ההכרזה האחרונה של ממשלת ירדן על החלטתה להתקדם בפרויקט "מובל השלום" ללא כל תיאום או התייעצות עם ישראל לא הפתיעה. מאז מבצע "חורף חם" של ישראל בעזה ב-2008, היחסים בין ירדן לישראל הפכו לקרים כקרח, ורוב המאמצים לשיתוף פעולה חוצה-גבולות בין שתי המדינות נפסקו לחלוטין.
לא ברור אם ההחלטה הירדנית להמשיך בפרויקט לבדה תהווה הפסד כלכלי לישראל - כפי שטוען יצחק תשובה, אבל אין כל ספק שמדובר בהפסד בכל הקשור לסביבה.
התכנית הירדנית היא לבנות מנהרה בהרים שנמצאים בצד המערבי של בקעת הערבה. דרך המנהרה (ולא תעלה, כפי שפורסם בטעות) יישאבו 1.9 מיליון קוב של מי ים מהים האדום לים המלח, תוך שימוש בהבדלי הגובה בכדי ליצור הידרואלקטריות (אנרגיה חשמלית), שתסייע בהתפלת המים.
לאחר תהליך ההתפלה, כמחצית מהמים ישמשו כמי שתייה עבור עמאן, בעוד המחצית השנייה, מי המלח, יישפכו לתוך ים המלח בניסיון לעצור את ירידת המפלס.
ההצעה הישראלית הייתה לבנות מערכת של צינורות תת-קרקעיים בבקעת הערבה, במטרה להעביר את המים מהים האדום לים המלח. בנוסף להפיכת פרויקט זה לפרויקט אזורי אמיתי, שיביא לשיתוף פעולה כלכלי בין ישראל, ירדן והפלסטינים, התכנית הישראלית אפשרה להזרים בשלבים את מי מלח לתוך ים המלח.
בניסויים במעבדה יכולים החוקרים להסיק לגבי מה עשוי לקרות כאשר שאירית מי המלח מההתפלה של מי הים האדום תעורבב עם מי ים המלח, אך ההרכב הכימיקלי השונה מקשה מאוד לנבא מה באמת יקרה כשמיליארד קוב של מי מלח יוזרמו לתוך ים המלח. נקודה זו מדאיגה, באופן אירוני, הן את פעילי איכות הסביבה - המודאגים מלבלוב האצות וגושים צפים של גבס, והן את מפעלי ים המלח - המודאגים לגבי ייצור נמוך בבריכות האידוי כתוצאה מהשינוי בתוכן הכימיקלי של הים.
נכון להיום, לאור העובדה שלא קיים כל שיתוף פעולה בין ישראל לירדן, ההצעה הישראלית להזרים את מי המלח לתוך ים המלח בשלבים על ידי בניית קווי צינורות, כבר איננה רלוונטית. הירדנים, עייפים ומתוסכלים מתהליך השלום הישראלי-פלסטיני המקרטע, החליטו להמשיך לבדם ולבנות מנהרה בהרים האדומים. ההחלטה של הירדנים אמנם לא מצריכה כל שיתוף פעולה עם ישראל, אבל גם אינה מאפשרת הזרמה איטית וזהירה של מי מלח לתוך ים המלח.
העלאת כמות מי המלח המוזרמים לתוך ים המלח בשלבים, כפי שמוצע בהצעה הישראלית, הייתה נותנת למדענים את ההזדמנות לעקוב אחר שינויים בהרכב הכימיקלי והביולוגי של ים המלח, ולעשות התאמות אם צריך. היוזמה החד-צדדית של הירדנים היא הטלת קוביות בכל הקשור לסביבה, כמו גם לתעשיות התלויות במשאבים המינרליים של ים המלח.
אולי הגיע הזמן שנכיר בכך שישראל איננה אי בודד במזרח התיכון. הפעולות החד-צדדיות של ישראל, בין אם הן צבאיות ובין אם הן התפתחותיות, הן בעלות השפעה על שכנינו, בדיוק כפי שלצעדים החד-צדדיים של שכנינו יש השפעה עלינו. בין אם אנחנו מודאגים לגבי העתיד של אספקת המים שלנו, איכות האוויר שאנחנו נושמים, הברחת נשק או איומים צבאיים קיומיים, תיאום פעולות עתידיות עם חברינו ובני בריתנו באיזור עשויה להיות דרך הפעולה החכמה ביותר.
