"אני מרגיש שצ'אקרת הלב שלך נורא חסומה"
אחרי שבחורה רוחנית שיצאתי איתה הסבירה לי שהצ'אקרות שלי זקוקות לרמונט מקיף ושאני מוכרח לשחרר את האני האמיתי מתוכי (אני מאוד מקווה שנסתדר), מצאתי לי מרכז יוגה בתל אביב. אם כבר שלווה, אז שיהיה במקום הכי לחוץ בארץ
אחרי שבחורה רוחנית שיצאתי איתה הסבירה לי שהצ'אקרות שלי זקוקות לרמונט מקיף ושאני מוכרח לשחרר את האני האמיתי מתוכי (אני מאוד מקווה שנסתדר), נכנסתי לאינטרנט ומצאתי לי מרכז יוגה בתל אביב. אם כבר שלווה אז שיהיה במקום הכי לחוץ בארץ. תל אביב מלאה במרכזי יוגה שונים, אבל מה שמשותף לכולם הוא חימום מקדים באדיבות רון חולדאי, שכולל חיפוש חנייה במשך חצי שעה ולאחר מכן מתיחות טמבון של הרכבים ליד. הגעתי למרכז מזיע ועצבני רצח.
את פניי קידם יוגיסט צעיר וחייכן.
"שלום, אני וישננו. אנחנו מאוד שמחים לראות אותך אצלנו". הוא חייך מאוזן לאוזן והצמיד את ידיו זו לזו.
אני לעומתו, מזיע ולחוץ, שאלתי "תגיד ויש, נותנים פה דוחות בשעה כזאת?".
הוא נגע בי קלות ואמר "זה יהיה בסדר, אתה פשוט צריך לשחרר".
חשתי הקלה, נפתחה לי צ'אקרת הארנק.
בחדר ישבו כמה אנשים על ספסל ארוך מעץ וחיכו לשיעור. הרגשתי שהם נועצים בי עיניים, אולי זה בגלל הטרנינג שלבשתי. הוא עוד מכיתה ט', קצת קצר, אבל אני מאוד קשור אליו.
נראה שאלו מסוג ההערות הציניות שאצטרך להיפטר מהן
"מי אחרון לרופא?" ניסיתי לשבור את הקרח. אבל נראה שאלו מסוג ההערות הציניות שאצטרך להיפטר מהן אם אני רוצה לעבור טרנספורמציה אמיתית.
החלטתי להשתדל יותר. הסתכלתי סביב. על אחד הקירות היתה תלויה תמונת פנים גדולה של יוגי הודי קשיש וחייכן. הרגשתי שהוא מזמין אותי אליו. התקרבתי עד כדי מרחק נגיעה ממנו, ואז הוא לחש לי בלי שאף אחד ישמע "מצאתי דרך לעשות מלא כסף עם שרוואל ותרבוש לבן בלי להיות תקוע כמוך במשרד מתשע עד שש".
"תוכל להחליף את הטרנינג בשרוואל אם תרצה. השבוע זה במבצע אצלנו, רק 149.90", פנה אליי וישננו.
"לא תודה, אני קשור אליו", עניתי.
"ממממ...היקשרות. נצטרך לעבוד גם על זה".
השיעור התחיל עם מנטרה, ואחר כך עצר וישננו והסביר ש... "האסנה של הויפאסאנה משחררת לך אנרגיות קוסמיות לתוך הצ'אקרה האחורית, מה שמביא את המודעות שלך למצב תודעתי מורחב". כולם הנהנו בהסכמה קוסמית. לא הבנתי מילה. השיעור זרם. באיזשהו שלב ניגש אלי היוגי, הביט בי ואמר:
"אני מרגיש שצ'אקרת הלב שלך נורא חסומה".
אני מכיר את המבט הזה מאיפשהו... אה כן, מהמוסך. עכשיו הוא יגיד לי שהוא ממליץ לי להחליף צ'אקרה, ושרק בשבילי הוא יעשה את זה ב-1,400 שקל, לא כולל עבודה ומע"מ.
