"רוב הזמן אני אמא. רציתי להיות שוב מיכל"

הורות היא דבר נפלא, מלא סיפוק. היא מרגשת וממלאת נחת, ויחד עם זאת, תובענית, מתישה ושואבת את כל כולך.

אני יכולה לומר שבשש וחצי השנים האחרונות, רוב הזמן אני "אמא של יואב" ו/או "אמא של עינב" ו/או "אמא של מעין". אמא - מהרגע שבו נפקחות עיני בבוקר ועד שהן נעצמות בתום היום הארוך.

אני מעירה את ילדיי היקרים בבוקר, מארגנת אותם, שולחת אותם למסגרות השונות, נוסעת לעבודה, אוספת אותם בארבע, מבלה איתם את אחר הצהרים, כולל חברים, גני שעשועים, חוגים, ואז ארוחת ערב, מקלחות, השכבה (זה לפחות תפקיד האבא), ובמשך הלילה אני מוקפצת להתעוררויות, לפיפי ו/או חלום רע ו/או כל הפרעה אחרת בשינה.

כמובן שההורות שלי כוללת התמודדויות בלתי פוסקות בענייני גבולות, יחסים בין אחים וענייני תזונת ילדים. ילדיי לא מפסיקים לאתגר אותי, ואכן, האתגר גדול. אפשר לומר שגידול וחינוך ילדיי הם המשימה החשובה והמאתגרת בחיי.

ועם כל מה שנאמר למעלה, אמא מיכל היא אמא, והיא גם מיכל. מיכל שמדי פעם מפציעה, בשעות שאני מנחה קבוצת הורים, משוחחת עם חברה בערב בבית קפה, צופה בסרט בקולנוע או רוקדת במסיבת ריקודים. מפציעה לעיתים. והיא מאוד חסרה לי בחיי השיגרה שלי.

 "הייתי על גג העולם". צילום: אייל אלקבץ

איך את יכולה לעזוב את הילדים?

התגעגעתי, אבל היה לי טוב

ויצאתי להגשים את החלום, והייתי על גג העולם, והתגברתי על פחדים, והצלחתי לבצע משימות שמעולם לא דמיינתי שאבצע, והיה לי קשה ומאתגר, והייתי גאה בעצמי כל כך. והתגבשתי עם בן זוגי. והייתי מיכל, רק מיכל, לא אמא. והיה לי טוב מאוד. והתגעגעתי לילדים לפעמים, אבל היה לי טוב.

חזרתי לילדיי, אמא מיכל. מלאה יותר, מסופקת יותר, חזקה ובטוחה בעצמה יותר. היה מרגש לפגוש את הילדים, ואכן לקטנה היה לא קל בשבוע האחרון, אבל היא חזרה לעצמה מיד עם חזרתנו, ובסך הכל, הילדים הסתדרו מצויין, תודות לתמיכת המשפחה והחברים.

החזרה לא היתה לי קלה. לקח לי זמן להסתגל בחזרה לטוטאליות של האמהוּת, ולהבין שהחוויה שחוויתי נפרדת מחיי השיגרה ההוריים. אבל החוויה קיימת בתוכי. ואני נזכרת בה מדי פעם, והזיכרון מעלה חיוך על פני וגורם לי רגשות של סיפוק, גאווה ונחת. הייתי חוזרת שוב על החוויה, בלי לחשוב פעמיים.