בתוך חודשים: אין מקומות קבורה בגוש דן
הפיתרונות למצוקת הקבורה לא יושמו; הפיקוח על החברה קדישא לקוי; בדיקת מצב כשרות המזון בישראל מציירת "תמונה עגומה". ממצאי דו"ח 59 ב' של מבקר המדינה - המשרד לשרותי דת והרבנות הראשית
"בינואר 2009 היה אמור מלאי המקומות הזמינים לקבורת נפטרי היישובים בגוש דן להספיק, על פי טענת חברה קדישא תל-אביב, לכמה חודשים עד כשנה. גם אם תחלנה במועד זה עבודות הבנייה של מבני קבורה רוויה בבית עלמין ירקון ובבית העלמין האזורי המתוכנן בברקת, לא יהיו מקומות זמינים לקבורה"
– כך מתריע מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, בדו"ח השנתי 59 ב' המתפרסם היום (ד') בנושא "שירותי קבורה ליהודים ומצוקת הקבורה בגוש דן".
על פי המבקר, נוכח הערכת החברה קדישא כי הקמת מבנה הקבורה הרוויה הראשון תארך לפחות כ-18 חודש, צפוי כי כבר בעוד כמה חודשים לא יהיו מקומות קבורה זמינים בבית העלמין ירקון, הקולט את רוב נפטרי גוש דן.
לינדנשטראוס מזכיר כי כבר מאמצע שנות התשעים החלה הממשלה לפעול לפיתרון המצוקה בעידוד קבורה רוויה ובתכנון בית עלמין אזורי חדש בברקת, אך מעט מאוד יושם עד עתה והשטחים הזמינים לקבורה הולכים ואוזלים. לדבריו, המצוקה קיימת גם במקומות נוספים בארץ ולא רק בבתי העלמין של חברה קדישא תל אביב בגוש דן. נוכח המצב קורא המבקר לכל הגופים הנוגעים בדבר "לשנס מותניים" ולפעול לאלתר לפיתרון המשבר.
מצוקה אמיתית בבתי הקברות. צילום: דוד הכהן
ליקויים נוספים מצא מבקר המדינה בפיקוח המשרד לשירותי דת על חברות הקדישא, כאשר נכון לאוגוסט 2008 יותר מ-90% מ-517 החברות הרשומות פעלו ללא רישיונות קבורה תקפים. גם בנושאים כספיים לא קיים המשרד פיקוח ובקרה נאותים, בין היתר בעניין האגרות והתשלומים שגובות הח"ק מקרובי הנפטרים. על כך העיר המבקר: "יש לראות בחומרה את העובדה שהמשרד לא מפקח על השימוש בכספים בעד רכישת חלקות קבר לאנשים חיים למטרות שנקבעו בתנאי הרישיון... קיום פעילות כלכלית בסכומים של מאות מיליוני שקלים בשנה הנתמכת מתקציב המדינה, ממומנת מכספי הציבור ומוסדרת בחקיקה, ללא פיקוח ובקרה נאותים - אינו סביר".
עוד נטען בדו"ח כי המידע הניתן לציבור בנושאי קבורה חסר וכי הדבר חמור שבעתיים שכן מדובר בדרך כלל באנשים המצויים בשעתם הקשה ביותר כאשר יקיריהם מוטלים מתים לפניהם. "על המשרד לשקול את הדרכים הראויות להביא לידיעת הציבור באורח זמין ויעיל את זכויותיו ואת תעריפי הקבורה החלים בבתי העלמין", קובע לינדנשטראוס, "ובכלל זה באמצעות פרסום הזכויות והתעריפים באתר האינטרנט הממשלתי".
תגובת משרד הדתות
מהמשרד לשירותי דת נמסר בתגובה כי המשרד פועל רבות לפתרון מצוקת הקבורה, ובכלל זה העברת החלטות ועדות שרים, עם תוקף של החלטת ממשלה, המעודדות קבורה רוויה באמצעים שונים – כלכליים ושיווקיים.
