ניסאן אלמרה - מושלמת?

"זה צריך להיות מושלם,
זה צריך להיות שווה את זה.
יותר מדי אנשים מסתפקים בכמעט
אבל אני לא אקח שום דבר שהוא פחות.
זה צריך להיות מושלם."
לא, לא הפכנו משוררים לעת זקנה. זה פשוט הלהיט הגדול ביותר של פיירגראונד-אטרקשן, להקה מאוד סימפטית מתחילת שנות התשעים. בפעם האחרונה ששמעתי את הסולנית שלהם, אדי רידר, זה היה מושלם. סקוטלנד, בית התרבות של אינוורנס, יום שמש לא שגרתי. והסיבה שנזכרתי בשיר הייתה בגלל שיבואני ניסאן משמיעים אותו השכם והערב ברדיו לכבוד תחילת שיווק האלמרה החדשה. לא שאנשי ניסאן בישראל הם חובבי מוזיקה אדוקים, הם פשוט בחרו לכנות את האלמרה בשם פרפקט - עוד מנהג מעוות של השוק המקומי בו שמה המקורי של המכונית אינו מספיק. צריך עוד איזה שם תואר במסורת ה"גרנד", ה"סופר" וה"מולטי". תסלחו לי, אבל זה לא מוסיף כבוד לציבור הלקוחות הישראלי, כמו שזה אינו אומר דבר על מקוריות היבואנים ומשרדי הפרסום.

הסיפור

סיפורה של האלמרה בארץ אכן מזכיר את השיר. לאור מצבה בעבר והתחרות הקשה מול להיטי השוק, נראה כי האלמרה צריכה להפגין כמעט שלמות כדי להצליח כאן. מה לעשות ולמרות שהיא עומדת בכבוד מול המתחרות ומפגינה רמת אמינות גבוהה מאד, סובלת החברה היפנית מתדמית נחותה. בנוסף, היא נחשבה מאז ומעולם למשעממת גם ביחס למכוניות יפניות. הישג מרשים, יש להודות.
נכון שגם בעולם שקעה ניסן בצרות, מה שהביא בסופו של דבר להשתלטות של רנו על החברה היפנית. אבל דווקא בארצנו מעריצת המוצרים היפניים המשעממים וחסרי האישיות, יכולה וצריכה הייתה ניסן להצליח. כאמור, זה לא קרה.
האלמרה החדשה היא למעשה ניסיון נוסף להשתלב בפסגת הקבוצה היפנית. למרבה הצער, גם הפעם לא האיר המזל פנים לניסאן. תזמון גרוע שהנחית אותה אצלנו ממש עם תחילת האירועים הביטחוניים, יחד עם חסרון בעייתי במיוחד של מנוע 1.6 ליטר בדגמים שהגיע ארצה, לא עשו את העבודה קלה יותר.

מגע הקסם

אז ניסן היום היא אמנם חלק מרנו, אבל אל תצפו שמגע הקסם הצרפתי יתבטא כל-כך מהר. אחרי הכל, האלמרה הוצגה עוד ב99-', כאשר מהלכי האיחוד היו בראשית דרכם. למרות זאת, לא היו זקוקים בניסן לנאומי תוכחה בצרפתית כדי להבין שעיצוב שבלוני מדי.
התשובה של היפנים התבטאה מיד בחרטום בולט יותר, מה שמיד הציב אותה כאחות למקסימה הגדולה. עם זאת, הוא אינו משתלב היטב עם הצללית שנותרה אנונימית וגמלונית משהו. הצמיגים, למרות מידות סבירות (חישוקי "15, 185/65), עדיין נראים מעט קטנים במפתחים הגדולים.
גם בתא הנוסעים ניסתה ניסן לשפר, אבל מכאן ועד למראה מקורי עוד ארוכה הדרך. כן, יש שני גוונים לפלסטיק, תאורת מפות ואפילו אפשרות לסגירת פתחי האוורור. אבל בעידן הגולף צריך קצת יותר מזה. בעצם, הרבה יותר. אפילו מול יפניות אחרות היא אינה בולטת, בעיקר כשהניסיון לשינוי מסתיים בגוון הכפול או במתג נאה לכיוון מראות. בסעיף החסרים יש לרשום לפחות שני נפקדים מעוררי תמיהה כמו תאורת תא כפפות וכיוון תאורת מחוונים.
הנדסת האנוש, כצפוי, טובה למדי. אם כי המושבים אינם זוכים לציון גבוה במיוחד. זה מתחיל בכיוון גובה המשנה בעיקר את זווית המושב, ממשיך ברווח בין המסעד למושב המאפשר אפילו לידיעות של יום שישי, כולל המוספים, להחליק לאחור. המרחב מאחור (במיוחד לפדחת) נאות, גם אם לא הטוב בקבוצה.

