דייט עם טייס אוטומטי או עם אחד שרמנטי?
הטיסה בנתיבי האוויר של עולם הדייטים באמצעות טייס אוטומטי גורמת משברים וחוסר עניין, מבטלת הנאה ובעיקר - מפריעה למימוש הפוטנציאל לאינטראקציה מוצלחת. נא להדק חגורות
אבל מתברר שהטיסה בנתיבי האוויר של עולם הדייטים באמצעות טייס אוטומטי מביאה למשברים וגורמת חוסר עניין, מבטלת הנאה ובעיקר - מסרסת את מימוש הפוטנציאל לאינטראקציה מוצלחת.
המראה, טיסה ונחיתה. אפשר לעשות זאת על אוטומט ואפשר לטוס עם טייס שרמנטי. מהי הבחירה הנכונה? זה הזמן להדק חגורות.
מיהו הטייס האוטומטי של עולם הדייטים? זה שמחזיק בידע על איזה כפתורים ללחוץ כדי שהטיסה תהא מוצלחת - הנפת שיער, מחשוף, איזכור אירוע מרגש מהילדות, חיוך שובה, סיפור בדיחה משעשעת או אנקדוטה שמעידה על חוכמת חיים (בהזדמנות זו אני גם רוצה להודות לעדה הפולנית, שבדרך כלל נחשבת אחראית על קור, ששילוב של הומור עצמי פולני עוזר אוטומטית להפשיר את הקרח). אם הטייס האוטומטי שייך לדור השלישי, מידת תחכומו גם תאפשר לו להחזיק משפטי מפתח לכל מצב, שלא יאכזבו אף פעם ויגררו תגובות אוהדות.
"נועלת טייס אוטומטי, שעון מחוגים, הטיסה לעולם לא תצא, כלום לא קרה" (ארי גורלי ורעות יהודאי)
הטייס האוטומטי לא ייסקל באבנים בכיכר העיר, שכן באמתחתו ובמדיו המחוייטים הוא מחזיק במספר יתרונות.
היתרון המשמעותי שלו מתייחס לאנשים שהתעייפו מכל שלבי טיסת-הדייטינג: האריזה, הנסיעה לנתב"ג, הצ'ק-אין והעלייה למטוס, ובל נשכח את התורים בדיוטי-פרי. הרי בימינו אפילו קביעת דייט היא פעולה אינטנסיבית ומייגעת, בעלת שלבים רבים ומורכבים: מסנג'ר, מייל, סמס, שיחת טלפון, וזה עוד לפני הוויכוח איזה בר שכונתי שווה יותר. כשהשלבים חוזרים על עצמם בכל דייט מחדש, הדבר בהחלט מתיש.
כמו הנסיכה על העדשה, לא משנה כמה מזרנים ישימו לנו, הם לא ירפדו את העייפות שגורמת אותה הכנה מתמשכת לקראת הדייט התלת-ממדי ומימושו. יש עייפות פיזית שנגרמה בשל שיחות לתוך הלילה, ההתייפייפות לקראת הדייט והאינטראקציה במהלכו, או מימוש הזכות החוקית לסטוץ, שממש פוגעות במספר שעות שינה. ויש גם עייפות נפשית, זו הנגרמת מניתוב אנרגיות בכל פעם מחדש כלפי מושא נבחר וההתרוקנות מהן כשהדייט לא מצליח.
הטייס האוטומטי גם מאפשר להמשיך לעוד דייטים במקום להפסיק בשל אכזבות קודמות: אכזבות מדייטים לא מוצלחים, או דייטים מוצלחים שלא היה להם המשך, יכולות להביא למצב של אכזבה ותסכול מסרסי-אופטימיות. אופטימיות, אותו מצרך שנעשה נדיר יותר ויותר ככל שמתיירים זמן רב יותר בעולם הדייטים, היא דבר שהאוטומטי יכול לשמור עליו באופן קבוע.