"תגיד, יש לך במקרה צ'אקרה משופצת מטייבה?" שאלתי את ויש.
"בוא נעצור לרגע, רועי, ונעשה ביחד תרגילי נשימות, בסדר?"
"יאללה בסדר". התחלתי לנשום, ותוך כדי כך, הרגשתי איך הלב שלי נפתח והאני האמיתי שלי משתחרר ומדבר מתוכי: "אני לא יכול יותר. אני בן 36, רווק בלי חברה, ההורים שלי מלחיצים, יש עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה להספיק בחיים והזמן עובר לי כל כך מהר, שמישהו יעצור את הזמן. תעשה משהו. תעשה משהו", פניתי ליוגי.
"תנשום. אתה חייב להירגע, לנשום".
"אני לא רוצה להירגע. אני רוצה בת זוג". נשמתי.
"תנשום, תנשום, אתה חייב להמשיך לנשום, רועי".
המשכתי לנשום. "זה לא עובד, אתה לא רואה?"
"עוד...כן...תנשום...יופי...כן".
"אני לא רוצה לנשום, אני רוצה אפידורל. ועכשיו!".
"אתה חייב לנשום".
"שאמש'ך תנשום, אני אפתח'ך ת'צ'אקרה. עוף ממני".
זה היה רגע משברי במערכת היחסים שלי ושל וישננו, אבל אין כמו משבר כדי לבנות אמון בין שני אנשים. "תגיד, ויש, מה עם זאת, אתה יודע עליה משהו? דווקא יש לה פנים יפות", סימנתי על בחורה מקדימה.
"זה לא הפנים שלה, זה התחת, היא בתנוחת מחרשה".
"זה בסדר, אני יכול להסתפק בתחת בתור התחלה".
ויש צחק סוף סוף. "אתה מבין", אמרתי לו, "הומור זו המדיטציה האמיתית. אם אתה יכול לצחוק על כל דבר, אתה באמת חי את הרגע, לא ניצמד ברצינות תהומית לשום דבר. הכל ארעי, גם אני אתה ומחרשה כבר לא נהיה פה יום אחד".
ויש ואני התחברנו. השיעור המשיך, ובערך במחציתו, כשהפרצוף שלי היה צמוד למזרן, הרגל הימנית היתה מתוחה הרחק מעבר לראש והקשר עם הרגל השמאלית אבד מזמן, נתקלתי פתאום במבטה של מחרשה וחייכנו זה לזה במבוכה.
"תגידי, אם נצא מזה בחיים, בך לך לשתות איתי איזה קפה בשדרה?"
"שששש..... נדבר אחר כך".
זה סימן החיים האחרון שקיבלתי ממחרשה בשיעור.
בינתיים הסתיים השיעור ונפרדתי מווישננו לשלום. "תבוא שוב?" הוא שאל.
"נראה לי שכן, זה דוקא נחמד".
"ומה אתה לוקח איתך מכאן היום?" שאל בקול אבהי.
נשמתי עמוק, עצרתי לרגע והתבוננתי פנימה, נגעתי בו בעדינות ואמרתי "תראה, ויש, יוגה היא יותר תרגול רוחני מפיזי. עכשיו הכל נראה לי מאוד שקט, והמיינד שלי, זה שמשגע אותי כל הזמן עם מחשבות שחוזרות על עצמן ללא הפסק, נרגע קצת ואיפשר לי לפתוח את הלב לדברים הקטנים והפשוטים שמסביבי. פתאום הכל נראה נכון, אין לחץ, אין ציפיות, אין שיפוטיות. יש רק אותי ואת מחרשה, והכל צפוי והרשות נתונה".
ויש עשה פרצוף מרוצה.
"ותגיד, מה לימדה אותך היוגה עם השנים?" שאלתי
הוא חייך ואמר: "בנות באות לעשות יוגה כדי להתחבר לעצמן. בנים באים לעשות יוגה כדי להתחבר לבנות. כך הכרתי את אשתי".