נגינת השסתומים

מקור הגאווה העיקרי של האלמרה החדשה הוא סדרת מנועים חדשה, המתהדרת לא רק במבנה 16 שסתומים, אלא גם בתזמון משתנה לשסתומי יניקה, כמו-גם הצתה ישירה. אחרי כל זה, מעט מאכזב לגלות שלאלמרה 1.8 ליטר יש רק 114 כ"ס המזכירים "אלף שש מאות רגיל". עיון בסעיף המומנט יספר על 16.1 קג"מ, המושגים כבר ב2800- סל"ד. מה שמבטיח זמינות כוח טובה יחסית למנועים יפניים.
על הכביש מפגינה הניסן ביצועים נאותים, הם אינם ברמה שתכריע יפניות אחרות ללא קרב. זה רק מעט יותר טוב, אם בכלל. זהו. הסיבה לכך הם יחסי העברה ארוכים ומשקל עצמי כלל לא צנוע. מה שבולט יותר הוא אופיו המעודן של המנוע בסל"ד נמוך. הוא מתפקד היטב בסביבה זו ואינו מחייב לעלות לסל"ד גבוה בכל האצה. לעומת זאת, כדי לנצל את מיטבו, יש בכל זאת לעשות שימוש הולם במצערת. אז, תחת עומס, הוא הופך רעשן ולאו דווקא עם צליל ספורטיבי. תיבת ההילוכים טובה בדרך כלל ואולם בזינוק היא חסרה מעט מהנמרצות היפנית. רוב הזמן הרווח על כך הוא בהחלפות מעודנות, אולם לעתים הורדות ההילוכים תוקפניות מדי. צריכת דלק של 9 ק"מ לליטר נאותה למדי ומיכל דלק בנפח של 60 ליטר מאפשר טווח נאה.

הבלם החכם

האלמרה הנכנסת נשענת על בסיס האלמרה היוצאת, ממנה היא יורשת גם את מבנה המתלה האחורי - קורה רב-חיבורית ייחודית לניסן. היא אמנם חולקת פלטפורמה ומכללים עם הסאני החדשה שהוצגה בתחילת 99', אך בניסן טוענים שפותחה עבור קהל אירופאי אנין יותר. בנוסף מזכירים לנו כי גרסאות החמש דלתות אפילו מיוצרות בבריטניה.
הסדאן "שלנו" מגיעה דווקא מיפן, ושום דבר בהתנהגותה אינו רומז על זיקה אירופאית. זה מתחיל בהגה הכבד מדי במהירויות חניה וסובל מבעיית תקשור ודיוק כאשר המהירות עולה. קשה למקם בעזרתו את האלמרה בדיוק על הקו הנכון. תת היגוי בולט רק מפריע יותר. האלמרה פשוט אינה אוהבת לפנות, מגיבה בכבדות בולטת וחסרה חדות נדרשת כדי ליצור איזושהי הנאה אצל האוחז בהגה. זה האחרון יתקשה גם להעריך את רכינת המרכב הבולטת לפנים ולצדדים, פועל יוצא של מתלים רכים מדי ללא שיכוך הולם. אותה רכות פוגעת גם ביציבות הכיוונית בשיוט במהירויות גבוהות.
מאידך, בסעיף הנוחות ברור די מהר שהאלמרה היא מהטובות, אם לא הטובה בין היפניות. כל זמן שמדובר ברצף מהמורות סביר היא מצליחה לשכך את המפגע בצורה נאה. גם רעשי מתלים ורוח משוככים באופן סביר. רעש הצמיגים לעומת זאת בולט למדי.
בסעיף הבלימה מתגאה האלמרה בזכות ראשונים בקבוצתה. למעשה, זו המשפחתית הראשונה אצלנו שמצוידת בנוסף ל-ABS גם במערכת ה-Assist. במקרה של בלימת חירום מפעילה מערכת זו אוטומטית את מלוא כוח הבלימה (ומתגברת על רתיעה של הנהג מה-ABS או על לחיצה שאינה מספיק חזקה). פעולת המערכת יעילה עבור האדם הפשוט, אם כי חובבי ההגה עשויים שלא להתלהב משליטת האח הגדול על עוצמת הבלימה. בכל מקרה, המערכת מוכיחה עצמה בתנאים רגילים או קשים, ללא בעיות התחממות יתר.

והמסקנות

סיכום העניינים מוצא אותנו חסרי בשורות. מצד אחד, האלמרה - שהייתה גם בעבר מכונית לא רעה - מציגה עדכון מרשים, מישרת קו עם המתחרות היפניות ואף מציבה להן אתגר מסוים בשילוב של נוחות ועידון. מצד שני, אין כאן שום פריצת דרך, קפיצת מדרגה או יתרון משמעותי. וזו הנקודה, כי זה מה שחסר לניסן אצלנו.
תג-מחיר של 106,000 שקלים לגרסת ה-1.8 ליטר אמנם סביר, אבל לא רק שאינו זול במיוחד, הוא גם מוצמד למכונית שאינה מביאה שום בשורה. ייתכן שעם מנוע ה-1.6 ליטר תציג ניסאן תמהיל מושך ותחרותי יותר, אך עד אז היא צפויה לחיים קשים.