תהילה זוהר, 38, מגבעתיים תמיד רצתה להיות קריינית. בילדותה, נהגה להושיב את ההורים ולהקריא להם מהעיתון, ממש כמו הקרייניות בטלוויזיה. כשבגרה קצת, החלה ללמוד תקשורת וניסתה את מזלה בעבודות קריינות, אך גם בעיסוקים אחרים, ואז חלתה במחלת הזאבת.
המחלה, שהשאירה אותה כשנתיים בבית, גרמה לה להחליט להפוך לקריינית מקצועית וגם להקים לעצמה עסק "תהילה זוהר – קריינות מקצועית",
שכולל אפילו אולפן הקלטות קטן, בבית. בעתיד, היא מתכננת לבנות לעצמה אולפן גדול יותר, להעסיק עוד קרייניות וקריינים, דוברי שפות שונות ולהתפתח גם לתחום הווידאו.
1. למה החלטת להקים עסק?
"אחרי שחלפה התקופה הקשה של המחלה הכרונית, ישבתי יום אחד והאזנתי לפרסומת מפיה של קריינית מוכרת. בתקופה ההיא עוד לא ידעתי בוודאות מה אני רוצה לעשות בהמשך, ואני זוכרת שפתאום שאלתי את עצמי: למה היא שם ואני פה? הרי אני לא פחות טובה ממנה. התחושה הזו ממש עצבנה אותי, כי הרגשתי שגם אני יכולה ושעלי להתחיל לפעול ולהפסיק לחכות שדברים יקרו לי".
2. איך התחלת?
"הייתי קריינית שכירה, במשך זמן מה ואז ידיד טכנאי שהקשיב לי, הציע לעזור ולהקליט כמה דוגמאות קול שלי על דיסק שאפשר לתת לאולפנים, משרדי פרסום וסוכנים. מאוד התרגשתי מהצעד הזה, כי הרגשתי שהוא גם מעריך אותי מקצועית ולא רק רוצה לעזור".
3. מתי הפכת לבעלת עסק?
"אחרי שהקלטנו והכנו גם צילום לעטיפת הדיסק, עברתי ממשרד למשרד ומאולפן לאולפן, דפקתי בדלת ופשוט מסרתי אותו לאנשי הקריאייטיב. למרות שמסביב כולם אמרו שאין לי סיכוי, כי בתחום הזה הכל סגור בקליקות, לא הקשבתי. לפני שלוש שנים לקחתי לעצמי סוכנת קריינים, ודי מהר התחילו להגיע אלי הזמנות עבודה. הספקתי כבר לעבוד עם מפרסמים גדולים כמו תנובה וקלאב מד, עם משרדי פרסום כמו אדלר חומסקי וערמוני ועם אולפנים כמו ברודקאסט ואחרים. לכן, אני באמת מאמינה שאם את טובה ומקצועית ואם את מנסה, אפשר להגיע לכל מקום. בהתחלה, קיבלתי עבודות והקלטתי רק באולפנים. היום אני כבר לא מיוצגת על ידי סוכנים ומשווקת את עצמי. אני מקבלת עבודות גדולות יותר, במחירים שהם הרבה יותר נוחים ללקו
| "היום אני משווקת את עצמי ומקליטה באולפן משלי עם ציוד שרכשתי" (צילום: שחר גפני, מדיה מטר) |
חות שלי, ויש עבודות שאני מקליטה עם הציוד שרכשתי".
4. מה הכי הפחיד אותך ?
"הטכנולוגיה, שהיא חלק בלתי נפרד מהמקצוע הזה. עד לפני שנה וחצי הייתי טכנופובית ופחדתי אפילו מהמחשב. מאז, עשיתי דרך ארוכה, התגברתי על הפחדים שלי, קניתי מחשב וכשהתחילו לבקש ממני להקליט בבית, החלטתי להתעלות על עצמי ולהצליח גם בתחום זה. הזמנתי איש מקצוע ללוות אותי בקניית הציוד. לקחתי שיעורים פרטיים בהפעלת הציוד והתוכנה ומאז, אין לי יותר בעיות עם הטכנולוגיה. היום אני יכולה לתת שירות גם ללקוחות קטנים מאוד, שלא יכולים להרשות לעצמם עלויות של אולפן הקלטה גדול ויקר".
6. מה מהתנסויות העבר שלך הכי שימש אותך בהקמה ובתפעול של העסק?
"אני באה מבית שבו הקפידו לדבר עברית נכונה ונתנו כבוד לשפה. כשהיה ספק איך הוגים מילה מסוימת או איך נכון להרכיב משפט, אצלנו תמיד הלכו למילון ובדקו. היום, זה עוזר לי מאוד לדבר נכון וברור, למרות שלא למדתי לשון".
7. מה דרש ממך הכי הרבה מאמץ והשקעה?
"ההתמקצעות. בתקופה שעבדתי בקריינות בקניונים, כשכירה, הייתי נשארת באולפן בתום יום העבודה, מתאמנת בקריינות, משווה את עצמי לקריינים המובילים ומשפרת את עצמי. פשוט לימדתי את עצמי איך עושים את זה".
8. כמה כסף השקעת כדי להפוך את הרעיון למציאות?
"ציוד ההקלטה והתוכנה שמשמשת אותי היום עלו לי כ– 8,000 שקל. את כרטיס הביקור המקצועי שלי הכין לי חבר וגם את האתר בנה עבורי חבר, שחר גפני מ"מדיה מטר", שגם צילם עבורי את הצילומים הדרושים".
9. המשבר הכלכלי פגע לך בעסק?
"המיתון השפיע על האולפנים ומשרדי הפרסום הגדולים, אבל פחות מורגש אצלי. היום, אני נותנת שירות ללקוחות קטנים יותר, שרוצים למשל כרטיס ביקור מדבר או הודעות פרסום ושיווק לזמן שבו הלקוח ממתין לקבל מהם תשובה בטלפון. כמובן שכל הזמן צריך לצאת ולפגוש אנשים, לשווק ולהרים טלפונים".
10. מה את ממליצה לנשים אחרות שרוצות להקים עסק?
"להצטרף לקהילת "עסקים עושים עסקים",
שהיא רשת של בעלי עסקים שעוזרים זה לזה, נפגשים ומפנים אחד לשני לקוחות. דרך הרשת קיבלתי המון לקוחות חדשים. פגשתי, למשל, מישהי שיש לה חברה לניקוי משרדים והיא הפנתה אותי ללקוח שלה שהפך ללקוח שלי. או חברה אחרת שעזרה לי לקדם את עצמי באמצעי התקשורת".
משרד הפרסום למלכ"רים של רוני גרין
סדנאות השוקולד של שרון אפלר יניב
הקפה השכונתי של לילך ביטון
