מה, הוא הומו? וואלה, לגמרי לא רואים עליו
"סטרייט אקטינג", או בעברית "משחק אותה סטרייט", לא מבלה במקומות של הומואים, והדבר היחיד שמבדיל אותו מהחבר'ה בפלוגה במילואים היא העובדה שהוא מעדיף את "החצי השני" שלו עם אינסטלציה זהה לשלו. להומופובים זה לא ממש משנה
נניח שאתם הולכים ברחוב ורואים בחור לבוש בגופיה ובמכנסיים צמודים, על ראשו שיער מסודר בקפידה ועל אחת מהאצבעות שלו טבעת עם אבן גדולה. ונניח שאתם עם הולכים עם חבר. ונניח שאתם משועשעים מהמראה. נראה שהדבר הבא שתפלטו יהיה "תראה את ההומו הזה".
ונניח שאתם ממשיכים ללכת ומולכם עובר בחור לבוש בטי-שרט בת מיליון של סוף מסלול, גזורה, לובש מכנסי דגמ"ח דהויים, סנדלי שורש, עם זיפים בני שבוע ושיער מבולגן, מדבר בטלפון ומשחיל את המילה "אחי" בכל משפט שני. נראה שלא תתעכבו ותמשיכו ללכת.
ונמשיך עם הדמיונות – המשכתם ללכת אחרי אותו בחור זרוק, ושמעתם את סוף השיחה שלו שהיתה בערך ככה: “טוב, אז נתראה בערב, אתה נשאר לישון, כן? כי מחר על הבוקר אנחנו אצל ההורים שלי, אל תשכח. אז נתראה בערב, אני אוהב אותךָ". אני יכול רק לשער שהפרצוף שלכם יהיה המום, כי אפילו לא העלתם על דעתכם שהוא הומו.
הומואים "אמורים" להתנהל בעולם בעינטוזים ואינפופים, מתוקתקים כאילו יצאו מהפקת אופנה שאירגנו בעצמם, בהתאמת צבעים מושלמת, ולקרוא לכולם "מאמי" כאילו יש להם נינט קטנה בתוך הגרון. אבל אפשר גם אחרת. זה עתה פגשתם את ה"סטרייט אקטינג".
"סטרייט אקטינג", או בעברית "משחק אותה סטרייט", הוא זן הומואי פוסט-מודרניסטי. לא "רואים עליו", הוא לא מבלה במקומות של הומואים, והדבר היחיד שמבדיל אותו משאר החבר'ה בפלוגה במילואים היא העובדה שהוא מעדיף את "החצי השני" שלו עם אינסטלציה זהה לשלו.
בניגוד לצה"ל, את עדת ה"סטרייט אקטינג" אפשר לחלק רק לשני סוגים:
הראשון הוא הומו, כשאר ההומואים המהלכים בחופשיות בעולם, עם תחומי עניין קצת פחות סטריאוטיפיים. הוא יעדיף טיול של שבוע בשביל ישראל על פני חופשה מפנקת בספא כפרי ועיסויי נבט חיטה של דרוזיות בתולות בהרי הגליל. סביר להניח שהוא יעדיף את החדש של חוה אלברשטיין על פני "אוסף אירוויזיוני שנות ה-90" ויש סיכוי גדול שתראו אותו באיזו מסיבת הומואים, אבל הוא ישתה שם חצי גולדסטאר בפוזה מסוקסת. מצד שני, אין לו שום בעיה עם היותו הומו, ופשוט יצא ככה שהוא גם הומו וגם נורא גבר-גבר. זה בסדר, זה קורה במשפחות הכי טובות, ואנחנו מקבלים אותו בשמחה ובאהבה.
באינטרנט הוא "גבר" שמחפש "גברים גבריים"
טוקבק כדורבנות:
די לנסות להגדיר אותנו על בסיס התנהגויות חיצוניות! / יואב
לא אתה, ולא אף הומו אחר יכולים להחליט בשבילי "איך נכון להיות הומו" או לקבוע, כמה נשי אני צריך להיות בשביל להיחשב כזה שאינו נגוע בהומופוביה פנימית.
רדו כבר מהסטריאוטיפ ההומואי המטופש הזה.
לא כולנו חיים בסרט ורוד עם נוצות, מסיבות, מין ועופר ניסים. חלקנו עברנו את שלב ה"קהילה" ואנחנו מחפשים את שלב ה"משפחתיות" - בן זוג, ילדים, משכנתא. זה לא אומר שאנחנו נבוכים או מסתירים את זה שאנחנו הומואים. אבל אצלנו, להיות הומו לא מסתכם רק בלשמוע עברי לידר ולצעוד חצי עירום במצעד הגאווה, התנהגויות תוויתיות שעומקן כעומק הכנרת. אצלנו זו דרך חיים שלמה ויומיומית. הסטריאוטיפ הזה, מקומו בשנות ה-80. די לדיכוי השונות, די ל"קהילתיות" המזוייפת הזו!
די לנסות להגדיר אותנו על בסיס התנהגויות חיצוניות ותו לא!
רובנו עולם ומלואו.
