פוליטיקה מחוץ לבית המשפט
הרכבה הפוליטי של הוועדה לבחירת שופטים אינו העיקר, אך השתרשות התפיסה לפיה שיקולים פוליטיים הם שמנחים את שופטי ישראל, היא מוטעית ומסוכנת
הפרת "המנהג" לבחור כאחד משני חברי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים נציג של סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר אינה מפתיעה וגם אינה מטרידה במיוחד.
ישראל אינה אנגליה, שבה מכבדים מסורת פוליטית והסכמים ג'נטלמניים לא פחות מחוקים כתובים. אם יש טעם, ואיני בטוח בכך, שבוועדה לבחירת שופטים ישתתף חבר כנסת משורות האופוזיציה ושיהיה זה דווקא נציג של סיעת האופוזיציה הגדולה, תתכבד הכנסת ותקבע זאת בחוק.
בוודאי אין מקום להכתים אישית את ח"כ אורי אריאל או כל חבר אחר שנבחר לוועדה. עד כה השתלבו כל חברי הוועדה לבחירת שופטים, נציגי הרשויות השונות, באופן ענייני בעבודתה, ואין סיבה להניח מראש שהדבר ישתנה.
גם אילו היה ממש בטענה כאילו בחירתו של אריאל מבטאת ניסיון של "השתלטות על בית-המשפט העליון", הרי שבחשש זה אין ממש כל עוד עומד בתוקפו החוק המתנה בחירת שופטים לעליון ברוב של שבעה מחברי הוועדה לבחירת שופטים – רוב הכולל לפחות אחד משלושה שופטי בית-המשפט העליון החברים בוועדה.
לעומת זאת, מדאיגה מאוד ההנחה הרווחת בציבור, העולה מהדרמה הפוליטית שליוותה את בחירת נציגי הכנסת ומהתגובות לבחירה, כי הוועדה בוחרת שופטים משיקולים פוליטיים, כדי להטות את פסיקת בתי-המשפט לכיוונים הרצויים לחבריה. הנחה זאת מבוססת על התפיסה כי המשפט והשיפוט אינם מקצוע ככל מקצוע אחר, אלא ענף פוליטי שמשמש כדבר שבשגרה כלי לקידום השקפות פוליטיות ואידיאולוגיות פרטיות של שופטים ושל הבוחרים בהם. תפיסה זאת מוטעית מבחינה עובדתית, ומסוכנת מבחינה ציבורית.
עובדתית – גם אם למטען האישי של שופטים ומשפטנים אחרים יכול להיות משקל בקבלת החלטותיהם המקצועיות, וכך המצב במקצועות רבים, הרי שבמשפט שיקולים ערכיים אישיים עשויים להתבטא אם בכלל במקרים חריגים. כך בענייני חוזים, נזיקין, קניין, שטרות, משפט פלילי, מסים, משפט מסחרי, משפט מינהלי, סדרי הדין – שבהם שופטים נדרשים לקבל החלטות מקצועיות במאות ובאלפים מדי יום ביומו, על-סמך ידיעותיהם וניסיונם המקצועיים.
ציבורית – תפיסת השופטים כמעין-פוליטיקאים חותרת תחת אמון הציבור בטוהר השיפוט. אלה שתוצאת המשפט אינה ראויה בעיניהם או פוגעת בהם (וכאלה הם תמיד צדדים שהפסידו במשפט) עלולים לייחס אותה להטיות אישיות של השופטים.
הפגיעה באמון הציבור במקצועיות המשפט, כלומר בהפרדה בינו לבין ההעדפות הפרטיות של השופטים – היא קטלנית. יתר על כן, הפנמתה של תפיסה זו על-ידי המשפטנים עצמם, ובתוכם השופטים, עלולה לפגוע בטיב החלטותיהם המקצועיות, תוך שימוש יתר ב"שיקול-דעת אישי", שהמשפט כביכול מקנה להם. ומכאן קצרה הדרך לכך שהשופטים ייבחרו בפועל לא לפי כישוריהם וניסיונם אלא לפי דעותיהם.
הוועדה לבחירת שופטים אינה אחראית, ובוודאי אינה אחראית עיקרית להשתרשותה של תפיסה מוטעית ומסוכנת זאת – שתרמו לה פוליטיקאים, אנשי-תקשורת, אנשי-אקדמיה וגם שופטים בהתבטאויות לא זהירות.
גם אם בפועל הוועדה בהרכבה הקיים מבצעת את תפקידה כראוי ועושה כל שביכולתה כדי לבחור את מיטב השופטים המקצועיים, הרי שכיום יש לשקול את שינוי הרכבה במטרה להגביר את אמון הציבור בכך שהשופטים נבחרים ופועלים אך ורק על בסיס מקצועי. זאת על-ידי צמצום מספר הפוליטיקאים והשופטים החברים בוועדה, והגדלת מספר המשפטנים שאינם פוליטיקאים או שופטים מכהנים שחברים בה.
אריאל בנדור, פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן
