הצעדים שנקטו חברי האופוזיציה מגבירים את התודעה הציבורית, ומאפשרים דיון ציבורי בבעיות החמורות שנוצרו בכנסת הנוכחית כמעט בהסתר. מדובר בסדרה של מהלכים שאף אחד לא שם לב אליהם בזמנו , אשר חותרים תחת חוסנה של הרשות המחוקקת ותחת חוסנה של הדמוקרטיה, בצורה שיטתית ועקבית.
המהלכים לא החלו היום, אלא לפני חודשים ספורים. הראשון שבהם היה ההצעה הלא שקולה והלא מידתית של הממשלה, שעניינה שינוי החוק להגדלת מספר
השרים והסגנים. תיקון חוק נוסף איפשר כהונתם של תשעה סגני שרים שיוכלו לקחת חלק בהצבעות בוועדות הכנסת השונות. מתי עוד היו לנו בישראל תשעה סגני שרים?
לאחר מכן, פעלה הקואליציה כדי לשנות את מספר החברים בוועדות הכנסת. לא מדובר בוועדת הכספים או החוץ והביטחון ה"יוקרתיות", אלא בשאר הוועדות. אבל לא תוקן המצב שבו ח"כ אחד חבר בשש ועדות בכנסת. אי אפשר לבצע עבודה פרלמנטרית ראויה במצב כזה.
אך השערורייה הגדולה ביותר היתה כשהצליחו לאשר את קיומו של תקציב דו שנתי. זהו מהלך לא חכם מבחינה כלכלית במיוחד בימי משבר, והוא בגדר אסון מבחינה פרלמנטרית. כידוע, הצבעות תקציב הן הצבעות אי אמון, ובשיטה זו ניטלה מהאופוזיציה האפשרות להביע אי אמון בממשלה במחי יד. ברור שאם הליכוד היה באופוזיציה, הוא לא היה נותן לדבר כזה לעבור.
בנוסף לכל אלה, הממשלה באה עכשיו עם סדרת הצעות נוספות שכל מטרתן להחליש את האופוזיציה ולשמר את יציבות הממשלה, על חשבון הכנסת והדמוקרטיה. שינוי מספר החברים בסיעה שיכולים להתפלג ממנה, הוא דוגמא לכך.
גם חוק חבר הכנסת המחליף, אותו "חוק נורבגי", מדגים זאת. החוק הנורבגי המקורי מחייב שרים להתפטר מהכנסת ולפנות את מקומם לבאים בתור ברשימה. כך מגדילים באופן ניכר את מספר העוסקים בעבודה פרלמנטרית, שאינם חלק מהרשות המבצעת. הצעת החוק של אתמול מאפשרת רק לשר אחד בכל מפלגה להתפטר ולפנות את המקום לח"כ נוסף והיא מיועדת לאפשר את כניסתו או את חזרתו של ניסן סלומיאנסקי לכנסת. זהו עיוות איום ונורא של החוק הנורבגי המקורי.
ההצעה לפיה יידרשו 65 ח"כים להצעת אי אמון בממשלה, מגוחכת אף היא, במיוחד בהתחשב בעובדה שרק ממשלה אחת בכלל נפלה באי אמון.
זו סדרה של חוקים שמעצבת לא רק את תפקיד האופוזיציה אלא גם את היחסים בין הממשלה לבין הכנסת. דמוקרטיה חלשה - תסמיניה באופוזיציה חלשה וכנראה שרבים בקואליציה שוכחים שמחר הם עלולים למצוא את עצמם באותו מקום. כשמחלישים את האופוזיציה, למעשה הם בעצם מחלישים את עצמם.
כולי תקווה שהמחאה על הצעדים האחרונים תעזור, כיוון שהגישה התועלתנית המחפירה הזו חייבת להיפסק. יש לעצור את החקיקה האנטי דמוקרטית הזו באיבה. לדעתי, יו"ר הכנסת מבין היטב את הסכנות הטמונות בכך, ומוזר שבינתיים הוא לא נקט עמדה חד משמעית. כיו"ר הבית של כולם, עליו להפסיק את הדהירה הזו בין הזרוע המבצעת והמחוקקת של המדינה.