כפועל יוצא, היתרון הגדול של האוטומטי הוא באפשרות לנסות פעם אחר פעם להשיג את שרוצים נפשו וגופו. הוא אינו מניח לתסכולים לערער את האמונה שלו במציאת קשר. לא משנה מה קרה בעבר, הטייס האוטומטי דווקא ייצא שוב ושוב לבר השכונתי. הוא לא סובל מגב תפוס בגלל נשיאת משקעי עבר כבדים.
"בלעדייך אני מטוס ללא טייס, אהבה בשחקים הפעם לא נמאס / מרחף על הקרקע, מנופח כמו טווס" (יגאל בשן)
ולמה בכל זאת כדאי ללכת על הגרסה האנושית?
התחשבות באדם שממול, בתגובותיו, ברגשותיו, בחולשותיו
ראשית, האוטומט מפריע לחוות סיטואציה, שכן הוא לא מביא בחשבון את מרכיב האנושיות שיש לכל אחד ממשתתפי האינטראקציה, שהרי בקשר שני אנשים מכתיבים את הקצב. הטייס האנושי יודע שפעולה שלו תביא תגובה של זה שמולו, ובהתאמה הוא יגיב בדרך מסויימת וחוזר חלילה, זאת בניגוד לרצף תגובות ידוע מראש המתוכנת אצל האוטומט, בלי קשר לתגובות של זה שמולו. התחשבות באדם שממול, בתגובותיו, ברגשותיו, בחולשותיו - היא הקלף המנצח של הטייס האנושי.
קשר שנבנה הוא טומן בחובו סיטואציות חדשות כל הזמן. האוטומטי מכיר קשת מוגבלת של התנהלויות בהן הוא מתפקד, בעוד שהאנושי מצליח להתאים את עצמו לכל מצב חדש, טוב או רע.
וכמובן, אי אפשר להתעלם מתחום הסקס. טייס אוטומטי יכול להיות זיון די רע, שכן הוא כל כך רגיל להתנהל בדרך אחת ומסויימת, עד שאינו זוכר שכל אדם שונה לא רק בבגדים שהוא לובש, אלא גם, ובעיקר, כשהוא פושט את בגדיו. הכפתורים שעליהם צריך ללחוץ כדי להשיג את האפקט הנדרש שונים מאדם לאדם.
בסופו של דבר הטייס האוטומטי בעיקר מפריע ליהנות, אם זה בבר, בבית, בים או המיטה. אחרי הכל, איך אפשר לטוס כל כך גבוה, מרוחק מהנוף, ועדיין ליהנות מיופיו?
הדבר האחרון, שמבחינתי הוא הגרוע ביותר, הוא השעמום. האוטומטי כבר לא מספר, מדבר ומתרגש עם כל מילה, אלא מדקלם נאום, לפעמים אפילו באותו איטונציה. משעמם לחזור על אותן בדיחות, אותן תשובות לאותן שאלות טריוויאליות, אותם ויכוחים על מי משלם, אותן התלבטויות של ינשק או לא ינשק, אותן התעסקויות ב-יצלצל או לא יצלצל. זה יכול להיות נחמד אם זה קורה מדי פעם, אבל באיזשהו שלב זה מייגע.
אם כן, למרות המכשולים שאותם הטייס האוטומטי מאומן לעקוף, דווקא שיקול הדעת, החום האנושי, הרגש המפעם, וכן, אפילו היכולת להכיל אכזבה, הם הממצבים את הטייס האנושי בדרגה גבוהה יותר מעליו. לטייס האוטומטי אמנם יש תשובות, מגע ותנועות מוכנות לכל סיטואציה עוד בטרם קרתה, אבל בעולם הדייטינג, אולי אולי דווקא עיכוב בטיסה ושינוי הנתיב יביאו למקום טוב יותר מזה שתוכנן?
במקרה זה יעבוד רק שיקול אנושי. ובעוד שהאוטומטי לא ייהנה ממחיאות הכפיים בסוף הטיסה, הרי שהאנושי יידע שהרוויח אותן ביושר.
לפנייה לכתב/ת 
