פרק ב': הזדמנות טובה לתיקון טעויות העבר

בזמן כתיבת שורות אלה, המדגם הבלתי מייצג בסקר שפורסם בסוף המאמר ההוא אכן מכריע ברוב גדול שהזוגיות צריכה לבוא במקום הראשון. אבל הטוקבקים שהתקבלו מלמדים שלא כל הקוראים מסכימים איתה.

רבים מהטוקבקיסטים מרגישים כעוסים ופגועים אפילו לנוכח עצם השאלה מי צריך לבוא קודם, שמזכירה להם שאלה אחרת, מהסוג ש"אסור לשאול", את מי אתה אוהב יותר, את אמא או את אבא. "אם ההורים שלי היו מעדיפים את הזוגיות שלהם על פני", כתבה אחת המגיבות, "הם לא היו רואים את הפרצוף שיל יותר לעולם". ללמדנו עד כמה רבה הפגיעה וגבוהה הרגישות לגבי השאלה הזו.  

אז הסוגיה "מי צריך לבוא במקום הראשון, הזוגיות או הילדים?" היא טעונה ומעוררת מחלוקות ורגישויות. אבל בואו נסבך קצת את הדברים. איך תשיבו, ומה תחשבו, במקרה שמדובר בילדים שאינם הילדים הביולוגים של שני ההורים? כלומר, מה אמורים להיות סדרי העדיפויות כשמדובר בזוג בפרק ב' וביחסים עם הילדים שלו/שלה?  

מי מהקוראים שלנו אומר שזה אותו דבר? 

אם נשארים עם העקרון הקובע שהזוגיות היא הבסיס של הבית, ואם היא יציבה וטובה גם הילדים ירוויחו מכך, אולי לא כל כך משנה אם מדובר בילדים של שני ההורים או רק של אחד מהם? 

ההורים מאושרים, הזוגיות שלהם קרובה, עמוקה ואוהבת (לעיתים קרובות בניגוד גמור למה שקרה בסיבוב הקודם, לפני הגירושים) והילדים מקבלים בית שקט, אוהב ורגוע. הזוגיות החדשה של אבא/אמא עם האיש/ה שבחר/ה משמשת מקור של תקווה לילדים. אולי באמת לפעמים חלומות מתגשמים? אולי באמת יש סיכוי לאהבה?  

שברו של החלום על הבית "הנורמלי"

ילדים שחווים גירושים, במיוחד אם הם היו מסובכים וכאובים, אבל גם אם הם לכאורה ידידותיים, נושאים לעד בליבם את השבר הזה, שברו של החלום על הבית "הנורמלי", שברו של החלום על אבא/אמא/ילדים החיים להם באושר ועושר כמו בסרטים.  

מעתה ועד עולם, ובמיוחד כשיחפשו בעצמם זוגיות, הם יתמלאו ספקות, חששות ותחושות פנימיות כבדות שזוגיות היא עניין מאוד לא פשוט, שקשה להצליח בו. מעתה ועד עולם הם יהיו רגישים יותר מאחרים לריבים, מתחים וסכנות התפרקות של הקשר. יש מהם שלא יצליחו לייצר זוגיות יציבה ואוהבת אף פעם. אחרים יצליחו, אבל תמיד יחששו מפני פירוק החבילה. הסטטיטיקה אכן מראה שילדים להורים גרושים מתגרשים יותר מאחרים.  

אז אולי בשביל הילדים האלה, זוגיות חדשה ומוצלחת של ההורים היא סוג של תיקון וסמן לתקווה? אולי זה עובד לטובתם שההורה שלהם שם את עצמו כרגע מעל לכל ומתרכז בזוגיות שלו, לפעמים אפילו על חשבונם, ועל ידי כך בונה את עצמו ומעודד אותם שלא תמיד הכל חייב ללכת לאיבוד כשקשרים נגמרים? 

ומי מהקוראים חושב שזה לגמרי אחרת כשמדובר בפרק ב'? 

אם ראינו תגובות נרגשות וסערות מילדים שמתייחסים להורים של עצמם, על אחת כמה וכמה יהיה קשה להם להבין ולקבל שההורה שלהם מעדיף מישהו אחר, חדש ודי זר, שבכלל לא שייך למשפחה שלהם. 

