את לא מבינה שחולצה שנלבשה לא חוזרת לארון?
מכירים את הקטע הזה שאתם מוציאים חולצה מהארון, מסתובבים איתה איזה ערב במקום ממוזג, וכשחוזרים הביתה מורידים אותה ומגיעה ההתלבטות מה עושים איתה? לי אישית ברור לגמרי שבדיוק בשביל זה המציאו את הכסא
אני חייב להודות, זה קצת משגע אותי. עשיתי כמה בדיקות אצל חברים מלאי טסטוסטרון כדי לבדוק אם אני החריג היחיד, ומסתבר שהעניין רגיש גם אצל כמה מחבריי, לכן אני חייב להעלות את הנושא ולמצוא לזה פתרון אחת ולתמיד.
מכירים את הקטע הזה שאתם מוציאים חולצה מהארון, מסתובבים איתה איזה ערב במקום מאוד ממוזג ונעים. וכשחוזרים הביתה, מורידים את החולצה (או מכנסיים או כל פריט לבוש אחר), ומגיעה ההתלבטות מה עושים איתה? אני במשך שנים יודע שבדיוק בשביל המצבים האלה, המציאו את הכסא, ובגלל זה תמיד יהיה לי כסא בחדר. יש כאלה שמגדילים לעשות ויש להם אפילו קולב מיוחד למצבים האלה, ויש כאלה שסתם תופסים את החולצה על איזה מסמר בולט בארון וקוראים לזה "מתלה". אבל בשום אופן לא מחזירים לארון!
לא תאמינו, אבל מסתבר שיש חבורת אנשים ענקית, שהמין הנשי ללא ספק שולט בה, עם מנהג לא ברור לקפל בחזרה את החולצה שנלבשה ולהחזירה אחר כבוד לארון. אני לא מבין איך אפשר לעשות דבר כזה, הרי ברגע שהחולצה יצאה מהארון, נלבשה, ויצאת איתה מפתח הבית, היא אוטומטית עברה לשלב אחר, ואינה יכולה להיקרא יותר "חולצה חדשה מהארון". גם אם הלכת איתה רק עשר דקות לסופר ובחזרה, דינה נחרץ, ולארון היא לא תגיע שוב אלא לאחר כביסה.
היא אפילו מדיפה שאריות ניחוח מרכך כביסה
מצד שני, גם לכביסה היא איננה מוכנה עדיין. הרי לבשתי אותה בסך הכל חצי יום, והיא אפילו מדיפה שאריות ניחוח מרכך כביסה. לכן דינה יהיה העברה מיידית ל"שלב הכסא". זהו שלב חשוב בהתפתחות כל פריט לבוש שיצא מהארון שלי ורוצה מתישהו להגיע שוב ולחוות מסאז' מפנק של מכונת הכביסה. במקרים קיצוניים יכול "שלב הכסא" להימשך כמה חודשים ולהכיל כמה עשרות של פרטי לבוש, שרק מהם אפשר להלביש קבוצת כדורגל.
היא רואה בכל העניין הזה בעיה רצינית שחייבת טיפול זוגי. אני לעומתה מחפש דרך ללכת בין הטיפות ולנסות למצוא פיתרון הולם.
על פניו, היא טוענת כמה טענות שיש בהם לא מעט הגיון:
1. אם כבר ממילא אלבש שוב את החולצה, ואני חושב שהיא "נקייה", אז לא אמורה להיות בעיה עם החזרתה אחר כבוד וקיפול לארון.
2. מרוב בגדים שנמצאים בשלב הכסא, כבר לא רואים כסא.
3. צג המחשב הוא לא מתלה.
כאן בדיוק מתגלה שיאו של הדפקט האישי, שאני מאמין שיש לו קהל מאמינים לא קטן. אין מצב שהחולצה חוזרת מיידית לארון אחרי סיבוב דאווין בעיר. אני מרגיש כאילו היא עלולה "להדביק" את שאר חבריה שיושבים מסודרים עם ניחוחות כביסה בארון במחלה מיוחדת שיש רק לחולצות שראו אור יום.
חייבת לעבור תקופת אוורור של לפחות יומיים-שלושה
נראה שהמוח הגברי, הקצת פחות מפותח משלה, מעביר את החולצה באופן אוטומטי לממד קיומי אחר, ממנו לא ניתן לעשות רוורס. הדבר היחידי שאני מוכן לקבל זה שאם יש כוונה להחזיר את החולצה למקומה, היא חייבת לעבור תקופת אוורור של לפחות יומיים-שלושה ב"שלב הכסא". "תקופת האוורור" נותנת לי להרגיש שניחוחות פלורנטין התנדפו להם ושהסיכוי ל"מחלה" עבר והחולצה לא נדבקה (אם היתה נדבקת, כנראה היתה מתפגרת בתקופת האוורור).
זה משהו שיכול להרגיע אותי, ולמען הזוגיות צריך לפעמים להתפשר.
ועכשיו, אחרי שפתרתי סוף סוף את בעיית היעלמות החולצות שלבשתי לפני יומיים, נשאר לי לנסות לפצח את אחת מהחידות הגדולות ביותר של היקום – לאן לעזאזל נעלם הגרב השני במכונת הכביסה.
האימייל של יניב
