"ביטחוניסטים" נגד הקיצוץ בחינוך: בכייה לדורות

הרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין-שחק, סבור כי "חינוך או ביטחון" אינו הגישה הנכונה. "מדברים על הצורך בשיפורים מרחיקי לכת במערכת החינוך, אבל לא ברור לי איך עושים זאת בלי כסף", הוא אומר. גם הוא מסכים כי "החינוך הוא חלק מהביטחון. זה קיצוץ לא נכון. חינוך זה דבר שאם אנחנו עושים בו טעויות היום אנחנו נשלם עליו לשנים קדימה".

"אין פה פתרון בית ספר"

לעומתם, האלוף (במיל') יעקב עמידרור טוען כי התמונה מורכבת יותר. "זה לא אחד על חשבון השני. תמיד צריך לבדוק לאן הולך המיליארד האחרון. אין פה עדיפות מוחלטת לאף אחד בתנאי שבשני התחומים יש מינימום שאין לרדת ממנו", הוא אומר. "היו תקופות שהביטחון שילם מחיר גבוה בתקציב שלו, עד כדי כך שלמלחמת לבנון הגענו ללא אימונים ולא תמיד עם מספיק ציוד. לכן גם לא ניתן לומר אמירה גורפת".

עם זאת, הוא מדגיש כי "אפילו בצבא יש ויכוח כמה תקציב צריך ללכת לטובת בניית הכוח, לעומת הכשרת המפקדים, שזה במילים אחרות חינוך. היחס בין איכות המפקד לבין כמות הפגזים - זאת גם השאלה במדיניות הכוללת ואין פה פתרון בית ספר. מה שמדאיג הוא שפתרונות מגיעים בישראל לפעמים לפי צורך הפוליטי ולא מטעמים נכונים".

יעקב טרנר, מפקד בחיל האוויר לשעבר שגם חווה על בשרו את הקיצוץ בתקציב החינוך בהיותו ראש העיר באר שבע, אומר כי "במדינה שלנו, כשבאים לקצץ בתקציב יש שני דגלים אדומים שצריכים להיות מונפים: הביטחון והחינוך. לביטחון יש חשיבות מיידית ואילו לחינוך יש לטווח הארוך. אחר כך מתפלאים למה אנחנו מקום התדרדרנו במתמטיקה ובמדעים. קיצוץ בחינוך יהיה בכייה לדורות".

לדברי ראש העיר יבנה, תת-אלוף (מיל) צבי גוב-ארי,

"משמעות קיצוץ תקציב החינוך היא הגדלת אחוז חוטבי העצים ושואבי המים של מדינת ישראל. ילד שהחמצת השנה - החמצת דור. זאת המשמעות הנוראית של קיצוץ בתקציב החינוך. הביטחון גם מסתמך במידה רבה על החינוך מכיוון שכדי להזין את הצבא החכם שלך אתה חייב את מיטב האנשים".

גוב-ארי קורא לקצץ בעלויות ההסכמים הקואליציוניים: "אם אתה פוגע בחינוך, מה נשאר פה? אם אתה לוקח מהצבא את המשאבים שהוא צריך, מה נשאר פה? תוצרים כמו מלחמת לבנון השנייה ו"הישגי" החינוך מדברים בעד עצמם. אי אפשר לשלם מיליארדים על מנת לתחזק ממשלה ואחרי זה לקצץ בשורשים של העץ".