לאחר 13 שנות נישואים התברר לי שבעלי מנהל רומן ממושך, ואפילו נולדה לו ילדה מאותה אשה. לנוכח הבגידה הממושכת, שבמהלכה הוציא בעלי כספים רבים מהקופה המשותפת וביזבז אותם על האשה האחרת ועל בתה – האם בגירושים יש לי סיכוי לקבל יותר ממחצית דירת המגורים שלנו בגלל התנהגותו השפלה של בעלי?
לבית המשפט יש סמכות, במסגרת סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, לקבוע חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשפחתי מטעמי צדק: "ראה בית-המשפט או בית-הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג... לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שייקבע". כך יכול ביהמ"ש לפסוק שחלוקת הרכוש תהיה במועד מוקדם מיום הגירושים, דבר שמשמעותו חלוקה לא שווה של הרכוש.
עם זאת, בפסיקת ביהמ"ש נקבע, כי חוסר נאמנות אינו רלוונטי לשאלת איזון הצבירות הרכושיות של בני זוג. עד היום, רומן שניהל אחד הצדדים מחוץ לנישואים לא היווה בפסיקת בתי המשפט האזרחיים עילה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש.
באחד המקרים שנידונו בביהמ"ש העליון (ע"א 264/77) כתבה השופטת מרים בן-פורת: "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על-ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף".
כך קבע גם שופט אחר של ביהמ"ש העליון, יצחק כהן (ערעור אזרחי 595/69): "אחרי שנים רבות של חיי נישואין הרמוניים, אין זה רלוונטי כלל מי מבני-הזוג גרם לערעור היחסים, ואין להבדיל במקרה כגון זה בין אשה שבעלה זנח אותה מכיוון שהוא נתן את עינו באחרת, ובין אשה שעזבה את בעלה מכיוון שהחליטה ללכת אחרי מאהבה".
| עו"ד מבט: |
|
| מה אפשר לעשות נגד אלימות במשפחה? / עו"ד בני דון-יחייא |
|
החברה הישראלית בכללותה נהייתה יותר ויותר אלימה, אבל המחוקק הכיר בכך שאלימות כלפי בן משפחה היא בעלת חומרה ייחודית ולפיכך מחייבת התייחסות מיוחדת. הכלי החוקי העיקרי להיאבק בגיהנום שמנחילים זה לזה בני-זוג ניצים הוא החוק למניעת אלימות במשפחה. סיפור אחד ועיקרי החוק |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
לאחר שמונה שנות נישואים עזבתי את הבית בשל אלימות פיזית ומילולית מצד בעלי. מאז, במשך יותר מעשר שנים, בעלי מסרב לתת לי גט. הוא הגיש נגדי תביעה רכושית ותבע מחצית מזכויותיי הסוציאליות ממקום עבודתי שנצברו בזמן שחיינו ביחד. האם יש לו סיכוי להצליח ויהיה עלי להתחלק איתו, לאחר שאצא לפנסיה, בכספים שצברתי שנים רבות והם יהיו דרושים לי אז למחייתי?
תשובה:
מקרה דומה נידון בביהמ"ש לעניני משפחה בירושלים. השופטת נילי מימון פסקה שבנסיבות אלה של אלימות פיזית ונפשית קשה וחיים בנפרד שנים רבות תוך הפרדה כלכלית, יש מקום ליישם את הסמכות הנתונה לביהמ"ש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, המאפשר חלוקה לא שווה של הרכוש. זאת, כדי לעשות צדק עם הצד הפגוע. התוצאה שאליה הגיע ביהמ"ש היתה, שכל צד יישאר עם צבירותיו הכספיות ולא ייערך ביניהם איזון נכסים. אבל זהו מקרה מיוחד, ואין להסיק ממנו שגם שופט אחר בנסיבות אחרות (וכל מקרה שונה תמיד ממשנהו) יפסוק כך.
הגשתי תביעת גירושים לבית-הדין הרבני לאחר שנודע לי שאשתי מנהלת רומן במשך זמן רב. ביקשתי שהדיינים יפנו את אשתי מהדירה, הרשומה רק על שמי. אשתי טענה שמגיעה לה מחצית הדירה, שנרכשה בתקופת הנישואים. האם זה המקום להחיל את הוראות החוק בדבר חלוקה לא שוויונית של הרכוש?
ביה"ד הרבני דן פעם בסכסוך דומה. פסק הדין הושתת על סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. ביה"ד קבע כי "לא יעלה על הדעת שבגידה מתמשכת של 12 שנה - כשני שליש מתקופת הנישואים - תיחשב לחיי שיתוף ואחווה ותקנה לאשה הבוגדת את מחצית הדירה השייכת לבעל מלפני הנישואים. קביעה כזו מנוגדת לכלל העתיק 'הרצחת וגם ירשת' ומנוגדת להרגשת הצדק הטבעי הפועמת בלב כולנו".
