"גם לשירים יש משפחה", אמר אמש (ה') קובי אוז. "יש לשירים ילדים ודודים ודודות, ותיכף אני אשיר את הסבא-רבא של כל השירים שלי". זה כבר היה לקראת סוף ההופעה שלו ב"לבונטין 7" בתל אביב והקהל התרגש כשאחרי כל השירים החדשים הוא שר את השיר הראשון שאיתו התפרסם, "הרבי ג'ו כפרה". העיבוד הפעם היה שונה לחלוטין - מתון, לא מתפרע. אפילו ה"או-או-או-או-אי-אי-אייי" נשמע פחות לעגני.
אוז. נהנה מהחיפוש (צילום: דנה קופל)
הקהל המגוון התלהב. היו שם צעירים ומבוגרים מאוד וסקאלת האמונה נעה בין חילוניות מוחלטת לחרדיות. "מזמורי נבוכים" נקראת ההופעה האקוסטית הזו שמקדמת את אלבום הסולו השני של אוז. לפני שפתח בשיר הראשון, הוא הסביר לקהל במה מדובר: "הרעיון הוא לעשות פיוטי חולין, שלא אומרים אני נאור או מואר, אלא דווקא מפארים את החיפוש ואת הערפל המקסים הזה של החיים".
אשכרה. הערבובייה הצבעונית של גבוה-נמוך ומצחיק-עמוק ממשיכה ללוות את שיריו החדשים של אוז. רק שהפעם נוספים אליהם גיבורים חדשים: מלאכים, זלמן שרצה להיות הבוס של חייו, רבי יהודה הלוי - "כפרה עליו, שהיה מאהב היסטרי של העברית ואם היה חי בימינו, הוא היה הראפר הכי מדהים", וגם סבו המת, הפייטן הטוניסאי, שאוז מצטרף אל קולו המוקלט.
חוזר למקורות
"דואט בין העולם הזה לעולם הבא", כך הוא מגדיר את השיר, שבו סבו מסלסל מזמורים מקודשים והוא מצטרף אליו בדיאלוג לא פורמלי עם האל תוך כדי התלבטות אם לקרוא לו אלוהים או אלוקים. ויש גם שיר בשם "תפילת החילוני", המוקדש לרבן יוחנן בן זכאי, "ששמר על ירושלים שבלב ולכל אלה שמוצאים את הקודש בחייהם האישיים". אפילו החתולות שלו, כלנית ורקפת, מככבות בקטעי הקישור המפורטים שבין השירים, ומתברר שהן יודעות להתפלל.
המוזיקה משקפת מצוין את ההתרחשות, מחליקה בקלילות על המצע הקליט של הלחנים היפים ומטעינה אותם באנרגיות שמחות, ששוהות גם על השירים המהורהרים. הנגנים המצוינים הם חלק חשוב מהמופע ומוסיפים לנגינה את כישרונם וגם את ניצוצות עיניהם - ג`וני קורן בפסנתר ובאקורדיאון, נֹעם שלמה בגיטרה ואדם מדר במנדולינה ומנדולה, חלילית וחליל, חצוצרה, כינור ושריקות.
אוז השתנה חיצונית בזמן האחרון. הבגדים הצעקניים הפכו לסולידיים, אבל היצירתיות הססגונית לא נכחדה, היא רק מונחת על מצע נקי יותר מהסחות דעת, וכך קל יותר לחוש אותה. על רקע טרנד הפיוטים והחזרה למקורות, אוז נשאר מקורי ומבטא את אמונתו במילים שלו. גם כשהוא בוחר להלחין פסוקים, יש להם משמעות ערכית, למשל הפסוק מתהילים: "מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו", שהוא שר בשני קולות מרגשים עם נעם שלמה הגיטריסט.
הקהל רוצה לחבק אותו
לתוך השירים נכנסות גם פוליטיקה ומחאה חברתית וסביבתית. "נלחמים על האדמה ומזהמים את המים", הוא שר ובשיר אחר מעניק לרגע קול ל"נשים הלא נספרות". ובין כל אלה השתרבב האירוויזיון - "פודל ורוד", הוא כינה את האירוע. "היה לי כיף", סיפר על תחושותיו כשייצג שם את ישראל ב-2007. "הרגשתי אינדיוודואליסט, כמו הגיבור מכביש איילון שסוחב את השלט 'משיח'. ולגיבור הזה כתבתי שיר שנקרא 'איש עם שלט מקרטון'". גם השיר הזה מתגלה כמטמון של מחטים מתחת ערימות החן.
בהדרן הראשון אוז פירגן לתל אביב בת המאה ושר לכבודה את "התחנה
הישנה" של "טיפקס". הקהל שר איתו, אבל הוא דווקא שר לעצמו בעיניים עצומות, "פתאום אני שייך ולפעמים אני אחר, בתוך עולם צפוף וממהר". הקהל, שהקשיב בעניין לשירים החדשים, חיבק חזק את המילים המוכרות והגביר את החיבוק בלהיט הנוסף, "בתוך נייר עיתון", שמדבר גם על "אנשים מסוג חדש". גם אוז כזה - מתחדש בחיפוש התמידי ונהנה לא למצוא לגמרי. כמו שהוא שר בשיר "איש עם שלט מקרטון" – "כי הכמיהה עצמה היא הכנה לנחמה".
