חיים את החלום האמריקני

כריסטיאנסטד היא עיר קטנה בדרום שבדיה. הרחובות מצוחצחים, השקט מופתי ומדי פעם אפילו אפשר למצוא שני ברווזים מדדים יחד בשלווה וחוצים את הכביש. אל מלון ויקינגי, ישן ומפואר, מגיעים חמשת חברי להקת "דרים ת'יאטר", מצוידים בצוות גרנדיוזי, בחזה מורם והרבה ביטחון. עוד כמה שעות הם יעלו לבמה, לראשונה מזה שנה, להשיק את סיבוב ההופעות החדש שיסתיים, ככל הנראה, לקראת סוף השנה.

במסע החדש של הלהקה האמריקנית שובצו שתי הופעות מרגשות במיוחד, במקומות בהם לא יצא להם לבקר לעולם, למרות פעילות בלתי פוסקת במשך 24 שנים: ברוסיה ובישראל. ההופעה ברוסיה כבר היתה, אך אצלנו הם ינחתו ביום שלישי (16.6) וכאן הם צפויים לערוך בגני התערוכה את אחת ההופעות הגדולות ביותר בתולדות הלהקה (מבלי לכלול הופעות בפסטיבלים). 11 אלף כרטיסים נמכרו עד עתה: פרוגרסיב מטאל רולז.

ג'יימס לברי. בודקים שכל חבר מכיר את השירים (צילומים: אור ברנע)

"זה מאוד מרגש ומוזר", מודה גיטריסט הלהקה, ג'ון פטרוצ'י, "תמיד כיף להגיע למדינה שאף פעם לא ביקרנו בה. אף פעם לא ביקרנו אצלכם ויש שם כל כך הרבה אנשים שרוצים לראות אותנו, יש לנו שם מועדון מעריצים גדול".

מה כוללות ההכנות לפני יציאה לדרך כזו?

"אנחנו לא מתאמנים הרבה לפני סיבוב הופעות", הוא מפתיע,

שכן מדובר בלהקה כל כך מורכבת, מבחינה טכנית ומוזיקלית. "יש להקות שמתאמנות חודש, או אפילו יותר, לפני שהן יוצאות לדרכים אבל אנחנו מנגנים רק כמה ימים.

"זה יותר עבודה של כל אחד בנפרד, לוודא שהוא מכיר את השירים. חוץ מזה, כמובן, אני צריך לבדוק שיש לי את כל הבגדים שצריך ושלמשפחה שלי יש את כל מה שהיא צריכה לפני שאני נוסע".

ומתגעגעים הרבה?

"ברור. יש לי שלושה ילדים, ואני נשוי כבר 15 שנה. אנחנו כבר רגילים בצורה זו או אחרת לצאת לסיבובי הופעות, אבל מצד שני, זו לא עבודה נורמלית, בה אתה מגיע הביתה כל ערב. כשאני עובד, אני רחוק מהמשפחה, אבל כשאני בבית, אז אני נשאר ולא הולך לשום מקום, כמו פנסיונר. אז זה מצריך הרבה הסתגלות, במיוחד עם הילדים. קשה כשאבא נמצא רגע אחד ואז הוא לא".

פטרוצ'י. לא משתמש בסמים ואין לו קעקועים

"לכל אחד מאיתנו יש משפחה וילדים", מוסיף המתופף, מייק פורטנוי, "אבל לצד הגעגועים, זה גם עוזר לנו, כי כל אחד מבין את הצרכים של החבר השני ומכבד אותם. חוץ מזה, אם כל אחד רוצה להביא את המשפחה שלו לסיבוב, הוא תמיד מוזמן לעשות את זה. זו אף פעם לא בעיה, אישית או כלכלית. אנחנו תמיד מוודאים שזה יעבוד. אני נורא אוהב כשהמשפחה איתי. הילדים שלי גדלו בדרכים: את הצעדים הראשונים שלה, הבת שלי עשתה בפינלנד".

שירים מכל התקופות

פורטנוי - לבוש בתלבושת האחידה שלו, טי שירט גדולה, כובע הפוך וזקנקן צבוע, הפעם בסגול - ופטרוצ'י - שבאחרונה שריריו התנפחו עוד יותר - הם שני המנהיגים הבלתי מעורערים של האימפריה ששמה "דרים ת'יאטר". יחד עם הבסיסט ג'ון מיונג, הם הקימו את הלהקה לפני 24 שנים, בעת שהחליטו להפסיק את לימודהםי במכללת ברקלי למוזיקה שבבוסטון. מאז, המכונה לא מפסיקה לעבוד וארבע שנים אחר כך כבר הוציאו את אלבום הבכורה. פורטנוי, מי שיושב מאחורי מערכת התופים האימתנית, הוא גם הכותב, המלחין, המפיק ובכלל, הכוח היצירתי המוביל.

