תנאי קבלה לכיתה א': קורס הכנה

"הלחץ מתחיל כבר בגן טרום חובה. הגננת הסבירה לנו בתחילת השנה שהילדים צריכים לדעת את כל האותיות לפני שהם עולים לגן חובה", מספרת מלי פישר מראש העין, אמא של יהב בת ה-6. "היום יהב בגן חובה. היא יודעת כמעט את כל האותיות, אבל לפעמים היא ממש אומללה ומתוסכלת כשהיא לא מצליחה להבדיל בין ח' ל-כ'".

"אני שומעת מהרבה הורים שמאוד מפחדים שהילד שלהם יישאר מאחור בתחילת כיתה א'", מוסיפה ה', אמא לילדה בגן חובה (השם המלא שמור במערכת). "זה הופך בסופו של דבר ללחץ חברתי. מה הילד יודע בגן ומה לא. ביום ההורים, הגננת הראתה לי דפים של ילדים אחרים שכותבים מילים שלמות ויודעים את כל האותיות. היא אמרה שלבת שלי יש עדיין הרבה אותיות שהיא לא יודעת ושאנחנו צריכים לעבוד איתה.

"בשיחה היא סיפרה שיש גם קורסים מיוחדים להכנה לכיתה א'. שאלתי אותה אם היא חושבת שלילדה יש בעיה והאם היא ממליצה על הקורסים. היא אמרה שאין לה בעיה והיא לא ממליצה, רק רצתה לציין שקיימת האופציה. היא הסבירה שהיא כגננת, מחויבת להביא את הילדים לכיתה א' ברמה מסוימת, שבה הם מכירים את כל האותיות, יודעים לכתוב אותן ולכתוב מילים, בלי אותיות 'אהוי'".

ההנחיה לגננות: לא להמליץ על קורסים

נושא ההכנה לכיתה א' הפך בשנים האחרונות לתעשיה של ממש. תוכנות למידה עצמית, קורסים, מכונים, חוברות עבודה. בגיגול על הנושא עלו 17,800 תוצאות. בדקתי גם בדף האחרון – לא ניתן להאשים את גוגל בבעיה בהבנת הנכתב.

האם אכן קיים צורך בהכנה לכיתה א' או שתעשייה זו יושבת היטב על תופעות התחרותיות וההישגיות מצד אחד והחרדה מהצד השני, המאפיינות את התקופה? האם הלחץ מגיע מההורים - או שמערכת החינוך היא שיוצרת את הלחץ?

"אנחנו לא ממליצים ולא דורשים קורסי הכנה לכיתה א' בשום מצב", אומרת סימה חדד, מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי במשרד החינוך. "אנחנו מודעים לכך שזה קורה, אבל ההנחיה לגננות היא לא להמליץ על הכיוון הזה".

אולי זו ההנחיה, אך האם זה באמת מה שקורה בשטח? "המערכת יוצרת לחץ", מספרת מלי. "כשהגננת מלמדת בכל שבוע על אות אחרת והילדה חוזרת הביתה ומכינה דברים ליומולדת של האות באותו שבוע, בוודאי שזה מלחיץ אותה ושיש תחרות. חברות באות אלינו ואני שומעת אותן משוויצות ביניהן כמה אותיות הן יודעות. זה לחץ חברתי כל הזמן, שמתחיל מהמערכת, מהגננת. מספיק שהיא משבחת ילד אחד שיודע - את יודעת מה זה עושה לשאר הילדים שעדיין לא יודעים? יש אותיות שהבת שלי עדיין לא מצליחה ללמוד ובכל פעם שהיא לא מצליחה היא מתבאסת, בוכה ואומרת 'אני לא אדע לעולם'". 

"לא כולם הולכים לקורסים להכנה לכיתה א'", מוסיפה ה'. "אבל כמעט כל ההורים שאני מכירה יושבים ועובדים עם הילדים כדי להביא אותם מוכנים לבית הספר. הגננת שלנו התחילה ללמד את האותיות כבר בשבוע הראשון של הגן ואני מרגישה שלאורך כל השנה העיסוק בחלק הלימודי היה הרבה יותר חשוב וקיבל את מרכז תשומת הלב שלה, הרבה יותר מבעיות חברתיות-רגשיות שהתעוררו. הרגשנו שיש לגננת לו"ז של חומר לימודי שהיא צריכה להספיק ושמאוד מלחיץ אותה לסיים אותו. לדעתי זה לא השאיר לה זמן לדברים אחרים, שהם הרבה יותר חשובים בגיל הזה".

