חיבקתי אותה והתייפחתי. אני הפושעת והיא הקורבן, אני שדחפתי אותה לבין זרועותיו. אני שערבבתי אהבה עם אהבה, אני שרציתי את כל אהוביי יחד בקונצרט שמיימי שהתרסק לי בפרצוף"
רציתי לראות אותה יורדת על ברכיה, עם האף האריסטוקרטי שלה, מבקשת רחמים על חברותנו, בוכה. אבל היא נשענה שם על הכריות עירומה, נדהמת, קפואה, כואבת, מסתכלת עליי משותקת בעיניה הכחולות שכל כך אהבתי"
ראיתי אותה עירומה היום בפעם ראשונה, והדבר שהכי הדהים אותי היה שרציתי לבכות בחיקה, רציתי אותה כל כך. רציתי לדבר איתה, לשתף, לחלוק, להתפרק. והעובדה שבעלי שוכב שם עירום לידה, מושפל ונכלם, היתה בשבילי משנית. סיפור פנטזיה
פורסם:
22.06.09, 11:01
היא ישבה על הבר, בוהה בשורות הכוסות התלויות מן התקרה, אולי סופרת אותן, אולי מהופנטת מניצוצות האור שהן מקרינות. היא היתה יפה מדי בשביל הבר הפשוט הזה. תלושה, לא מחפשת, מרוכזת בענן המחשבות שמרחף בתוך ראשה, לא מבחינה שהברמנית החליפה את כוסה בכוס בירה קרירה, חדשה, זהובה ומלאה.
גברים ניגשו, אמרו מילים, אולי משפט, והיא ענתה בחיוך עדין, דוחה את כולם, כנראה הרגל של שנים של אשה יפה שאינה מחפשת עוד, שאינה צריכה.
התיישבתי לידה. היא לא עודדה אותי, אפילו לא הסתכלה לעברי, לא אמרתי מילה, גם היא לא. הזמנתי את אותו משקה שהיא אחזה באצבעותיה הארוכות, שעל אחת מהן הבחנתי בטבעת דקיקה. נשמתי את ריחה.
"היה לי יום קשה", אמרה בלי להפנות את פניה אלי, ואני התפעלתי מקו הלסת העדין שלה.
"תפסתי את בעלי במיטה עם חברתי הטובה ביותר", המשיכה לדבר אל הכוסות, "ואני לא מרגישה כלום, לא כעס, לא פחד, לא ייאוש. מרגישה סתם סחוטה, עייפה".
"שכבנו הבוקר", אמרה, "הרגשתי את אהבתו, את לבו, את כולו בתוכי. אהבתי אותו, בכל גופי ונפשי, אני עדיין אוהבת אותו. אפילו אוהבת אותה, תמיד אהבתי אותה. היא היתה חברתי הטובה ביותר, נפשי התאומה. היא תמיד הבינה ללבי, חברת נפש, נעשתה כמעט חלק ממני, נפתחתי אליה לגמרי, נחשפתי, רציתי, האמנתי, סמכתי עליה, לא יכולתי בלעדיה".
"הייתי הטבעת שחיברה ביניהם"
"מעולם לא בגדתי בבעלי, סיפרתי לו הכל וגם לה. הייתי פתוחה וחשופה לחלוטין בפני שניהם. הם ידעו על כל רגשותיי ותשוקותיי, ואהבתי את שניהם. אני הייתי הטבעת שחיברה ביניהם. ראיתי אותה עירומה היום בפעם ראשונה, והדבר שהכי הדהים אותי היה שרציתי לבכות בחיקה, רציתי אותה כל כך. רציתי לדבר לשתף, לחלוק, להתפרק. העובדה שבעלי שוכב עירום לידה, מושפל ונכלם, היתה משנית".
היא המשיכה בסיפור:
"הוא התחנן בכניעה, כמעט ונישק את רגליי, ולא יכולתי לראות אותו במיאוסו, הגיבור שלי שלפתע התפרק. דחיתי אותו בגסות, לא בגלל שכעסתי עליו אלא בגלל המעמד המבחיל. רציתי לראות אותה יורדת על ברכיה, עם האף האריסטוקרטי שלה, מבקשת רחמים על חברותנו, בוכה. אבל היא נשענה שם על הכריות עירומה, נדהמת, קפואה, כואבת, מסתכלת עליי משותקת בעיניה הכחולות שכל כך אהבתי.