פורטנוי. הכוח היצירתי המוביל

"אף פעם לא הסתפקתי רק בלהיות המתופף", אומר פורטנוי. "מהיום הראשון שהקמנו את הלהקה, ב-85', פטרוצ'י ומיונג הבינו שאני אישיות חזקה ושאני זקוק להיות בשליטה מלאה. אף פעם לא ראיתי את עצמי רק כמתופף. ויש דוגמאות אחרות לכך בעולם, 'מטאליקה' זו הדוגמא המושלמת. שם, המתופף הצליח להרים את הלהקה למקומות גבוהים יותר".

ואין ספק, היעדים גבוהים בהחלט. על הבמה בפסטיבל "Sweden Rock", שנערך בסילבסבורג, עיר קטנה עוד יותר, שנמצאת 40 דקות נסיעה מהמלון, החברים נמצאים בשיא כוחם. שעה וחצי הם עומדים על הבמה. פורטנוי, כהרגלו, לא מפסיק לקום מהכיסא ולתופף בעמידה, פטרוצ'י מנגן בקלילות, לא משנה עד כמה היצירה מסובכת, הזמר ג'יימס לברי זז מקצה אחד של הבמה לקצה אחר, מלא באנרגיה, ג'ון מיונג שוכן עמוק בתוך הבס המפלצתי שלו והקלידן ג'ורדן רוּדֶס צוחק ומנגן, מנגן וצוחק. על הבמה הם לא אומרים הרבה, כמעט ולא כלום. הם עוברים משיר לשיר (לא נהרוס את ההפתעה ונספר איזה שירים) ומדגימים דבר נוסף שהופך אותם ללהקה גדולה: היכולת לנגן את המקצבים המשוכללים, הסולואים המסובכים והמעברים המטורפים, בדיוק כפי שהוקלטו באלבום, ללא כל בעיה.

מיאנג והבס המפלצתי

הסיבה לסיבוב ההופעות היא אלבום הלהקה החדש, העשירי במספר, "Black Clouds & Silver Linings", שיוצא בעוד כשבועיים. המעריצים, שדואגים שחלק גדול מההופעה בישראל יורכב משירי האלבום, בדומה למקרה "דפש מוד", יכולים להירגע: הלהקה כבר החליטה שמכיוון שזו הפעם הראשונה שלה על אדמת הקודש, היא תבצע שירים מכל התקופות, מההתחלה ועד היום, ללא התמקדות באלבום כזה או אחר.

לא מקטרים

במהלך השנים, הפכו האלבומים של "דרים ת'יאטר" לציוני דרך בז'אנר הפרוגרסיב מטאל, סגנון שהלהקה פחות או יותר המציאה לפני כ-20 שנה ומתמידה איתו כיום, בודדה בפסגה. אלפי להקות דומות קיימות בעולם, אבל מבחינת כמות מעריצים, מכירות וכבוד תעשייתי, ל"דרים ת'יאטר", שכלל לא צמחה מסצנת רוק כזו או אחרת, אין מתחרים. עם האחריות הגדולה הזו, מסתבר, צריך לנהוג בזהירות.

לדברי פטרוצ'י, "עלינו להיות מאוד זהירים לגבי שקורה בחוץ. מי מחקה אותך. כשהתחלנו, לא היינו חלק מחבורה, פשוט עשינו את מה שעשינו. צריך לשמר על התחושה הזו ואני חושב שזה עוזר לנו לשמור על צניעות. תמיד הרגשתי קודם כל כמוזיקאי ופחות התחברתי לצד הפרוע של הרוק. אני לא משתמש בסמים ואין לי קעקועים, אני פשוט מתרגש ממוזיקה.

"אבל בוא נהיה כנים", הוא מוסיף. "אנחנו חייבים לקחת חלק במשחק של יחסי הציבור. אחרי הכל, זו הקריירה שלנו. דרך המוזיקה אנחנו מתפרנסים וככה אנחנו תומכים במשפחות שלנו ומשקיעים לעתיד. אז התדמית שלנו חשובה: צריכה להיות לך תדמית והמקום שלך בסצנה צריך להעסיק אותך".

ואיך, למרות הסצנה, המשפחות, האגו והעבודה הבלתי פוסקת, שומרים על מערכת יחסים בריאה בתוך הלהקה למשך כל כך הרבה זמן? "לקח לנו הרבה שנים. היינו צריכים לגדול יחד ולראות איפה כל אחד עומד בתוך הלהקה", אומר פורטנוי המנהיג, היחיד בלהקה המכוסה בקעקועים. "פעם, בשנות ה-80 וה-90, היינו רבים ומקטרים על כל דבר. אבל ככל שהתבגרנו למדנו, איפה כל אחד נמצא והאישיות של כל אחד מאיתנו התחברה לאחרים בכימיה משותפת. כנראה נרגענו עם הגיל. היום אנחנו ממש לא רבים ומקטרים, כמעט אף פעם".