפשר בלי.
19. Never Let Me Down Again
המנון גדול מהחיים. כמעט ווגנרי מבחינת סאונד. לראות את עשרות אלפי זוגות ידיים נעות כמו שיבולים גם אצלנו יהיה אחד מרגעי השיא.
20. But Not Tonight
כבר בגדר פנטזיה פרטית: שיר כמעט לא ידוע, ששוחרר ונכשל בתור סינגל בארה"ב בלבד, אך הפך לנכס צאן ברזל בקרב המעריצים השרופים בארץ. אלטרנטיבה ראויה: "!Tora! Tora! Tora"
מהאלבום הראשון. ולא, לא מדובר בתורה שלנו, אלא בקריאת קרב יפנית של טייסי קמיקאזה. יציאה חד פעמית ומופלאה.