 שיישאר לה זמן לשחק. צילום אילוסטרציה: index open 

הגן אמור רק ליצור תשתית

"באסיפת ההורים הגננת אמרה לנו: 'אני סומכת עליכם", מספרת מלי. "אתם זוג הורים מאוד משקיעים ואני בטוחה שעד סוף השנה היא תדע את האותיות האלה'. היא רשמה לי את האותיות על דף וביקשה שנעבוד עם הילדה".

"התעקשתי להבין מה בדיוק מבקשים ממני", ממשיכה ה' לספר. "ביקשתי שיחה עם היועצת של הגן והתעקשתי לדעת שוב אם יש בעיה. הן אמרו שהיא מוכנה מבחינה רגשית וחברתית, אבל צריך לעבוד איתה".

כשה' שאלה מה בדיוק היא צריכה לעשות, נאמר לה שבתה צריכה להגיע לכיתה א' כשהיא יודעת את כל האותיות. הגננת טענה שהיא מחויבת לכך שהילדים שעולים לא', יגיעו למורה כשהם יודעים את כל האותיות. "בגלל זה צריכים לעבוד איתה", הסבירה לה גם היועצת. "שאלתי 'מה הכוונה לעבוד?'" ממשיכה ה'. "והיא ענתה 'את יודעת שיש גם של קורסי הכנה לכיתה א'. לא שאת חייבת, אבל זו אופציה".

"אנחנו לא מאמינים בתהליכים קצרי מועד", אומרת על כך חדד. "הגן בהגדרה שלו לא אמור להכין ילדים לבית הספר, אלא ליצור תשתית לקראת מסגרת חינוכית שתענה על כל הצרכים להמשך החיים".

"משרד החינוך הוציא לגננות תוכניות לימוד בשלושה נושאים: חינוך גופני, לקראת קריאה וכתיבה ומתמטיקה, והן מחייבות את הגננות ולא את הילדים. הילדים בגן נמצאים בשלבים התפתחותיים שונים ולכן התוכנית לא יכולה לחייב אותם. הגננת צריכה לדאוג שהילדים יחשפו ויתנסו בנושאי התוכנית ומטרתה לקדם ולפתח את היכולות הקונטיביות שלהם, אבל אנחנו לא מגדירים שכל הילדים בסוף גן חובה חייבים לדעת למשל את כל אותיות הא'-ב'".

יותר חשובה הסקרנות והיכולת לקבל סמכות

"התחום החשוב ביותר הוא התחום הרגשי–חברתי", אומרת חדד. "וברגע שהילד בשל והוא בעל תחושת מסוגלות וערך עצמי, הוא יוכל להתמודד עם החומר בהמשך. חשובים הקשר עם מבוגרים, הקשרים החברתיים בכלל, האמפתיה לזולת, היכולת לקבל סמכות, לווסת תסכולים וכעסים, ערנות למה שנעשה סביבו, מוטיבציה ללמידה וסקרנות. כל אלו הם הבסיס הראשוני של הלמידה ועליהם יתבססו החלקים היותר קוגנטיביים".

"זה שגננת המליצה על קורס, זה נורא ואיום בעיני. קורס כזה לא נדרש אם אין בעיות ואם יש לילדה בעיות רגשיות חברתיות או ליקויי למידה זה לא יעזור. אני מעריכה שזו גננת שלא הבינה את הדברים מספיק לעומק. לפני מספר חודשים הוצאנו מסמך למפקחות ולמנהלי בתי הספר בנושא.

