בא לשכונה בתול חדש: בן 26 ועדיין לא ידע אשה

מאז ומתמיד היה לי פחד נוראי מדחייה. כשרק חשבתי להתחיל עם מישהי, מיד הייתי מעביר את כל התרחישים הכי הנוראיים בראש. לא די בכך שנשרפה לי הילדות, גם עכשיו כשאני נמצא בשנים הכי יפות בחיי - דבר לא השתנה. סיפור אישי

רעם שקטפורסם: 16.06.09 , 10:52

אני מגרד את ה-26 וטרם קיימתי יחסי מין. השאלה הראשונה שתמיד היתה עולת על שפתם של המעטים שיודעים את סודי, היא כאמור "למה?".

התשובה לכך היא די פשוטה. הכל התחיל כבר ביסודי. לסבי היו פצעי בגרות, לאבא שלי היו וגם לי – רק ככל הנראה יותר משניהם גם יחד. עם כמות ההורמונים ההיסטרית שהסתובבה לי בגוף היה אפשר בכיף לסתום את תעלת סואץ.

מתקופת החטיבה ועד סוף התיכון לא ראיתי לא סתיו, לא חורף ולא קיץ – רק "אביב" כי פשוט לא הפסקתי ללבלב. לא עבר ולו יום אחד מבלי שהרפו ממני הילדים בכיתה. והרי ילדים כמו ילדים - הם עם מאוד אכזר.

עברתי שבעה מדורי גיהנום ל"ילד המנודה המושפל המתחיל והמתקדם" – מדור אחד על כל שנה שסבלתי ועוד אחד על הזיכרונות המרים. היתה זו ילדות עשוקה משהו. התביישתי להראות את פני מחוץ לבית, ומכאן שחיי חברה לא היו לי כמעט ובכלל. על יחסים עם המין היפה מובן שלא היה על מה לדבר. ידידה היתה בגדר פנטזיה ואילו חברה כחלום מתוק, ורוד ותו לא.

המפנה החל בכיתה יב', כשנעשתה היכרות מעמיקה ביני לתרופה מאוד פופולרית בימינו בשם "ראוקוטן". נעזוב את זה ששברתי כל מוסכמה קיימת וסטטיסטיקה בנוגע לתרופה הזאת, כן? המינון הרצחני שלקחתי במשך שנתיים תמימות עשה את שלו, ובסופו של דבר הפכו פניי ממוכות גבעות ומכתשים לשיש חלק של ממש.

ביישן בטירוף ובעל ביטחון עצמי נמוך

לצבא התגייסתי אומנם בתור אדם פיזית שונה לחלוטין, אך מנטלית עדיין ביישן בטירוף ובעל ביטחון עצמי נמוך. שירתתי בבסיס סגור, שכידוע זהו סוג של "חממה" לזיונים. עד היום לא הצלחתי לשים את אצבעי על איך לבלבל לבחורה את השכל, כך שזה לא ישמע שקוף מדי שהיא באה אלי לחדר "לראות סרט" או משהו בסגנון.

טוקבק כדורבנות:

תשובות לכל שאלותיך/...

1. זיונים זה נחמד אבל זו לא החוויה הכי שווה בעולם. 2. יום יבוא ותזיין. אז תיהיה רגוע. 3. אל תחפש זיון תחפש חברה. 4. קח את הזמן ותחכה מספר פגישות. ברגע שתרגיש שהבחורה מעריכה אותך בתור הבן אדם שאתה לא יקרו לך המקרים שתיארת למעלה. 5. בחורה אוהבת להיות נחשקת רק אל תיהיה נודניק תהיה מקורי ככל שתחשוב מנטלית יותר היא תמשך אליך יותר. 6. דלת הכניסה לבנות זה דרך הרגש תיצור אצלה רגש וריגוש. 7. אל תיגש לבחורות בשביל להתחיל איתן. תיגש בשביל לצחוק/להתעניין או סתם לדבר כאילו זה היה גבר. 8. ברגע שיהיה חיבור כבר לבד זה יגיע לאן שטיבעי שזה יגיע. 9. אם יש אירוע שיכול להפוך למצב מביך פשוט תמנע. לא יקרה לך כלום. 10. תמעיט בסיפוק עצמי ככל הניתן. 11. לבוש איכותי, עבודה מסודרת וספורט רק יעזרו.

איכשהו, שכן הייתי מצליח לאזור אומץ ולפתוח פה מול מישהי, תמיד הייתי מוצא את עצמי מנסה לדבר אל ליבה יותר מאשר אל יצריה במודע ולא במודע.

כשהיינו יושבים כל החבר'ה על כוס בירה, במוקדם או במאוחר היינו מוצאים את עצמנו מדברים על זיונים. כלומר, הם היו מוצאים. אני הייתי מקשיב בשקידה ושותה בקנאות את הסיפורים שהשקו אותי. אבל שכשהיתה נשאלת השאלה שכל כך ייחלתי שלא תגיע "נו, מה איתך?", לפתע הייתי נזכר שהמוסיקה רועשת מדי ומגבב "מה? אני לא שומע!", ומתפלל לאלוהים שישכחו כבר את קיומי.

