כך נזהרים ב-Facebook ולא נכנסים לפאניקה

בין שיטות הפיתוי של ישראלים של גורמים עויינים שפורסמו בהודעת ההזהרה של השב"כ אתמול: קביעת מפגשים רומנטיים, הצעות עבודה מפתות בחו"ל, הצעות כספיות מפתות לרכישת מידע וכדומה. אז נכון שמעבר למקרים הבודדים, מדובר בעיקר במעשיות בסגנון סרטי ריגול או ספרים אנטי-איסלאמיים של דניאל סילבה, אבל עדיין כדאי לזכור של-Facebook ו-MySpace כללי התנהגות משלהם.

אפשר לתזמן פקקים, לא רצוי לחשוף כתובות

עבור ישראלים רבים, האתרים האלו משמשים בראש ובראשונה לתקשורת עם החברים מהחיים האמיתיים, אבל המידע שנשמר בהם נגיש גם לגורמים חיצוניים. לא יקרה כלום אם טרוריסט יידע את כתובת המייל שלכם, יצפה בתמונות מטקס סיום התיכון או יקרא שהיום תיזמנתם שעה בציר ז'בוטינסקי. עם זאת, כדאי לברור היטב מה כותבים, ומה אתם רוצים שכל בעל מקלדת יוכל לקרוא.

הכלל הבסיסי ביותר, אם כך, הוא לא לפרסם מידע אישי מדי ברשתות חברתיות. את מספר הטלפון שלכם, למשל, לא כל אחד צריך לדעת, קל וחומר כתובת המגורים שלכם. גם למי שמסתיר את פרטי הפרופיל שלו לחברים בלבד, הכלל הבסיסי הזה חל. לעיתים קרובות מצרפים חברים חדשים לא על בסיס היכרות אישית, ולכו תדעו מי באמת נמצא בצד השני של המסך. כמובן שאין צורך להיות פרנואידים יותר מדי, ומידע כללי אפשר (ולפעמים אף רצוי) לפרסם.

לא כדאי להוריד, לשמור ובוודאי להתקין כל קובץ או תוכנה ששולחים לכם. זה יכול להיות וירוס, תולעת, תוכנה זדונית, קילוגר (כלי שמתעד את הקשות המקלדת שלכם ומעביר אותן לגורם צד שלישי), מה לא. סתם קובץ עם סיומת תמימה כביכול של תמונה עלול להיות תוכנת ניג'וס מהסוג המציק שהוזכר להלן. כלל אצבע הוא שלא מורידים ושומרים למחשב קובץ ממישהו שלא מכירים היטב וסומכים על המומחיות הטכנית שלו, או שאוחסן באתר מפוקפק. תוכנת ריגול שתושתל במחשב שלכם, אגב, לא תשלם לכם בנדיבות תמורת המידע שתגנוב, כפי שמבטיח השב"כ - אז תצאו קירחים מכאן ומכאן.

לגבי לינקים לאתרים חשודים, מעבר לחלון האזהרה המובנה ב-Facebook, יש פיתרון בצורת תוסף לדפדפן Firefox בשם NoScript. כברירת מחדל, NoScript חוסם תסריטים

באופן גורף באתרים שנכנסים אליהם - מקטעי וידאו ועד וירוסים הרסניים, אך אפשר לתת אישורים לאתרים מהימנים, ו-NoScript יזכור אותם. אחרי שתאשרו את האתר בו אתם מארחים את תיבת המייל שלכם, את אתרי החדשות ואתרים קבועים אחרים, NoScript יהפוך לבלתי מורגש כמעט. אך בכניסה לאתרים לא מוכרים הוא יעיל ביותר: החסימה הגורפת שלו מאפשרת גלישה ללא חשש, ואפשר לספק אישורים רק לחלקים ספציפיים.

חברים יש רק באגד?

מאזהרת השב"כ ניתן להסיק, שמעתה ינסו עשרות מחבלים פוטנציאליים לתקוף אתכם דרך אתרי הרשתות החברתיות. הרי מה פשוט יותר מלפנות לזר מוחלט, לכתוב לו "ראיתי אותך במסיבה אתמול", ולהתחיל שיחה, שתוביל אולי לפגישה מאוחר יותר?

