כשתבוא נחבק ונאהב עד בלי די
"את והוא יקרים לי מכל, כל תנועה, כל מגע, כל סחרחורת. העולם מתקלף משטויות ואנחנו, עוברים כך עוד חודש". נדבי נוקד "ראה" את בנו נתנאל צומח בבטן של אמא וכתב להם שיר אהבה. אהבת אב לילד, שעדיין לא נולד
בחוכמתו של הטבע כי רבה, ניתנו לנו הנשים, 40 שבועות של בילוי משותף ואינטימי עם העוברון המתפתח, להתרגל, להתכונן ולהיקשר. הגבר לעומת זאת, נותר קצת בצד. בין בני הזוג שהיו עד כה צוות קטן ומגובש, נכנס גורם נוסף שהולך ותופח. נכון, אומרים 'אנחנו בהריון', אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שהבטן היא שלנו הנשים. גם הבחילות. גם הבעיטות וסימני המתיחה. וגם ההורמונים. רבים מהגברים (שמדברים), מדברים על תחושה מסוימת של בדידות. בחור חדש הגיע לשכונה והוא והיא ממש צמודים...
מה באמת מרגישים הגברים שלנו? הצצה אינטימית מאוד לעולמו של אבא לעתיד, המגדיר את עצמו 'איש של מילים', מתאפשרת בזכות שיר מקסים שכתב והלחין נדבי נוקד בשבוע ה-28 להריון של לימור אשתו (כן, וגם שלו). לשיר תוכלו להאזין כאן:
לימור ונדבי הכירו ביום הסטודנט באוניברסיטת תל אביב לפני כ-8 שנים. מה שלא עשה המפגש, עשה צ'יטוט אקראי באינטרנט ורק כאשר נפגשו בעקבותיו, גילו לימור ונדבי שבעצם כבר נפגשו בעבר. נדבי, עורך דין ועיתונאי המפרלטט עם עולם המוזיקה מזה זמן ולימור העובדת בבנק לאומי במסגרת עתודה ניהולית, התחתנו כעבור שנתיים. "לא אצה לנו הדרך להביא ילדים", מספר נדבי. "חיכינו לרגע המתאים וכשנוצרה התחושה הרגשית המתאימה ושקט נפשי בחזיתות אחרות, החלטנו להביא ילד ודי מהר הוא הגיע".
לימור בהריון עם נתנאל. צילום: נדבי נוקד
מה גרם לך לכתוב את השיר?
"זה היה פרץ של רגשות. עם מקור ההשראה הגדול הזה שנקרא הריון, השיר נכתב מהר מאוד, כמעט מעצמו. פשוט ישבתי מול דף Word ריק והוא יצא החוצה. אני מאוד אוהב לעורר רגש. אין לי גם בעיה לנכס לעצמי מושג נשי וכביכול שלילי כמו סימני מתיחה, ואני גם לא אנסה להתהדר בנוצות של גבר מסוג אחר, מישהו שהאגו שלו לא עדין ושברירי.
"בדיעבד, אני יכול לנחש שהשיר הזה הוא איזשהו ניסיון להיכנס לנעליים של לימור. בתור בן הזוג, אני צופה מהצד ורואה את כל התהליכים האלו המתרחשים לנגד עיני, של ההריון והקשר הנרקם בין לימור לבטן. יש דיבור של 'אנחנו בהריון' ו'אנחנו בשלב הזה והזה' וזה לא נכון. האישה היא זו שבהריון. בדיעבד, אני מבין שקצת ניסיתי למדוד את המושג הריון ובו זמנית להבין שתמיד אהיה במובן מסוים מבחוץ, זה שמלווה וצופה ולא באמת חווה את מה שמתרחש.
"השיר גם מבטא את חוזק הקשר שיש בין אבא לעתיד לבין הילד, שלאט לאט גדל בבטן. היום עם כל האולטרה סאונדים והבדיקות, אתה מכיר את הילד שלך מרגע שהוא כמה פיקסלים על המסך והיכולת הזו לספק הצצה על הבטן יוצרת קשר רגשי מאוד חזק בשלב מוקדם של ההריון. הוא הילד שלי גם כשהוא בגודל ס"מ. את הדופק שלו רואים כשהוא בן שבועות ספורים. אני חושב שכל התחושות הללו משתקפות בשיר".
