צ'יקו, הם השתגעו

החלטת בית הדין הצבאי להוריד בדרגה את תא"ל צ'יקו תמיר, שמשמעותה ככל הנראה הפסקת שירותו הצבאי, היא פגיעה בביטחון המדינה, לא פחות מכך. אך אם יש דיון שצריך להיזהר ממנו, ולו רק משום שיותר מדי אנשים ביותר מדי הזדמנויות נוהגים להשתמש בו לצרכים הלא נכונים, הוא זה הנוגע לפגיעה בביטחון ישראל.

ביטחון הוא צורך עליון, שמשמש טיעון שכל ישראלי קשוב לו באופן אוטומטי. פוליטיקאים מוכנים להיאבק על כל נושא אבל נזהרים מעימות גלוי עם הצבא שמא יואשמו בפגיעה בו. שרים יודעים לספר, לא לציטוט כמובן, שבשמו יכול הצבא להעביר כל החלטה בקבינט המדיני-בטחוני ואף אחד לא יעז לצאת נגדם. מאידך, הטיעון של פגיעה בביטחון המדינה הוא מטבע עובר לסוחר ביותר מדי ויכוחים פוליטיים, בדרך כלל כשלא מוצאים טיעונים מספיק חזקים לצדקת העמדה.

הבעיה איננה בטיעונים של השופטים בפסק הדין. תא"ל צ'יקו תמיר טעה כאשר נתן לבנו לנהוג בטרקטורון, וגם כאשר לא דיווח על כך באופן מיידי לאחר שהתנגש ברכב אזרחי וגרם לנזק. הבעיה טמונה במידתיות העונש או במקרה הזה - בחוסר מידתיות.

אנו חיים בחברה שהופכת להיות צדקנית יותר ויותר. בשם היושר והצדק המושלם היא מכרסמת ברקמות החברתיות, הניהוליות והציבוריות שלה באופן מדאיג. בחברות שמחפשות את "האדם המושלם", צומח פאשיזם. אין אדם מושלם כיוון שאף אחד מאיתנו אינו כזה, ובשם המאבק בשלמות אפשר לפגוע בכל אדם ובכך להבטיח שרק מי שיודע להסתיר טוב יותר את מגרעותיו, בדרך כלל בדרכים מאוד לא ישרות, יוכל להתקדם בסולם הציבורי, הפוליטי, הצבאי או בכל שטח אחר. סיפור הטרקטורון הוא תקלה משמעתית הדורשת טיפול, ואולי גם עונש, אבל להביא בגינה לסיום שירותו של קצין כל כך מוערך, שתרומתו כה גדולה וחשובה לביטחון ישראל - זהו חוסר פרופורציה וחוסר אחריות.

מי שמכיר את מורכבותו של המאבק הביטחוני היומיומי של המדינה, מאבק שרחוק רובו ככולו מכותרות העיתונים, מכיר את תרומתו של תא"ל תמיר. זוהי תרומה שאסור לוותר עליה בקלות כזו.

המידתיות בעונש לתא"ל תמיר נדרשת לא רק בשל עדויות האופי החשובות שנתנו קצינים בכירים רבים כולל הרמטכ"ל עצמו, אלא בעיקר כי נזדקק גם בעתיד לתרומתו הייחודית. צריך רק לקוות שהשופטים שידונו בערעור, יגלו קצת יותר מידתיות וקצת יותר הגיון בריא כשייגשו לקבל את החלטתם.

גברי ברגיל, לשעבר מזכ"ל התנועה הקיבוצית