שתף קטע נבחר
 

שורה ראשונה בגן עדן

לכולנו יש הופעה שהיינו חולמים לראות. לעתים מדובר באמנים חיים, אך מה עם הכוכבים הענקיים שהלכו מאיתנו? אנשי מוזיקה ישראלים נזכרים ברגעים בהם ראו היסטוריה בהתהוות, מהנדריקס ועד סינטרה

ג'ימי הנדריקס נירוונה "אנפלאגד" בוב מארלי אלביס פרסלי 
מיילס דיוויס פרנק סינטרה 
הם היו אגדות חיות שעשו היסטוריה וכבר אינם איתנו, אבל יש בינינו כמה בני-מזל שראו במו עיניהם את הכוכבים הגדולים של 50 השנים אחרונות: ג'ימי הנדריקס, בוב מארלי, מופע ה"אנפלאגד" של נירוונה, אלביס פרסלי, פרנק סינטרה ומיילס דיוויס. איך היה? תקראו ותשתדלו לא לאכול את הלב.

 

ג'ימי הנדריקס
בשנת 68', לפני שהתגייס לצבא, המוזיקאי והזמר דני סנדרסון ראה בניו-יורק לא אחר מאשר את ג'ימי הנדריקס. "זה קרה בהאנטר קולג'. עוד לפני ההופעה, ידעתי מה אני הולך לראות", מעלה סנדרסון את הזיכרון המתוק, "האלבום 'Are You Experienced' כבר היה בחוץ וחברים שלי ואני ידענו שמדובר בפנומן. מהרגע הראשון שהוא עלה על הבמה, היה ברור שאנחנו צופים במשהו דימיוני וחסר תקדים. להנדריקס היה המון ביטחון, הוא שפע כריזמה והאיר את הבמה בנוכחותו. היו לו סולאים ארוכים ומדהימים.

 

"לפניו, אריק קלפטון היה סוג של מלך, אבל הנדריקס בעצם הלך למחוזות יותר אקספרמינטליים. מעצם זה שהוא היה שמאלי, הוא גם בא לגיטרה מזווית אחרת. אני זוכר שבסוף השירים הוא אמר 'ת'אנק יו', אבל הקול בעצם הגיע מהגיטרה שלו ומאפקט הוואה-וואה שלו, לא מהשפתיים. הוא באמת שלט בגיטרה ביד רמה.


הנדריקס. "ידענו שמדובר בפנומן", אומר סנדרסון (צילום: רויטרס)

 

"היה רגע שהמשטרה הגיעה וניסתה לעשות קצת סדר במקום. הוא כמובן צחק עליהם וזרק איזושהי הערה עוקצנית למיקרופון. הוא תמיד הלך על הגבול הקסום בין שליטה לאיבוד שליטה. הוא עמד על הבמה עם ההרכב המקורי שלו, נואל רידינג ומיטץ' מיטצ'ל. הם היו בסך הכל היו שלושה, אבל הפיקו עוצמה של 30.

 

"אני מעריך שהיו שם בסביבות אלפיים איש, המקום היה יחסית קטן וכולם עמדו. כל המופע הייתי עם חיוך ממזרי, או אולי משתאה, על השפתיים. זה בעצם בדיוק מה שהנדריקס סיפק. היה בו גם הומור והרבה טוב לב. איש מורכב ביותר, הוא באמת היה שילוב של ניגודים.

 

"זה בהחלט אחד המופעים ששינו את חיי. מובן שבתור ילד, הייתי מנגן את השירים שלו ומעניין שעד היום אנשים לא מצליחים בדיוק לחקות את הסאונד שלו. זה כמו יצרן יין, שלא יודעים בדיוק באיזה זן ענבים הוא משתמש. ידענו שזה משהו יוצא דופן והחיוך על פנינו, שנשאר שם במשך שעה וארבעים של הופעה, העיד על זה".