"ניגשתי אליה וטמנתי את ראשי בבטנה והיא חיבקה אותי, ליטפה את שיערי, נשקה את עורפי. אני נשקתי את בטנה הרטובה מדמעותיי שלי. הרחתי את גופו עליה, הרגשתי איך הוא מנשק אותה שם. אז קמתי וסטרתי על לחיה בכל כוחי, בזעם איום. היא, שלפני רגע כל כך אהבתי, נפשי התאומה, חברתי האהובה. והיא הסתכלה בי בתחינה ואפילו באהבה, דם נטף מאפה. סטרתי שוב בכאב, בטשטוש, בחוסר אונים, בבכי, עד שנפלתי לרגליה. חיבקתי אותה והתייפחתי. אני הפושעת והיא הקורבן, אני שדחפתי אותה לבין זרועותיו. אני שערבבתי אהבה עם אהבה, אני שרציתי את כל אהוביי יחד בקונצרט שמיימי שהתרסק לי בפרצוף. היא, שאהבתי בכל נפשי והיתה חלק מנשמתי, ואני, שלא הסתפקתי ורציתי עוד ועוד. אמרתי לה שלא רציתי להכאיב לה ושאני אוהבת אותה. היא לא שאלה למה וגם אני לא".
זו היא שפיתתה אותו, עם האף היפה שלה
עוד מבט:
בגדת בחברה שלך? אני אומרת - לספר לה הכל / ענת אבישר
היית שיכורה, היית עייפה, רבתן, אולי נאמרו מילים קשות, או שפשוט בזמן האחרון אתן לא ממש מתקשרות, ואחרי זמן ייתכן שגם הסקס לא לגמרי מהפנט. אז זה קרה. זה לא מוכרח להיות הסוף, וגם אם כן, אז כנראה זה צריך היה לקרות
היא השתתקה, בוהה אל הכוסות, מהדקת בידיה את כוס הבירה הריקה. ואז פנתה אלי, כאילו רואה אותי בפעם הראשונה, בוחנת, מעריכה, מעכלת. "יש לך אף יפה", אמרה. "לא ראיתי אותך כאן לפני כן".
היא החזירה פניה לעבר הכוסות, והברמנית הזדרזה להגיש לה כוס נוספת.
"ומה איתו?", שאלתי.
"מי? בעלי? הוא חוזר מאוחר בערב", ענתה, "עובד קשה, מצליח מאוד, כולם אוהבים אותו, כל הזמן בישיבות, כולן שם מתות עליו, אבל הוא איש נאמן, איש טוב, לעולם לא יבגוד. זו היא שפיתתה אותו עם האף היפה שלה. התחרתה בי על אהבתו, רצתה יותר, ניצלה את אהבתי ופתיחותי, התאהבה באיש הנהדר שלי".
נפלה שתיקה. גם אני הסתכלתי על הכוסות ועל הברמנית, ועל ידיה היפות של שכנתי. דמיינתי את הידיים העדינות סוטרות לאשה עירומה, במיטה רכה מלאה כרים וכסתות.
גברבר נאה התקרב אלינו, ניסה את מזלו. "ערב טוב בנות, אולי תצטרפו אלינו שם לשולחן הפינתי?", אמר והצביע על גברבר נוסף שישב שם, מחייך אלינו בפנים מזמינות.
"מצטערת חמודי, נשואה חזק"
היא הסתכלה עליו בחיוך מפונק, במין חיבה, הניפה את אצבעה הרזה עם הטבעת ואמרה: "מצטערת חמודי, נשואה חזק, וגם אוהבת את בעלי".
הבחור חזר למקומו, והיא המשיכה, הפעם מסתכלת לתוך עיניי: "בעלי עוד מעט חוזר הביתה. הוא אוהב שאני שם לקבל את פניו, לתת לו נשיקה אחרי יום ארוך ומעייף. הוא כזה נהדר, אף אחת לא יכולה לעמוד בפניו. הוא יפה, חכם, עדין, טוב לב, רגיש ואוהב בלי סוף. כדאי שתכירי אותו, תראי שאני צודקת. אולי תבואי לבקר אותנו פעם, אנחנו מאוד נשמח, אני פה כמעט כל יום, פוגשת חברות, עוזרת לאנשים, שורפת את הזמן עד שהוא מגיע. את נראית לי נחמדה, יש לך אף יפה, אולי נהיה חברות, מי יודע".
היא קמה ממקומה, רזה, יפהפיה, מתנדנת, ואני נשארתי על כסאי.
"אני אראה אותך מחר. אולי נהיה חברות, יש לך אף יפה", ויצאה מתנודדת, מחייכת אלי בחביבות, מנפנפת בידה. היד עם הטבעת.