ילדים להורים בפרק ב' שואלים את עצמם הרבה פעמים מה מקומם בחיי ההורים שלהם, עד כמה הם חשובים, עד כמה נלקחו בחשבון בזמן פירוק הקשר. ילדה שאביה עזב אותה לטובת אשה אחרת ועבר ליבשת אחרת, לא יכולה, בבגרותה, להשתחרר מהשאלה איזה מין אבא זה, האבא שלה, שמוכן לוותר עליה (ולא רק על אמא שלה) וללכת כל כך רחוק? ילד שאבא שלו נישא מחדש ובביתו מתגוררים באופן קבוע הילדים של אשתו החדשה מנישואיה הראשונים, לא יכול להשתחרר מההרגשה שאין לו מספיק מקום בבית של אבא שלו (אפילו שסידרו לו חדר משלו) ושתמיד הילדים של האשה איכשהו משיגים ומקבלים קצת יותר נתחים מאבא שלו, בהשוואה אליו. הוא לא מפסיק לחשוב מה זה אומר על הקשר של אבא איתו.

לעבוד על הזוגיות, ממש מההתחלה

בפרק ב', הרבה פעמים, ההורים באמת שמים את הזוגיות בראש סדר העדיפויות, עוד לפני הילדים. הם כבר חוו פירוק של קשר. הם כבר למדו שיעור כואב על כמה חשוב למצוא זוגיות טובה ומתאימה, וכמה הכרחי להשקיע בה ולא לקחת אותה כמובן מאליו. הם לא מוכנים לחזור על הטעויות שעשו בבית הראשון שלהם. הם נחושים, פעמים רבות, לתת הרבה תשומת לב והרבה מקום לזוגיות החדשה, ולעבוד עליה, ממש מההתחלה. 

הילדים משלמים לא פעם את המחיר, אבל לא תמיד. אם ההורים ישכילו לתת הרבה מקום לילדים, במקביל למקום הרב שהם נותנים לזוגיות, ויגלו רגישות ואחריות גבוהה כלפיהם – הסיפור יוכל להסתיים בסוף טוב, למרות כל הקשיים. המשפחה המורכבת תהפוך בסופו של דבר למשפחה מורחבת אחת, הילדים שלו יסתדרו עם הילדים שלה, הסבים והסבתות יתייחסו לכולם שווה בשווה כאל נכדים לכל דבר, הבית יתמלא אהבה הרמוניה צחוק ושמחה. כן, יהיו גם כעסים, ריבים, עלבונות וקנאות, כמו שיש בכל משפחה נורמלית, אבל המאזן הכולל יהיה חיובי, ולטובת כל הצדדים.  

אם תשאלו אותנו, כאנשי מקצוע וגם כזוג בפרק ב' שהם גם אבא ואמא לחמישה ילדים ביחד – נאמר שזה אתגר בלתי פוסק למצוא את שיווי המשקל והאיזון העדין הזה בין הזוגיות לבין הילדים שלו והילדים שלה. זה אף פעם לא פשוט וקל, ואף פעם לא מובן מאליו. אבל אם חשוב מאוד להורים שיצליח להם, בגזרת הזוגיות וגם בגזרת ההורות, אז אולי זה אפשרי. כך לפחות אנחנו מקווים שימים יגידו.

ואם נדמה לכם שהתחמקנו מהשאלה של אמונה ברוורמן, מה צריך לבוא ראשון, הזוגיות או הילדים – אז לא, אנחנו לא מתחמקים. הזוגיות בפרק ב' מאוד חשובה. הכי חשובה. אבל המחויבות שלנו לילדים שלנו, ולתפקיד שלקחנו על עצמנו בתור ההורים שלהם, היא בעלת חשיבות עצומה עבורנו, ואנחנו משקיעים בה הרבה, זמן, מחשבה, אהבה ואנרגיה נפשית.

• יעל דורון היא פסיכולוגית, גילי בר מאמן לקראת זוגיות. אתר זוגות