סגניו של האל

בירושלים התקיימה הפגנה של כ-2,500 חרדים, אשר ביטאה את רצונם "לחזק ולבצר את חומת הצניעות" כמאמר הפרסום ב-ynet יהדות,, ולהרחיב את מסלולי התחבורה של אגד "למהדרין". מסלולים אלו מפרידים בנסיעה בין הגברים, היושבים מלפנים, לבין הנשים, היושבות מאחור.

גישת העולם החרדית הקלאסית נובעת מפחד. זהו ציבור מסתגר, המדיר רגליו בקיצוניות מהעולם הגדול וחייב לשמור על עצמו יותר. כמין גלגל ללא התחלה וללא סוף, כאשר החשש הוא שאם תפתח לדברים חדשים, הדרך להתגלגל הלאה תהיה קצרה.

נקודת ההנחה ממנה ברצוני לצאת במאמר זה היא כיבוד הזולת והכרה בזכותו לחשיבה שונה ללא קטלוגים וסטיגמות. איני רואה שוני מהותי בין רצונם של אלו בהפרדה מוחלטת באוטובוסים, שרבים רואים במעברה של האשה אחורה השפלה, לבין תמונות העירום הפרושות ברחבי הארץ, תחת כל עץ רענן, של דוגמניות וחשפניות, שרבים החושבים שמכירת הגוף לצרכים כאלו אינה משפילה פחות. ברצוני לכבד את מחשבתם של ציבור זה ולהבין לצרכיהם, ומאידך להתנגד נחרצות לרעיון.

סגניו של האל

הדרך בה בוחר החרדי הממוצע להביע את דעתו היא מה שמכונה "פעשקוויל". מודעות ענק, השזורות בהם מילים מן המקורות ופסוקים, מנוסחים בלשון זעקה וצעקה, וחתומים ע"י רבנים אלו או אחרים.

במודעות האחרונות שהתפרסמו בעיתונות החרדית ועל גדרות העדה, קוראים "ראשי הישיבות בירושלים" להגיע לעצרת התעוררות, בגלל "ריבוי המקרים הקשים לאחרונה בייסורי גוף, נפש וממון", כאשר התחושה בציבור היא, לדברי המארגנים, שיש קשר בין בעיות הצניעות באוטובוסים לבין הפיגוע בקו 2, שהתרחש שנים קודם לכן בירושלים.

החדירה לפנקסו הפרטי של האל וההחלטה שהפיגוע הוא עונש על ענייני צניעות, מגיעים אלינו יומיים לאחר אירועי יום השואה. אולי אפשר בבקשה, בכל הכבוד, להוועץ ב"גדולי הרבנים" ולדעת על מה חטפנו את העונש ששמו "שואה"? גם בגלל בעיות צניעות או אולי בגלל דיבורים בתפילה?

האם ימצא מישהו המוכן להסביר את הפשעים הנתעבים שבוצעו בנו במשך ההיסטוריה?

בגלל איזה חטא נרצח נער בן 13 במכות גרזן? או שמונת ההרוגים בישיבת מרכז הרב? או אלפי הנרצחים בפעולות האיבה אותם נציין באירועי יום הזיכרון השבוע?

באיזו רשות יכול אדם לקבוע על מה נרצחו 20 הנוסעים בקו 2, גברים, נשים וילדים, בידי בני עוולה. עם מי התייעץ אלוהים על העונש שיש להטיל על עם ישראל? עם הרבנים?

חברה מעורבת לכתחילה

בזמן שבית המקדש היה קיים, היה מחוייב כל אדם מישראל להיראות בירושלים 3 פעמים בשנה, וכמאמר הפסוק: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' " (שמות כ"ג, י"ז), וזוהי מצוות הראייה שבשלושת הרגלים.

בהר הבית, היו היכל המקדש והמזבח ממוקמים ב"עזרה", ומחוץ לעזרה הייתה ממוקמת "עזרת הנשים". יש רבים הטועים לחשוב שעזרת הנשים יועדה לנשים, בעוד ה"עזרה" לגברים. אולם, בעוד אמת הדבר וה"עזרה" יועדה לגברים, הרי ש"עזרת הנשים" יועדה לגברים ונשים יחד, ושם זה ניתן לה בעקבות הרשות שניתנה לנשים להימצא בה.

ואם תהיו תמימי דעים לחשוב שהיתה הפרדה בעזרת הנשים בין הגברים והנשים? כלל וכלל לא. ובעוד עם שלם עולה לרגל ומגיע להר הבית, היתה עזרת הנשים עמוסה ומעורבת.

זה היה המצב בבית אלוהינו, בחגים המקודשים לנו. כיצד ניתן לבוא היום, ולבכות על חוסר הצניעות שבנסיעה באוטובוס?

איפה התמימות

נעשה לעצמנו חידון קטן. כיצד הגבנו כששמענו על ההמצאה "הפלאפון הכשר". מה חשבנו כשראינו לראשונה את ה"mp3 הכשר". עד מתי זה יחזיק?

החסרון העיקרי בשיטת האיסורין, הקונמות והחרמות הוא שיום אחד הבועה הזאת תתפוצץ. בחור ממוצע שלומד בישיבה חרדית, בקיא בכל מחלוקות אביי ורבא, מאמץ את מוחו בגמרא ובפוסקים, כמה זמן ייקח לו להבין שאין שום בעיה בלשמוע רדיו?

האם עד עולם לרבנים חוסן בפסקיהם, או שעוד חזון

למועד ויקומו צעירים מבניך ומבנותיך ויפרצו את הסדק הקטן, הראשון, שאין בו כל בעיה הלכתית? ומשם הדרך לזלזול בפסקים קצרה.

אחד הרבנים החרדיים היותר מפורסמים התבטא לאחרונה שה"חרדים המודרנים" הם "הגרועים" ביותר. הנה זה בדיוק, כאשר אט-אט אנשים ברובד החרדי הבינוני לא מוצאים טעם בסייגים מוגזמים.

לסיום, ברצוני להציג מסקנה משותפת אליה הגעתי עם חבר לפני שנים רבות, לאחר ויכוח בתנועת הנוער. אדם שמדבר כל היום על צניעות-צניעות-צניעות, הוא הפרוץ הגדול ביותר. ככל שאתה מדבר יותר על העניינים האלו, אתה פותח אותם יותר, הם נמצאים יותר נגד עיניך. כשאתה עובר ליד אישה הלכה לך התמימות. היא כבר אינה אישה. היא אוסף של חלקים שצריך לכסות יותר ויותר.

איפה. איפה את התמימות. 61 למדינת ישראל. מתי נשכיל?