אבל הסוג השני הוא משהו מיוחד. משחר ימיו, כגור הומואים צעיר, הוא למד שהומואים הולכים עם מכנסיים צמודים, שמים מסקרה ומחזיקים את כף היד שלהם כאילו הם מלכת אנגליה בכבודה ובעצמה, שמחכה שמישהו ינשק את היד שלה. הוא גם למד שהומואים זה רע, ואם הוא לא רוצה שיידעו שהוא הומו, הוא חייב לישר את פרק היד שלו, להוריד את המסקרה וללבוש ג'ינס דהוי ובלוי. את הסוג השני נורא קל לזהות, מובן שלא במסיבת ההומואים הקרובה לביתכם, חס וחלילה, אלא באינטרנט – הוא "גבר" שמחפש "גברים גבריים", מאלה ש"לא מסתובבים ומתערבבים".
אותם גברים משקיעים את כל המאמצים שהם יכולים להשקיע בהתנתקות מוחלטת מעצם היותם הומואים. הם יתרחקו בכוונה מכל סממן הומואי, וכנראה שיחסלו כל מי שינסה לקרוא להם "חמודה" או "אחותי". ואז קורה דבר מצחיק: כל דבר שמחזיקים חזק בפנים ומסרבים לשחרר, מוצא דרך לצאת.
אני אספר לכם על רועיקי, בחור שהכרתי לפני כמה שנים טובות. כל הבנות שהכירו את רועיקי התאהבו בו – ואיך אפשר שלא. רועיקי הוא בחור חכם, יפה, אדיש לסביבה, גבר שבגברים ממש. אבל מה, רועיקי פחד מהצל של עצמו. מלבד מספר חברים מצומצם מאוד, אף אחד לא ידע שהוא הומו. הוא כל כך התאמץ להסתיר את זה, המסכן, אבל הכיסוי שלו היה כמו סדין שלא מחזקים טוב למזרן – בכל פעם שניסה לכסות פינה אחת, פינה אחרת נחשפה. כן כן, עם כל הגבריות המתפרצת שלו, רועיקי שלנו הראה חיבה מוגזמת לריטה, מדונה ועברי לידר (סטריאוטיפי למדי, אני יודע, אבל היי, סטריאוטיפים נוצרים מאיפשהו, לא?). הפרט הביוגרפי הקטן הזה הוא מה שאותת לעולם, בשלב מסויים, שרועיקי שלנו הוא, איך נאמר, פייגלע לא קטן. לשמחתי, רועיקי גדל והתפתח להיות הומו-סטרייט-אקטינג מהסוג הראשון, שלא מתאמץ יותר מדי, אלא פשוט חי את חייו.
כל אותם "לא מסתובבים ולא מתערבבים" מעולם לא הפריעו לי. לא ברור לי איך אתה יכול לחשוב שאתה "סטרייט אקטינג" בזמן שאתה מוצץ לגבר אחר, אבל שכל אחד יעשה מה שטוב לו, עד שהוא מפריע לאחרים. לעומת זאת, ברגע שאותם "סטרייטים בכאילו" מתחילים להוציא אותי מהכלל - כאן יש להם עסק איתי.
אני לא מתיימר להיות הגבר שבגברים. אני מחבב שירי אירוויזיון (הישנים, נעצרתי איפשהו לקראת סוף העשור הקודם) לצד שירי ארץ ישראל היפה. אם יש לי זמן פנוי, כוח נפשי ואת הכלים המתאימים, אני אתלבט בין התקנת מדפים עם מקדחה לבין שופינג היסטרי בדיזנגוף. אם אני יושב עם חברים באיזה פאב שכונתי אני אשתה את החצי גולדסטאר שלי ומשם אמשיך לאיזה "דונה מרטין" ואעשה את כל התנועות של "ווג" של מדונה. בקיצור, מה שבא לי באותו רגע, בהתאם לזמן, למקום ולאנשים מסביבי.
אבל זה, מסתבר, לא טוב לאותם "מתיימרי סטרייטיות". לא – זה לכאורה פוגע גם בהם. עצם זה שאני עלול ללרלר (=לדבר) עם חברים אחרים בלשון נקבה באמצע הרחוב מוציא שם רע להומואים באשר הם ומכתים אותם בפני החברה כולה. בעצם אפשר לומר שעל מזבח הקבלה בחברה, הם מציבים אותי, וכל מה ששונה מהגבר הטיפוסי הישראלי, ושוחטים אותי בלי למצמץ.
האם להומופוב המצוי זה באמת משנה אם ההומו שמולו מעדיף כדורגל על פני קומדיה רומנטית של קמרון דיאז? ההומופוב המצוי יתהה מי יושב איתי מול הטלוויזיה, וברגע שיגלה שיושב איתי החבר, שאחר כך ילך איתי לחדר ואנחנו ננסה לעשות ילדים שוב ושוב ושוב (ושוב), אני פסול, בלי קשר למה שיש על המרקע.
תתרגשו פעם מאיזה שיר של ריטה
אני מזמין את כל אותם גברים שמנסים בכוח להוכיח את הגבריות שלהם כדי לחפות על "הפגם ההומואי" לנסות לשחרר קצת ולהרפות. נסו פעם אחת לענטז באיזו מסיבה. תתרגשו פעם מאיזה שיר של ריטה. נסו פעם אחת להיות מי שאתם רוצים להיות, ולא מי שאתם חושבים שהעולם רוצה שתהיו. נסו, זה כיף. באמת. הרי בסופו של דבר אתם הומואים, לא? הומואים, מן הסתם, אוהבים זין. אז פעם אחת, רק פעם אחת, תשתמשו בתכונה הנפלאה הזאת שלכם: קחו את הזין הזה שאתם אוהבים ושימו אותו - על כל העולם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