 

חזור למעלה
נירוונה "אנפלאגד"
המוזיקאי והמפיק רונן בן טל ("אור כשדים") לא תכנן בכלל לראות את מופע ה"אנפּלאגד" ההיסטורי של נירוונה בשנת 93', שתועד על ידי MTV. כבעלי אולפן ההקלטות "די.בי", הוא בכלל נסע לניו-יורק לקנות ציוד סאונד. אבל בדרך הוא זכה לחוויה שלעולם לא תישכח. "בנובמבר 93' נסעתי לקנות קונסולה מאחד האולפנים", הוא משחזר, "היה לי חבר מאוד ותיק שהיה איש בכיר בתעשיית המוזיקה בחוף המזרחי בארצות הברית. באותה תקופה הוא היה המנהל הטכני של אולפני סוני בניו-יורק, איפה שהמופע צולם. הוא התקשר והזמין אותי באותו בוקר לצילומים.


 

קוביין בהופעה ההיסטורית. לא החליף בגדים (צילום: Gettyimages)

 

"ישבתי שם באולם ובערך בשעה 12:00 נכנס צוות ענק לתוך ההאנגר הרחב והריק. תוך שש שעות נבתנה הבמה, כולל כל העיצוב וכל מערכת ההגברה. מתישהו בשעות אחר הצהריים הגיעה הלהקה והתחילה לעשות חזרה. ישבתי אז במרחק של שני מטר מקורט קוביין. מאחר שהמוזמנים למופע עצמו לא הוזמנו דרך סוני, אלא דרך MTV, חבר שלי לא יכול היה לסדר לי להיכנס למופע. אז ישבתי בחדר הבקרה וראיתי את המופע משם. לידי ישב סקוט ליט, המפיק הידוע של 'אר.אי.אם' ומי שגם הפיק מוזיקלית את המופע. כשנגמרה ההופעה, נכנסו חברי הלהקה והתיישבו לידי, כולל קורט קוביין. אף אחד לא שאל כלום כמו 'מי זה הבחור הזה עם המשקפיים שיושב פה?'. לא היה איכפת להם. הם ישבו שם, שמעו הקלטה של שני שירים מהמופע, אמרו שלדעתם זה נשמע מדהים והלכו.

 

"זו באמת היתה חוויה יוצאת דופן", מוסיף בן טל, "היה שם קטע אחד שאני תמיד מספר: כשהלהקה הגיעה לחזרה והתיישבה על הבמה, הבסיסט כריס נובסליק, בחור מאוד גבוה, התיישב על כיסא בר. תוך כמה דקות הוא לחש למישהו משהו באוזן ואז הגיעו שני חבר'ה עם מסור ידני וקיצרו לו בשקט ובזריזות את הרגליים של הכיסא. כל ההפקה שם הייתה מדהימה. מאפס לארבע שעות כל הבמה עמדה, עד לסידורי הפרחים האחרונים. והכל סבב סביב קוביין. כשהוא עצר, הם עצרו, זה היה בלתי נתפס. מצד אחד, הוא נראה גמור ולא החליף בגדים בין החזרה להופעה, למרות שהיתה הפסקה של שעה וחצי עד שנכנסו אנשים. מצד שני, הוא היה כל כך מפוקס. הוא פשוט בא לעבוד. הכל כמובן הפך עוד יותר לא יאומן כמה חודשים אחר כך, לאחר שקוביין התאבד. נזכרתי בערב בו ישבתי חמש שעות רצוף ולא קמתי אפילו לעשות פיפי, כי פחדתי שלא יתנו לי לחזור".