"ביקשנו להבהיר שהגן אינו פרוזדור המכין בטווח קצר למעבר לכיתה א', אלא מסגרת חינוכית היוצרת תשתית ללמידה העונה על צרכי הילד. חשוב להבין שהלחצים מגיעים לא רק מכיוון הגננות וההורים, אלא גם מבתי הספר, היות וגננת שמכינה את הילדים לבית הספר נחשבת כביכול לגננת טובה יותר. יכול להיות שהבעיה היא בתרגום של היעדים שנכתבים לגננות בתוכניות הלימוד. אני מוכנה לעבור שוב על החוברת ולבדוק האם המסר עובר ברור מספיק".

 האם ההורים צריכים להפוך למורים? צילום: index open

רוצה להיות אמא ולא מורה

"אני חושבת שבגן שלנו כמעט כל ההורים יושבים עם הילדים שלהם ומכינים אותם", אומרת ה'. "בגן הם לומדים מאוד בכיף ואני לא רוצה שדווקא אני אצור לה את הלחץ הזה. קנינו תוכנה ייעודית לקריאה ולכתיבה וכשאני מציעה לה את התוכנה, היא לא מתלהבת. היא מעדיפה לעשות דברים אחרים. אני גם מרגישה שאני צריכה לעשות איזושהי הפרדה. אני אמא שלה ואני לא רוצה להיות המורה שלה. הגישה הזו מוכיחה את עצמה כי אני רואה שהיא מתחילה לפתח אנטי כשאני רוצה לשבת איתה".

"אני החלטתי לא לשבת איתה בבית", אומרת מלי. "אני לא חושבת שאני צריכה לעשות את זה. אם אתחיל לשבת איתה זה ילחיץ אותה וחוץ מזה, זה יבוא על חשבון החיים החברתיים שלה, שהם לדעתי הרבה יותר חשובים בגיל הזה. אני לא רוצה להיכנע ללחץ החברתי. אני רוצה שהיא תהנה מהפינות בגן, מאחה"צ של חברים, חוגים ודברים כיפיים. כשהיינו ילדים לא הכרנו את האותיות לפני כיתה א'. למדנו אותן רק בכיתה א' ועד הסוף השנה או כיתה ב' כולם ידעו לקרוא. מה הלחץ?"

"יש ילדים מאוד אינטליגנטיים שבאים לכיתה א', אבל אינם בשלים ללימוד קריאה במובן של תפיסה חזותית, שליטה בפונולוגיה ובצלילי השפה. בית הספר צריך להמשיך את תהליך ההבשלה שלהם. כל הנושא של הוראת קריאה והוראת החשבון מוטל אך ורק על בית הספר. חשוב מאוד שהמורה בכיתה א' תעבוד בשיטה הדיפרנציאלית הלוקחת בחשבון שקיימת שונות גדולה מאוד בין התלמידים מבחינת בשלות, יכולת וקצב למידה, במיוחד בכיתה א'".

נדרשת הכנה של ההורים, אבל קצת אחרת

• חשוב להסביר לילד מה הולך להתרחש בבית הספר ומה מצופה ממנו, אבל לא להפחיד אותו.
• יש הורים שנותנים לילד דף עבודה ואומרים 'ככה צריך להתנהג בבית הספר. התרגום שלו יהיה 'בית הספר הוא מקום משעמם'.
• יש להכיר לילד את הסביבה הפיזית, דבר המפחית חרדה.
• צריך לתת לגיטימציה לרגשות של הילדים, היות וזה מקום לא ידוע ושונה מבנית גם מבחינת סדר היום והדרישות.
• חשוב לטעת תחושות של ביטחון ומסוגלות.
• התחושה של הורים או הזיכרון שלהם מבית הספר מאוד משמעותיים במסר שהם מעבירים לילד. חשוב להעביר מסר שבית הספר הוא מקום חיובי.
  

הכנה לכיתה א' אולי תעזור לטווח קצר לילדים מתקשים כזריקת עידוד, אך בהחלט אינה נחוצה למרבית הילדים. מה שכן נחוץ הוא להיות עם יד על הדופק כשמגיע הרגע והקטן כבר שם. להיות רגישים לאיתותים הראשונים. משעמם? לפעמים השעמום הוא סימפטום הקושי. כולם קוראים לאחר מספר חודשים ושלנו עדיין לא? שוחחו עם המורה, הסבו את תשומת ליבה והתייעצו עימה. בכיתות העמוסות בהחלט יכול להתפספס מישהו.