לכן, ייתכן שביה"ד ידחה את תביעתה של אשתך, למרות שהדירה נרכשה אחרי הנישואים ולפי החוק עשויה להיחשב רכוש משותף. כתבתי ייתכן, משום שתלוי מה היה מקור הכספים לרכישת הדירה: אם הכספים נצברו מעבודתך אחרי הנישואים, החוק מקנה לאשתך זכויות במחצית הדירה. אם רכשת את הדירה בכספים שקיבלת במתנה או בירושה - לא יהיה לאשתך חלק בדירה.
אבל צריך להבהיר, כי איבוד הזכויות אינו חל על רכוש הרשום על שם האשה. למשל: כאשר הדירה משותפת, האשה לא תפסיד את חלקה הרשום בשל ניאוף. לא כן הדבר כשמדובר ברכוש הרשום על שם הבעל, כגון חסכונות שונים, ניכויים מהמשכורת לפיצויי פרישה, קרן השתלמות, קופות גמל וכדומה. באלה, לפי הפסיקה הרבנית, ייתכן שהאשה לא תקבל את חלקה בשל התנהגותה.
| ועו"ד אחד: |
|
| המחירים הכלכליים של הבגידה / עו"ד שרון פרילינג ועו"ד חיה זינגר |
|
עד לאחרונה לא היתה כל סנקציה כלכלית כלפי אשה שבגדה בבעלה, ואיום הסרק שהיא "תצא בלי כלום" שימש פעמים רבות אמצעי לחץ בידי הגבר. אבל בזמן האחרון התערערה קביעה ברורה זו, בעקבות פסק דין תקדימי של ביה"ד הרבני הגדול. מירוץ הסמכויות הופך קריטי מתמיד |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
לאחר חמש שנות נישואים עזב בעלי את הבית, ברוך השם ולשמחתי הגדולה, ומאז הוא מסרב לתת לי גט. בשנים שבהן חייתי לבד צברתי חסכונות וזכויות סוציאליות ממקום עבודתי. האם ניתן לקבוע שמועד איזון הצבירות האלה יהיה המועד שבו עזב בעלי את הבית, ולא מועד הגירושים בפועל?
קרוב לוודאי שביהמ"ש יקבע כי מה שצברת מאז הפירוד מבעלך יהיה שלך בלבד. החוק קובע אמנם, כי חלוקת הרכוש - הליך הנקרא "איזון משאבים" - חל על הרכוש שנצבר מתחילת הנישואים ועד הגירושים, אבל בפועל נוהגים בתי המשפט לפסוק לפעמים כי קרע ממשי בין הצדדים מפסיק את השיתוף. לצורך העניין, פירוד במגורים או פתיחה בהליכים משפטיים נחשבים קרע כזה.
רכשנו דירה, שמומנה במידה רבה בכספים שירשתי מאמי. הדירה נרשמה בשווה על שמי ועל שם אשתי. עכשיו אנחנו מתגרשים ומוכרים את הדירה, ואני דורש לקבל מתמורת הדירה את כספי אמי, ואת היתרה נחלק בינינו. מה הסיכוי שלי?
בתיהמ"ש פוסקים, כפי שקובע החוק, כי רכוש שנרשם על שם שני בני הזוג שייך לשניהם בחלקים שווים, וכך יש לחלקו. בעת החלוקה לא לוקחים בחשבון כסף שצד אחד הכניס לחשבון בנק משותף או לרכישת מכונית או נכס מקרקעין וכד', ושמקורו בירושה או במתנה.
אבל ייתכנו חריגים. בפסק דין אחר קבע באחרונה ביהמ"ש לעניני משפחה בירושלים, שלא בהכרח זה יהיה המצב. הבעל השקיע את כספי הירושה שקיבל לאחר החתונה בביתם המשותף של בני הזוג, והבית נרשם על שם שניהם בחלקים שווים. למרות זאת קבע ביהמ"ש שהבעל יקבל חזרה את כספי הירושה שירש מהוריו בזמן הנישואים, למרות שהשקיע אותם בבית.
ביהמ"ש הביא בחשבון, בין השאר, שהאשה אמורה לקבל ירושה מהוריה, ושהבעל ציפה ליהנות מירושה זו. לכן, מן הצדק שהוא יקבל בחזרה את כספי ירושת הוריו, שהושקעו בבית המשותף.