במשרד מציינים כי בעקבות החלטה שקיבלה בעניין ועדת השרים לענייני קבורה בפברואר 2009 החלה בנייתו של מתחם הקבורה הרוויה הראשון בגוש דן בקיבולת של 12,000 מקומות קבורה, ובשטחים החדשים בבית העלמין תל-רגב כבר מתבצעת קבורה רוויה בשיעור של 100%. עוד נמסר כי לאחרונה החלו עבודות לבנייה של 13 דונם נוספים (מתוך 29) עבור לח"ק חיפה, קריית מוצקין ומועצה אזורית זבולון וישנן תוכניות מפורטות לביצוע.
בעניין הפיקוח והבקרה על חברות הקדישא מסר משרד הדתות בתגובה: "אגף פיקוח ובקרה הכין תוכנית ביקורת לחברות הקדישא במסגרתה יוקם מאגר מידע ממוחשב אשר יכלול את כל האינפורמציה הרלוונטית, כגון: כמות קברים, תעריפים, מס' נפטרים ב- 3 שנים האחרונות , מאזנים כספיים, דוחות כספיים וכו'. יצויין כי צוות נציגי המשרד ונציג הביטוח הלאומי כבר החלו עבודתם בהקמת המאגר. כמו כן, המשרד לשירותי דת התקשר עם מספר משרדי רו"ח לביצוע ביקורות עומק בחברות קדישא".
"פגיעה ממשית בשומרי הכשרות"
בהמשך דו"ח 59 ב' סוקר מבקר המדינה את ממצאי בדיקת הפיקוח על כשרות המזון בישראל, במסגרתה נדגמה עבודת מחלקות הכשרות בירושלים, חיפה וראשון לציון. הוא מצביע על שורה של כשלים שמציירים, לדבריו, "תמונה עגומה" במישור המהותי והמנהלי, "עד כדי פגיעה ממשית בשומרי הכשרות".
על מעמדם של משגיחי הכשרות, המקבלים את משכורתם מבעל העסק עליו הם מפקחים תוך ניגוד עניינים, כתב השופט לינדנשטראוס כי הנושא מעסיק את הרבנות הראשית ואת משרד הדתות שנים רבות, ואף שמבקר המדינה העיר על כך כבר לפני 16 שנה - לא חל בו שינוי. בדו"ח הנוכחי נטען עוד כי אין נהלים בעניין הכישורים הנדרשים מהמשגיחים, הליך בחירתם, הסייגים להעסקתם, היקף שעות העבודה, בדיקת נוכחות ועוד.
בבדיקה שערך המבקר בערים שנדגמו לא נמצאו תעודות המעידות על השכלתם התורנית של המשגיחים ואף לא חוות דעת מרבני העיר המעידות על התאמתם לתפקיד. כמו כן לא נמצאו גם אישורים המעידים על כך שהמשגיחים המועסקים עמדו במבחני הרבנות הראשית ונמצאו כשירים לשמש ככאלה. הביקורת העלתה עוד כי חלק מהמשגיחים הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה של רבני עיר או של עובדים במועצות הדתיות.
לינדנשטראוס מציין שמות כמה רבנים ועובדי מועצות דתיות העובדים גם בבד"צים – גופי כשרות פרטיים - או שמעניקים כשרויות למפעלים וארגונים שונים, לעיתים תוך ניגוד עניינים חמור. בין הנזכרים בדו"ח בהקשר זה: רב העיר רחובות, שמחה הכהן קוק, רבה המנוח של פתח תקווה, ברוך שמעון סלומון, רב העיר נס ציונה, אברהם צוריאל, והרב יוסף אפרתי, המוכר כ"נאמן ביתו" של מנהיג הציבור הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב ומשמש כאחד מרבני מחלקת הכשרות ברבנות ירושלים.
"משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את עיסוקם הנוסף של רבנים מקומיים במסגרות אלה, גם אם הוא נעשה ללא תמורה", נכתב בעניינם, "מחד גיסא, הם הסמכות ההלכתית ביישוביהם, והם אף חותמים על תעודות ההכשר מטעם הרבנות המקומית; מאידך גיסא, קיים חשש שהם יקדמו אינטרסים של הבד"צים". בהמשך טען המבקר כי מדובר ב"תופעה חמורה" והביעה חשש מהתרחבותה, אם הרבנות הראשית ומשרד הדתות לא יפעלו נגדה נחרצות ויעקרו אותה מן השורש.
עוד חושף המבקר בדו"ח מערכות יחסים לא תקינות וחילוקי דעות הקיימים בין הרבנויות המקומיות למועצות הדתיות במקומות שנדגמו. בכמה מקרים הם גרמו לכך שתעודות כשרות לא הונפקו אף שבעלי העסקים עמדו בדרישות והעסיקו משגיחים, ובאחרים נחתמו תעודות בניגוד לחוק, כגון על ידי פקידים ועובדים שאינם מוסמכים לכך. הוא קרא לרבנות הראשית לפעול ליישוב הסכסוכים או למניעת תוצאותיהם.
בנוגע לאכיפת חוק איסור ההונאה בכשרות נכתב כי בשל העומס הרב בפרקליטות המדינה לא מוגשים כתבי אישום נגד העבריינים, עד שבשנים 1997-2008 נשפטו רק חמישה מבין 638 הנקנסים שביקשו להישפט, ו-168 קנסות בוטלו בשל התיישנות העברה. "בהיעדר הגשת כתבי אישום נסללת הדרך בפני עוברי עבירות מנהליות לחמוק מלתת את הדין על מעשיהם", מעיר המבקר, וקובע: "יש לפעול להעברת התיקים לייצוג משפטי חיצוני בפיקוח הפרקליטות ללא דיחוי".
לרבנות אין סמכות חוקית לאכוף את החלטותיה ואת חוק איסור ההונאה בכשרות על הבד"צים, והשופט לינדנשטראוס ממליץ לה להדק את שיתוף הפעולה עימם, במקביל ליזום תיקוני חקיקה שיעגנו בחוק את החלטותיה גם לגביהם.
הביקורת העלתה עוד כי בבתי החולים הממשלתיים אין תעודות הכשר של הרבנות המקומית או לחילופין של הרבנות הראשית, אף שהחוק מחייב זאת. "לדעת משרד מבקר המדינה, הציבור הנזקק לשירותי בתי החולים הממשלתיים זכאי לדעת מה טיב ההשגחה על הכשרות בבתי החולים", מסכם השופט לינדנשטראוס, "מן הראוי להסדיר את המצב מבחינה נורמטיבית, כולל הצגת האישור מאת הגורמים המשגיחים בבתי החולים על הכשרות שהם מקיימים".
תגובת הרבנות הראשית ומשרד הדתות
מהרבנות הראשית נמסר כי אין בידיה סמכויות אכיפה חוקיות לטפל ברבנויות המקומיות וברבני הערים, הכפופים למשרד הדתות בלבד.
בנוגע להשכלת המשגיחים נמסר: "הרבנות הראשית החליטה לראשונה על קיום בחינות למשגיחי כשרות לצורך הסמכתם, ובמסגרת זו הוסמכו למעלה מ-2000 משגיחים. מספר פעמים פנתה הרבנות הראשית למשרד לשירותי דת על מנת שחובת הבחינה תעוגן בתקנות, כך שמשגיח שלא עבר אותן לא יוכל למלא תפקיד במערך הכשרות. לצערנו, טרם הסדיר משרד הדתות את הנושא".
מהמשרד לשרותי דת נמסר כי בנושא זה נתונה הסמכות לרבני העיר ולמועצת הרבנות הראשית (שבמסגרתה פועל אגף הכשרות), והמשרד רק מפקח כרגולטור על שירותי הדת הניתנים במועצות הדתיות, כולל בתחום זה.