 

חזור למעלה
בוב מארלי
גיל "ראסטה" בונשטיין, שגריר הרגאיי בישראל ומפיק ההופעות, ראה ב-1980 במו עיניו את בוב מארלי, שנה לפני מותו של האגדה. "זה היה סיבוב ההופעות האחרון שלו באירופה", מספר בונשטיין, "והייתי במופע בפריז, שנערך בשדה התעופה 'Le Bourget', המקום היחיד באזור שאפשר היה להכניס כמות אדירה של קהל. היו שם כ-50 אלף איש. באותו יום בפריז ירד גשם כל היום, אבל בארבע אחר הצהריים, כשיצאנו לכיוון ההופעה, השמש זרחה וזה היה מדהים. את המופע הפותח במקום סיפקה להקת 'Average White Band'. מארלי הגיע במסוק, ירד מהמסוק אל הבמה עם כדורגל ביד שלו והקפיץ את הכדור כמה פעמים ברגליים.

 

"להקת הליווי שלו, ה-'I Threes', פתחה את ההופעה עם כמה שירים ורק אחר-כך הוא נכנס. הוא עלה לבמה ונתן הופעה פשוט מדהימה. הוא ביצע הרבה שירים מ-'Uprising', האלבום האחרון שלו. זה היה משהו של פעם בחיים והתרגשות עצומה של כל הקהל. הרבה אנשים לא היו מודעים אז שמארלי כבר היה מאוד חולה. אף אחד לא דיבר על זה משום שהמשפחה הסתירה את העניין, כך שאיש לא תיאר לעצמו שזה הסיבוב האחרון. זה היה משהו מטורף, הופעת הרגאיי הטובה ביותר שראיתי בחיי. הוא עמד שעתיים על הבמה וסיים ועד עכשיו עוברת בי צמרמרות כשאני מספר לך על זה".

 

חזור למעלה
אלביס פרסלי
ד"ר ש. שטרן, רופא שיניים וחובב גדול של מוזיקה משנות ה-60 וה-70, ראה פעמיים באותו השבוע את המלך, אלביס פרסלי בלאס וגאס. "אני לא זוכר אם זה היה ב-71' או ב-72'. הגעתי לשם עם ידידה אמריקנית ובתור אוהד אלביס מגיל צעיר, מאוד שמחתי על ההזדמנות הזאת. הכרטיסים לא היו יקרים, מה שכן היה יקר זה הטיפ שהיה צריך לתת לסדרן שהושיב אותך במקום.


פרסלי. יותר מדויק בהופעה מאשר בהקלטות (צילום: AP)

 

"זו היתה ההופעה הכי מקצועית שראיתי בחיי. במהלך כל ההופעה, השירים היו זהים במדויק לשירים באלבומים, ללא שום הבדל. לפעמים אפילו הרגיש כאילו בהופעה הוא יותר מדויק. ראיתי הרבה אמנים בהופעות, אבל אלביס היה יוצא דופן. אפשר היה להבחין שהוא שולט בכל ההופעה, בנגנים ובכל מי שמסביבו. אם מישהו מרחוק היה זורק זיוף קטן, הוא ישר היה מבחין ונותן מבט.

 

"ההופעה היתה כל כך טובה, שהלכתי לראות אותו שוב, באותו שבוע, באותו מקום. מובן שלא ידעתי שהוא ימות כמה שנים אחר כך. קיוויתי שאראה אותו עוד מספר פעמים. זו היתה אחת מהחוויות המוזיקליות הגדולות שעברתי. אלביס תמיד היה אצלי מספר אחד והיום אני גם מבין שראיתי היסטוריה. אני עדיין לא מאמין שיש זמרים ברמה הזו. יש אולי רק זמר אחד שהוא כנראה היורש של אלביס, קוראים לו אדם למברט".

 

חזור למעלה
מיילס דיוויס
דני קרפל, איש המוזיקה והרדיו הוותיק, נכח בשתי ההופעות של החצוצרן האגדי מיילס דיוויס בשנת 87' בישראל. ההופעות נערכו בבריכת השולטן בירושלים ובאמפי קיסריה. את ההופעה מירושלים, העביר קרפל בשידור חי ברדיו. ארבע שנים אחר כך, קרפל גם ראה את דיוויס בהופעתו האחרונה באירופה.