היתרון ברשתות החברתיות הוא שהמידע בהם הוא יחסית גלוי, ומאפשר די בקלות לאמת לא מעט מהדברים שנאמרים בהם. כך למשל, אם זרה מפתה תפנה אליכם, תוכלו לעיין ברשימת החברים שלה, בתגובות שהיא קיבלה בעבר, בתמונות שלה ועוד פרטים, שיוכלו לעזור לכם לקבוע האם מדובר באדם אמיתי, או נוכל. בצ'טים הטקסטואליים הפשוטים, אין אפשרות כזאת.

אין שום מניעה מלצרף לרשת החברתית שלכם גם אנשים שאתם לא באמת מכירים. הרי חלק גדול מהקסם של הרשתות האלה הוא הרחבת מעגל החברים, ורכישת חברים חדשים. עם זאת, תמיד כדאי לפעול במשנה זהירות. בדיוק כמו שמלמדים ילדים קטנים לא להתפתות אחר זרים ברחוב, כך אין להתפתות אחר אנשים לא מוכרים באינטרנט.

סמכו רק על מי שאתם מכירים

הטכנופובים מצטטים את המקרה של הנער בן ה-16, אופיר רחום. רחום, שהתפתה להפגש עם נערה שצ'וטט עימה במשך תקופה באינטרנט, נרצח באכזריות על-ידי פלסטינים ב-2001 לאחר שהתגלה שנערת הפיתוי הייתה מחבלת. אבל הרצח בוצע במציאות, ולא באינטרנט. אפשר לדבר עם מי שרוצים, אבל עדיף שלא להיפגש עם זרים באזורים שאינם מקומות ציבוריים הומים מאוד. אותם כללי התנהגות שחלים על מפגשים עם זרים שהכרתם במציאות - חלים על מפגשים עם חברים מהרשת.

באופן כללי, כדאי ורצוי לנהל לפחות שיחת טלפון אחת, אפילו של מספר שניות, לפני מעבר מהיכרות וירטואלית והיכרות ממשית. קשה לתאר כמה מידע אפשר להסיק משיחה קצרה לגבי אופיו וזהותו של אדם לא מוכר. כדאי גם לקבוע עם חבר או קרוב משפחה שמירה על קשר טלפוני בזמן הפגישה. כך למשל, תוכלו לקבוע עם חבר טוב שיתקשר אליכם כל חצי שעה או שעה, רק לבדוק אם אתם בסדר. אם לא תענו - הוא ידע איפה אתם נמצאים ועם מי, ויוכל לפעול בהתאם.

העצות הנ"ל נכונות על אחת כמה וכמה כשאתם שוהים בחו"ל. בארץ זרה, רצוי לא להפגש עם אנשים זרים. אם, למשל, חיפשתם מידע באינטרנט על אטרקציות בהולנד, ובחור הולנדי נחמד הציע לכם לבלות איתו יום במהלך הטיול - סרבו בנימוס. אינכם יודעים מי הוא ומה המניעים האמיתיים שלו. אם, לעומת זאת, אתם מכירים דרך האינטרנט אזרחים מארצות רבות כבר זמן רב, ומגיעים למקום מגוריהם - אפשר ואולי אף כדאי להפגש איתם - אך גם אז, עדיף במקומות ציבוריים והומים.

הכי חשוב: בלי פאניקה

ולבסוף עצה שאינה טיפ בטיחות, אך היא טובה לא פחות: התרעות על חטיפות Facebook זה לא תירוץ לריסוס קירות וירטואליים ברשת החברתית בכיתובים מתלהמים "מוות לערבים".

אל תהיו גזענים או קסנופובים. לא כל גולש דובר ערבית ב-Facebook הוא מתאבד שיעי בפוטנציה, שאו-טו-טו לוחץ על הכפתור ההוא בחגורת הנפץ. אין שום סיבה להפסיק לצ'וטט או להתכתב - מילים לא הורגות בקלות.