גם את הסיפורי מדע בדיוני האלה של, "אחי, רק ראתה אותי וכבר עשתה שלולית שמה למטה", קניתי כמו פראייר אבל יותר מהכל אכלתי את הלב. כאב לי שלא די בכך שנשרפה לי הילדות, אלא גם עכשיו כשאני כביכול נמצא בשנים הכי יפות בחיי - שום דבר לא השתנה.

מאז ומתמיד היה לי פחד נוראי מדחייה. כשרק העליתי בדעתי להתחיל עם מישהי, הייתי מעביר את כל התרחישים האפשריים בראש: מה יקרה אם ככה וככה, ומחדד את מה שרציתי לומר בהתאם, עד שלהערכתי כבר לא יהיה לה נעים להשתמש במילה "לא".

בחור "חדש דנדש מהניילונים"

לפני כארבע שנים האיר מזלי. התוודיתי בפני בחורה שהכרתי ברשת על סודי הכמוס, ומסיבה שאינה ברורה לי עד היום זה הדליק אותה עד מאוד. לטענתה אין משהו יותר טהור ותמים מבחור "חדש דנדש מהניילונים" או משהו בסגנון.

הצד שלה:

אני בתולה בת 30

רקפת ירקון

אני צריכה להבהיר שאני נכה מלידה. לא בטוחה עד כמה קשר יש לזה, אבל מרגישה צורך לציין זאת. כשיש מגבלויות, אכן נראה לי שהאקט המיני תופס חלק מהותי ומפחיד. מצד שני, יש הרבה אנשים שמחכים עם זה עד החתונה, לא?

אני בתולה בת 30

היא הפצירה בי שנפגש וכך היה. להפתעתי הרבה, היתה זו אחת הבחורות היותר יפהפיות שראיתי מימיי. התיישבנו בפאב אפלולי כשאני שקט כולי מבחוץ, אך סוער ורועם עד לשד עצמותיי מבפנים. אח... כמה רעב הייתי למגעה של אשה באותו לילה, ממש כמו כחיית פרא שלא ידעה תאווה לבשר מהי מזה עשרים וכמה שנה.

לא אשכח איך רק ליטפה לי את היד והזין שלי פשוט צרח למרומים. היא היתה הנשיקה הראשונה שלי וגם החמישים במספר, להערכתי. הבעיה התעוררה כשבמשך שלוש שעות תמימות התחרמנתי כמו שלא התחרמנתי בחיי, עד לרגע שכבר היתה לי מעין" שבירת מתח".

רצה הגורל, והגיע הרגע בו החליטה זו לחטוף אותי לחורשה נטושה. שם, כשהתחילו לרדת הבגדים, הפכתי את עורי. כאילו מעולם לא חשקתי קשות ונואשות באשה, וכאילו לא היה לה שמץ של מושג מה לעזאזל היא עושה שם. שום דבר לא זז ולא נע. ואם זה לא מספיק אז את הפאשלה שלי עשיתי כשאמרתי לה "שכנראה שזה לא יקרה היום" ומאז נעלמו עקבותיה.

תנו לי חברה!

לפני כמה חודשים הייתי במסיבת יום הולדת של חבר טוב. מאז התיכון הייתי משוכנע שהוא הכי גיי שיש עד שאכלתי את הכובע וראיתי אותו עם חברה מזה שנה. כל המוזמנים ללא שום יוצא מן הכלל הגיעו מלווים בבנות זוג. כולם חוץ ממני. היה זה הרגע בו חטפתי סנוקרת משוגעת מהמציאות.

כולם ישבו התחבקו, התנשקו ונחו זה בזרועותיו של זה, ורק אני השפלתי מבט ומיררתי בתוכי על גורלי. לא יכולתי להישיר מבט אל אף אחד. הלבד הזה דקר אותי עמוק מבפנים. אחד מהחבר'ה כנראה זיהה את מצוקתי ושלח את חברתו לראות לשלומי. כשהיא הגיעה כבר לא יכולתי יותר. נסתי משם בבושת פנים וקברתי את עצמי במיטה למשך יומיים.

תנו לי חברה! אני כותב כאן עכשיו ולפנים משורת הדין. לא אכפת לי שהראשונה תהיה גם האחרונה - בכל שיא הכנות ומעומק ליבי. אעדיף את זו שתהיה איתי ותעמוד מאחורי לאורך זמן על פני 10000 זיונים עם אחרות.

לא רוצה כסף, לא רוצה תהילה ולא הצלחה. מה כבר ביקשתי? אדם אחד שאוכל להתרפק על כתפו בעת צרה? מישהי שתצחק מהבדיחות העקומות שלי? פנים שאוכל לראות לפני שאירדם ומיד כשאתעורר, בחורה שאוכל להשקיע בה מזמני ולהעניק לה את נשמתי? זה באמת כל כך הרבה?

האימייל של רעם שקט