"אם אין אמנות אין אזרחות", כרזת חוצות, רעי דישון, 2009
חומר למחשבה - במערכת הבחירות האחרונה היה זה הקמפיין של ישראל ביתנו שהצית אותי. "אם אין נאמנות אין אזרחות" פסק בנחרצות הקופירייטר, כשדמותו של אביגדור ליברמן הציצה מכרזות הענק. הקמפיין עשה את שלו והפך את ישראל ביתנו למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. מספר שאלות מטרידות אותי כאמן, כאדם יוצר- מהי נאמנות ? איך היא נוצרת ? כיצד היא נרכשת וכיצד היא עובדת (גם במנגנונים השונים של כוח במערכות שונות) ?מדוע אזרחים וביניהם גם אמנים הם פסיביים ביחס לאמירות קשות כמו של ליברמן? וכיצד ניתן לשנות זאת? רעי דישון. לקריאה נוספת לחצו כאן
"הנה ממש עכשיו אומרים שהמצביא
הכריז על צו חדש לכל העם בעיר."
תולים שלטים.
"אצלי ינחל כבוד רק זה הנאמן
לעיר הזאת, יהא הוא מת או חי."
אסור להתאבל על המתים.
ובמזנון שבארמון שבתבאי
על קרואסון חמאה וכוס קפה
עוד מתווכחים.
"האם אלים חולקים כבוד לבוגדנות?"
"אבא, אני שייך לך. אתה קובע."
"שים לב, אתה ניצב על חוד המקריות."
כל אותם הליבטוטים.
אבל אתם, המתקבצים מחוץ לשערים
מיד תַראו,
אם יאים אתם למוצאכם
או נחותים.
מוקדש לסמיח ג'בארין, 2009
מתוך הגליון הרביעי של סדק: כתב-עת לנכבה שכאן שיושק ב"עמותת זוכרות
" על ידי הוצאת פרדס באחד ביולי. לפרטים לחצו כאן.
- גלריית "בית העם" מציגה מדי יום שישי עבודת אמנות חברתית/פוליטית לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו. הגלריה מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען
" ומגזין "אתגר
". לכל הגלריות לחצו כאן