 

דיוויס בבריכת השולטן. סגרו את החשמל בגלל השכנים (צילום: מגי אילון, לע"מ)

 

"ההופעה בקיסריה היתה עוצרת נשימה", נזכר קרפל. "הקטע האחרון היה מתוך התקליט 'Tutu', קטע בגוון ספרדי מאוד אקזוטי. לאט לאט התמעטו מספר הנגנים על הבמה. הם היו שבעה או שמונה נגנים, וכל פעם ירד מהבמה מישהו אחר. ואז, מאחורי הקלעים, הופיעה לימוזינה לבנה, דיוויס ירד מהבמה גם הוא, נכנס לתוך הלימוזינה ונעלם. המוזיקה עוד נשארה על הבמה והפכה חלשה יותר ויותר, עד שאחד מהצוות סגר את החשמל. זה היה אחד מהמופעים המרהיבים ביותר.

 

"ההופעה השנייה, בבריכת השולטן, הייתה הרבה פחות טובה. קרה שם מה שקרה בהרבה הופעות במקום בשנות ה-80. האנשים שגרו במכנאות שאננים, ליד הבריכה, הפעילו אז כלל שאחרי השעה 23:00 לא מנגנים יותר, אז דיוויס והלהקה ניגנו שם עד אותה השעה ובדיוק ב-23:00 סגרו להם את השאלטר. הם ירדו מהבמה מבלי הדרן ובלי פרידה.

 

"ב-91', באותה שנה בה הוא הלך לעולמו, ראיתי את ההופעה האחרונה שלו באירופה, בפסטיבל הג'אז במונטריי, שם הוא הופיע עם קווינסי ג'ונס. זו הייתה אחת ההופעות הכי מרגשות שראיתי. אנשים פשוט בקהל צרחו".

 

חזור למעלה
פרנק סינטרה
איש הרדיו הוותיק בני דודקביץ' מעולם לא היה מעריץ גדול של פרנק סינטרה, רוקנ'רול היה קרוב יותר לליבו. אבל הופעה אחת של האיש, בביקורו השלישי בישראל, בשנת 75' בירושלים, שינתה את דעתו. "הוא הופיע בבנייני האומה ולא רציתי ללכת. היו לי דברים לעשות, תוכניות רדיו. בסופו של דבר הלכתי, עוד לפני ההופעה ראיתי אותו מאחורי הקלעים עם החברים הרבים שלו. הוא פתח בהופעה, והייתי המום.


סינטרה עם ילדים בנצרת, באחד מביקוריו בישראל (צילום: לע"מ)

 

"זו הייתה אחת ההופעות שממש עשתה לי משהו. הוא נתן שם את כל כולו. הייתה לו תזמורת גדולה ואני זוכר שישבתי ביציע ממש מעליו. אחר כך ירדתי למטה וישבתי בשורה רביעית, כי מישהו שם פינה את המקום.

 

"ההופעה הזו שינתה את כל מה שחשבתי על הדור ההוא של הזמרים השמאלצים של שנות ה-50 ותחילת ה-60. לא סבלתי אותם, אני חושב שהייתי מהיחידים שלא אהבו את פול אנקה, ניל סדקה וכל המתוקים האלה. סינטרה תמיד היה נשמע לי כאילו השירים שלהם מיועדים לנשים. אבל בזכות ההופעה הזו זה עשה בי סיבוב רציני. אני זוכר שבהתחלה לא רצו לתת לתחנת 'קול ישראל' להקליט את המופע, אבל בסופו של דבר אכן הקלטנו את הערב. הלוואי שהייתי יודע איפה ההקלטה".

 

 

  • אילו הופעות אתם ראיתם שאנחנו כבר לא נזכה?

יש לכם סיפורים מרגשים? שתפו את כולם בתגובות!

 

חזור למעלה
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עטיפת אלבום
מארלי. כבר היה חולה מאוד
עטיפת אלבום
סנדרסון. ראה את הנדריקס
לאתר ההטבות
מומלצים