שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: לע"מ, ארכיון מונוסון
    מחנה קפריסין
    הצצה אל שגרת החיים במחנות המעצר הבריטיים בקפריסין ב-1947.

    מהו קצה גבול הסיבולת האנושית? האם יש לאידיאולוגיה כוח לסייע למאמין בה בהתמודדות עם הבלתי אפשרי? תשובות מוחצות לשאלות אלה לא נוכל לספק וספק אם יש כאלה בנמצא, אולם מענה מסוים יכול להימצא בסרטון לפניכם - תיעוד ראשון ובלעדי של מחנות המעצר למעפילים שהקימה בריטניה בקפריסין.

     

    מאבקה של ממשלת בריטניה במפעל ההעפלה הבלתי חוקי לארץ ישראל ידע מספר שלבים, אחד המרכזיים בהם היה ההחלטה ב-7 באוגוסט 1946 לגרש את המעפילים שנתפסו למחנות מעצר מחוץ לגבולות הארץ, בקפריסין. להחלטה היו שתי סיבות עיקריות: הראשונה בהן, העומס במחנות המעצר שהוקמו בארץ (בראשם מחנה עתלית ממנו הצליח הפלמ"ח למלט כ-200 מעפילים) והשנייה, הרצון לייצר אמצעי הרתעה בפני המוני המעפילים בפוטנציה, אשר ביקשו לבוא בשערי הארץ המובטחת.

     

    לעצורים במחנות ניתן מעמד משפטי של שבויי מלחמה ועל ניהול המחנות הופקד הצבא הבריטי. במהלך שלוש שנות קיומם של המחנות בקפריסין גורשו אליהם כ-52,000 איש, מרביתם ניצולי שואה צעירים. כיצד התמודדו אותם ניצולים עם השיבה הטרגית אל מחנות מוקפי גדרות תיל ואל חיים בכליאה? יתכן כי התשובה לכך טמונה בין היתר בפעילותם המאורגנת של נציגי ה"הגנה" והמפלגות הציוניות אשר יצרו (תוך עצימת עין של השלטון הבריטי) משטר ניהול אוטונומי לדיירי המחנות ועסקו בהכשרתם, באימונים ובלימודים, לקראת הקליטה בארץ ישראל.

     

    כיוון שבאופן רשמי סירבה ההנהגה הציונית בא"י להכיר בחוקיות הגירוש, נמנע מן העצורים סיוע חומרי ממשי מטעמה ולמשימה זו גויס ארגון הג'ויינט. כך באמצעות פעילותו הפילנטרופית ודרכונו האמריקני הצליח ב-1947 האמריקאי פרד מונוסון לזכות באישור כניסה רשמי למחנות, ולתעד במצלמתו את אשר ראו עיניו. לפניכם חשיפה ראשונה מזה 62 שנים (באדיבות ארכיון מונוסון) של אותו סליל פילם ישן.

     

    מחנות המעצר בקפריסין. מתוך "אני הייתי שם בצבע" סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין. באדיבות ארכיון מונוסון

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    מזהים את אחת הדמויות המופיעות בסרטון? כתבו אלינו או פרסמו תגובה ושתפו את כולם.

     

    אחרית דבר

    במהלך שלוש שנות קיומם של המחנות הוקמו בהם גני ילדים, בתי ספר, מרפאות, אימונים סמי-צבאיים, מפעלי תרבות שונים ועוד. כ-2200 תינוקות נולדו וכ-150 מן המעפילים נפטרו ונקברו באדמת קפריסין. עם סיום שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל החלו הבריטים בשיחרורם של העצורים, רובם המכריע שוחרר זמן קצר לאחר הכרזת העצמאות. בפברואר 1949 שוחררו אחרוני העצורים ופעילותם של המחנות הופסקה.

     

    מי אתה פרד מונוסון?

    בשבועות הבאים נציג בפניכם סרטונים בלעדיים נוספים מתוך אוסף סרטיו של פרד מונוסון. מי היה מונוסון? באילו נסיבות צילם את האירועים החשובים ביותר בתולדות המדינה לפני הקמתה ובשני העשורים הראשונים שלה? כיצד ניצל ארכיון סרטיו ברגע האחרון מהשמדה? את התשובות לשאלות אלה ואחרות וחשיפה של סרטיו הצבעוניים הנדירים כינס הבימאי אבישי כפיר (מנהל ארכיון מונוסון) לכדי סרט תעודי בשם "אני הייתי שם בצבע" (סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין), שיוקרן בקרוב בערוץ הראשון. מידע נוסף אודות הסרט.

     


     

    אנציקלופדיה ynet מכילה מגוון עצום של ערכים וחיונית לתהליכי למידה והעשרה כמקור מידע מוביל, אמין ובטוח. ערכי האנציקלופדיה נכתבים ונערכים על-ידי צוות עורכים מקצועי, ומשולבים בהם סרטונים, מצגות ועוד.

     

                             לרכישת מינוי לאנציקלופדיה ynet 


     

     


    פרסום ראשון: 11.05.09, 00:15
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מחנה קפריסין"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחנות המעצר בקפריסין
    באדיבות ארכיון מונוסון
    מעפילים בנמל חיפה
    צילום: לע"מ
    פרד מונוסון
    באדיבות ארכיון מונוסון
    מומלצים