"משרד לשירותי דת פועל להסדרת הנושא בשני מישורים מקבילים:
בטווח הקצר :
א. המשרד הכין נהלים מפורטים לעבודת משגיחי הכשרות והמפקחים. נהלים שיופצו לכל המועצות הדתיות אשר תחוייבנה לפעול על פיהן. נהלים אלו יועברו לרבנות הראשית לקבלת התייחסותה.
ב. ניתוק הזיקה בין המשגיח למושגח באמצעות הנחיית המועצות הדתיות להעסיק את המשגיחים באמצעות ספק שירותי כשרות חיצוני.
בטווח הארוך:
הקמת גוף כשרות ממלכתי ארצי שיעסיק את כלל משגיחי הכשרות בארץ.
"להוריד מחירי תוצרת המהדרין בשמיטה"
חלקו השלישי של הדו"ח השנתי בעניינו של משרד הדתות עוסק בסוגיות הנוגעות לשנת השמיטה שחלפה. מבקר המדינה רומז כי הרבנות הראשית שגתה כאשר החליטה לצמצם את השימוש בהיתר המכירה שהיה נהוג עד לשמיטה זו ולהפעיל במקומה לראשונה אוצר בית דין מטעמה. לדבריו, "בהתחשב בכך שאוצרות בית דין פרטיים כבר פועלים ואף ממלאים לכאורה את צורכי האוכלוסייה שמקפידה לצרוך תוצרת למהדרין; ובהתחשב בכך שהחקלאים והצרכנים הסתמכו על מדיניות היתר המכירה שהייתה מקובלת ממועד הקמת המדינה, היה על הרבנות הראשית, שהיא גוף ממלכתי הפועל בתחום הדתי והרוחני והאחראי בין היתר לפיקוח ולמתן שירותי הדת היהודיים, לבחון על פי כללי מינהל תקין אם מהיבטים מינהליים ועל פי שיקולים כלכליים נחוץ להקים אוצר בית דין שכזה".
עוד צוין בדו"ח כי התקציב
שהעמידה הממשלה לרבנות לצורך מימון ההיערכות לשנת השמיטה היה גבוה פי ארבעה משל זו שקדמה לה, אך הוא לא נוצל נכון, בין היתר בתמיכה לא מספקת שניתנה לחקלאים וליבואנים המשווקים תוצרת מהדרין. בסקר מחירים שנערך עבור משרד מבקר המדינה נמצא כי מחירי התוצרת למהדרין גבוהים בכ-66% בממוצע ממחירי אותה תוצרת הנמכרת לפי היתר מכירה, כאשר פער המחירים בין המוצרים הגיע לעיתים עד ל-176%.
"ראוי שוועדת השמיטה הממלכתית תיתן את דעתה על הפערים הגדולים בין מחירי התוצרת למהדרין ובין מחירי השוק", ממליץ השופט לינדנשטראוס, "כדי שגם ציבור צרכני המהדרין יוכל לקנות תוצרת במחירים דומים למחירי השוק".
תגובת הרבנות הראשית
על הליקויים בהיערכות לשנת השמיטה הגיבו ברבנות הראשית: "תפקידה של הרבנות הראשית הוא לספק פתרונות הלכתיים לצרכני הכשרות ובכלל זה הקמת אוצר בית דין. היתר המכירה, לדעת פוסקים רבים, הינו בעייתי, ולכל הדעות הוא נעשה רק בדיעבד. מימון פרוייקט אוצר בי"ד נעשה מתוך תקציב השמיטה שהוקצה לרבנות לצורך הטיפול בנושא השמיטה ולא נראה כי הממשלה בהחלטתה לתקצוב נזקקה לדקויות ולפרטי הפתרונות המתאפשרים ע"פ ההלכה".
