"כלואים בבית": חייה של משפחת חטיב לצד הגדר

סיפורה של משפחת חטיב מהכפר חיזמה הוא סיפור קפקאי: מדובר במשפחה שמצאה את עצמה לפני מספר שנים בצדה הישראלי של גדר הביטחון מצפון לירושלים, מנותקת מכפרה בשטח המוגדר כאזור C (שליטה ישראלית מלאה), ומאז היא נאלצת בעל כורחה להתמודד עם שורת טרדות יומיומיות, המבטאות את המצב האבסורדי הקיים לעתים בחיים לצד הגדר.

עם הקמת הגדר, סופחה משפחת חטיב - המונה 24 נפשות - לשכונת פסגת זאב היהודית כיוון שנחלתה עוברת ממש בתוואי הגדר. החיים בצד הישראלי של הגדר הרחיקו מאוד את בני המשפחה ממאות קרובים, שכנים וחברים - המתגוררים במרחק של מאות מטרים מהם בלבד.

כדי לשמור על חיבור עם תושבי חיזמה צריכה משפחת חטיב לעבור במחסום הסמוך. המעבר לשטח הרשות, קל יחסית עבור בני המשפחה כיוון שהם רשומים במחסום. אך לעומת זאת, הם אינם רשאים לנוע בשכונת מגוריהם הישראלית ולמעשה "כלואים בביתם". אם יתפסו מחוץ למתחם מגוריהם על-ידי הרשויות - הם יוכנסו לכלא בגין שהייה בלתי חוקית.

"כבר כמה שנים שאנחנו מנותקים מהכפר ומהסביבה שלנו. הפכנו בעל כורחנו לתושבי פסגת זאב", סיפרה ל-ynet כיפאח חטיב, אם המשפחה. חטיב, בת 70, הוסיפה כי למרות השינוי המשמעותי - השתדלה המשפחה לשמור על אורח חייה. "זה שהפכנו למתנחלים בעל כורחנו, לא אומר שוויתרנו על אורח חיינו. המשכנו להחזיק תרנגולים וצאן המשמש אותנו לפרנסתנו".

אך לטענת משפחת חטיב, בחודשים האחרונים התרבו ההתנכלויות אליה מצד הרשויות. עיריית ירושלים דרשה מהמשפחה לפנות את העזים והתרנגולים ובנוסף שתפרק סוכה ששימשה כלול. "הסוכה הזו קיימת שנים על גבי שנים ולא הפריעה לאף אחד. ככה חיינו כל השנים וככה חיו השכנים שלנו. אבל העירייה באה והזהירה שאם לא נפרק - הם יתנו לנו קנס. כששאלתי מה הקנס, אמרו לי לפחות 30 אלף שקל. לא 30 אלף, לפחות 30 אלף", הדגישה כיפאח.

בעקבות כך, החליטה משפחת חטיב לפרק את הסוכה ולהעביר את הצאן והתרנגולים לשכנים מצדה הפלסטיני של הגדר. "לא מספיק שלפני חודש מתנחלים גנבו את העז הכי יפה שהייתה לי, כעת אנו נאלצים ללכת מדי פעם לצד השני של הגדר כדי להביא לחיות אוכל. השכנים הפלסטינים לא יכולים להחזיק בצאן עוד, ואני לא יודעת מה לעשות", הוסיפה אם המשפחה.

"צועקים עלינו עד שמתרגלים אלינו"

אך בעיית המרעה אינה הבעייה היחידה של משפחת חטיב. "יש להם שתי בנות החולות במחלת עצבים גנטית, אחת מהן מרותקת לכסא גלגלים", סיפר הפעיל ההומניטרי העצמאי סלבה יוסים בשיחה עם ynet. יוסים, שפגש את משפחת חטיב באקראי במהלך סיור במזרח ירושלים, הוסיף כי "המשפחה מסתמכת על בני משפחה רחוקים ומכרים בכל הקשור למזון ותרופות, אך הבנות אינן זוכות לטיפול רפואי".

ומה עושים כשחברים רוצים לבוא לבקר? "המשפחה הקרובה שלי רשומה כמי שיכולה לעבור דרך המחסום, אבל אם מישהו אחר רוצה לבוא לבקר אותנו - הוא נתקע שעות במחסום", סיפרה כיפאח חטיב.

"הבן שלי עבר תאונת דרכים לפני כמה ימים והחיילים לא הסכימו לתת לדודות שלו להיכנס. רק אחרי כמה שעות התקשרו אלינו ואמרו: 'בואו תיקחו את המתנות שהביאו לכם, השארנו את זה במחסום'. גם לנו יש את הבעייה הזו בכל פעם שהחיילים והקצינים במחסום מתחלפים. הם לא מכירים אותנו ומבחינתם אנחנו תושבי השטחים. הם צועקים 'רוחו, רוחו, אל תחזרו לפה. עד שהם מתרגלים אלינו".

ממפקדת התיאום והקישור נמסר כי "המורכבות והבעייתיות בנוגע למשפחת חטיב מוכרת היטב לגורמי המנהל האזרחי. למרות העובדה שהמשפחות מתגוררות בשטח מוניציפאלי של עיריית ירושלים, מנהלת התיאום והקישור והמנהל האזרחי עושים את מירב המאמצים על-מנת לסייע לה לנהל מרקם חיים תקין תוך חיבור ישיר לכפר חיזמה. לצורך כך, התאפשר באופן חריג מעבר בני משפחה וסייעות לבנות המשפחה במחסום למרות שאינו מיועד לתנועה רגלית".