קינאת בקשר שנרקם בין לימור לעובר?
"בשיא הכנות אומר שהריון נראה לי תהליך מאוד תובעני ואין כאן באמת קינאה. מה שכן יש זה המון סקרנות של איך זה מרגיש. סקרנות כלפי תחושת ה'ביחדנס' של אמא וילד בבטן. את הביולוגיה של איך ילד נוצר לומדים בגיל 11-12, אבל מאז שלימור נכנסה להריון זה הפסיק להיות משהו ביולוגי. זה הפך לנס של 'כך נוצר ילד'".
לימור, מה חווית מנדבי במהלך ההריון?
"הרגשתי שיש לי שותף אמיתי לאורך כל הדרך. נדבי תמיד ניסה להקל עלי עד כמה שאפשר, ואם זה היה תלוי בו אולי הוא היה סוחב את הילד בעצמו. הרגשתי שהוא סקרן מאוד לגבי התהליך. הוא תמיד בא לראות מה שלום הקטנצ'יק באולטרה סאונד. ראיתי שהוא עובר תהליך של הכנה נפשית לילד והיה מאוד מרגש לעבור את התהליך יחד. לדעת שאני לא לבד".
נדבי החליט להציג את השיר ללימור בדרך מקורית. הוא העלה את המילים בפורום של נשים בהריון בו לימור נהגה לגלוש, מבלי להזדהות. באותו יום, כשלימור חזרה הביתה, הוא דרבן אותה לבדוק מה קורה בפורום. לימור קראה והבינה.
"התרגשתי עד דמעות", נזכרת לימור. "הסכמתי עם ההבחנה של בחורות שהגיבו לשיר לפני, שלא עושים את זה לנשים בהריון. היה לי ברור שזה הוא, לפי האבטיח המוזכר בשיר. היה לי ברור שזה הוא גם כי זה סוג הדברים שהוא עושה". בטרם יבשו דמעות ההתרגשות של לימור נדבי השמיע לה את השיר המולחן.
"קריאת הטקסט נגעה לליבי, אבל החיבור עם המוזיקה גרם לי לסערת רגשות אמיתית", מספרת לימור. "הדבר הראשון שחשבתי על השיר זה שאני רוצה שהוא, הילד בבטן, יקשיב. שידע איזה אבא יש לו. יותר מכל הרגשתי גאווה עצומה, שבחרתי בבחור כזה בתור השותף שלי לחיים ובתור אבי ילדי".
כיום, נתנאל בן 8 חודשים והשיר של נדבי עדיין מלווה אותו. "שרנו לנתנאל את השיר הזה עוד כשהוא היה בבטן", מספר נדבי. "כשהוא נולד, זה הפך להיות מן שיר ערש שלו ויש לי רושם שהוא מזהה אותו מהבטן". ברקע נתנאל מאשר את הדברים 'אה... אה... אה'. "הוא בדרך כלל מחייך כשהוא שומע את השיר הזה". נדבי נמצא עכשיו בבית עם נתנאל בסוג של חופשת לידה.
נתנאל באמבטיה. צילום: נדבי נוקד
יש הרגשה של נחיתה לאחר האופוריה של ההריון?
"להיפך, אני חושב שעוצמת הרגשות רק מתחזקת. הרגשתי קשר רגשי לנתנאל עוד לפני שנולד. מאז שהוא היה רעיון, אהבתי את הרעיון. לראות אותו הופך מגור קטן לבן אדם שלם מיום ליום, מחזק מאוד את הקשר. כשמגיח ילד לעולם, כל ההיבטים התפעוליים הופכים להיות חשובים והעולם מתנהל במחזורים של 3 שעות, אבל את מפסיקה לדמיין ומתחילה לראות את הפלא המתהווה הזה, כשהוא פוקח עיניים ותופס אצבע ומתחיל לחייך ולצחוק ועכשיו כשאנחנו מבלים ביחד בבית, אני רואה את התהליך הרציף של ההתפתחות שלו וזו חוויה מאוד מעשירה".
"מאוד חשוב לי לבטא רגשות", אומר נדבי לסיום. "לבטא רגשות זה חלק מתקשורת בריאה. אני מאוד אוהב לגעת באמצעות המוזיקה והמילים באנשים ולראות את התגובה בפנים שלהם".
אני הגבתי. מה איתכם?
