האביר האפל והחור השחור
כריס קורנל, אביר הרוק, הוכיח לקהל המשולהב שהוא עודנו פרפורמר ענק. עם שירים מהאלבום החדש, משולבים במספיק להיטים מכל אורך הקריירה, וכמובן "Black Hole Sun" בביצוע ראוי ביותר, הוא הותיר טעם דבש מתוק
השעה היתה תשע בערב, האורות על הבמה בגני התערוכה בתל-אביב כבו והצרחות הרבות מהקהל החלו. מעט לפני כן תמה הופעת החימום של משינה, שביצעה באופן חד פעמי את "מפלצות התהילה" והצליחה, למרות ההופעה הגדולה שעמדה להתרחש, לרצות רבים מהקהל עם השירים מהאלבום המוערך (שכל כך הושפע מסצנת הרוק של שנות ה-90, בה היה קורנל אחד המפקדים). עוד טרם עלתה להקתו של קורנל לבמה, מהרמקולים הגדולים נשמע עיבוד כלי מיתר אינסטרומנטלי ל-"Black Hole Sun", השיר שאיתו, בדיוק בעוד שעתיים, ישאיר הזמר ל-8,000 הצופים במקום טעם דבש מתוק.
למרות ההופעה הגדולה שעמדה להתרחש, גם "משינה" הצליחה לרצות רבים מהקהל עם השירים מהאלבום המוערך, שהושפע כל כך מאותה סצנת הרוק של שנות התשעים בה היה קורנל אחד המפקדים. קורנל הוא פרפורמר ענק. העיניים שלו, עיניים של מטורף. כשהוא מוציא את הצרחות המפורסמות שלו, מיתרי הקול שלו כמעט בוקעים החוצה מהגרון. גופו הגבוה משוחרר ורפוי, ועל הבמה הוא מתהלך במין כיפוף חייתי משונה. מצד לצד בשטח הגדול הוא מתיישב, קם, קופץ, מסתובב בין הנגנים שלו וגם כשהוא רטוב לגמרי מזיעה, לא מפסיק להלהיט את הקהל בצורה נפלאה. קורנל בהחלט הגיע אתמול לא רק כדי להעלות זכרונות באוזני המעריצים, אלא בכדי לקדם את אלבומו החדש, ממנו ביצע שירים רבים. אבל למרות הדחיפה של החומר החדש, קורנל הצליח לארגן את רשימת השירים שלו, את העליות והירידות, בצורה מושלמת, והקהל לא שתק לרגע.
קורנל ביצע שירים מכל הקריירה. משנותיו הראשונות ב"סאונדגרדן" ועד לשיתופי הפעולה שלו עם המפיק טימבלאנד. נדמה היה שרגעי השיא לא הפסיקו: הראשון קרה כשקורנל הציג שיר שכתב לפני 19 שנים, "Hunger Strike". השיר ההמנוני שאולי מייצג בצורה הטובה ביותר את דור הגראנג' של תחילת שנות ה-90. השיר נכתב עבור חברו הטוב, אנדרו ווד, שהלך לעולמו ממנת יתר בסמים ובעקבות אותו מקרה, כתב קורנל את כל השירים מתוך הפרויקט המופתי, "Temple Of The Dog".
לא מפסיק להלהיט את הקהל
כשהאלבום יצא, בתחילת 91', הוא לא ממש זכה להתייחסות, אך עם השנים הוא הפך לקלאסיקת רוק אמיתית. עכשיו, כמעט 20 שנה אחר כך, קורנל מבצע את השיר הזה מול שמונת אלפים ישראלים. מי ששר לצידו של קורנל במקור בשיר הוא אדי וודר, סולן להקת "פרל ג'אם", אבל את תפקידו של וודר מילא אתמול אותו קהל משולהב, אליו קורנל ירד מפעם לפעם, כשהוא מתחכך ושר עם העומדים בשורות הראשונות.
אי אפשר שלא להאמין לכל מילה שלו
בשיר "Spoonman" האהוב של "סאונדגרדן", קורנל הוביל את המתופף לסולו תופים קצר וכשהלהקה כולה חזרה לעניינים, היא העניקה מעט מהשיר "Good Times Bad Times" של "לד זפלין". השירים של "אודיוסלייב", להקתו עם חברי להקת "רייג' אגיינס דה מאשין" צלצלו נהדר ובוצעו לא פחות טוב מאשר במקור, כך גם השיר הנפלא "Burden In My Hand", מתוך האלבום האחרון של "סאונדגרדן". קורנל המשיך להפתיע כשביצע את "Preaching The End Of The World", אחד משיריו הנוגעים והיפים מאלבום הסולו הראשון שלו, "Euphoria Morning".
חודר לעצמות
אבל הרגע המרגש והחזק ביותר היה כנראה גם השקט ביותר. באמצע המופע, ירדה הלהקה מהבמה, קורנל לקח לידיו את הגיטרה האקוסטית, נעמד מול המיקרופון וביצע שלושה שירים לבדו. ראשון היה "Fell On Black Days" של "סאונדגרדן", שחדר הישר לעצמות, שני הגיע "Redemption Song", שיר של בוב מארלי, שקורנל מבצע מפעם לפעם, ואחרון היה "Like A Stone", אחת הבלדות המוצלחות של "אודיוסלייב". באותם רגעים אקוסטיים, נדמה היה שהקהל מתחבר עם קורנל בצורה הכי אמיתית, ישרה וכנה שיש. זה רק הם והוא עכשיו ואי אפשר שלא להאמין לכל מילה ומילה שהוא שר.
רגע לפני ההדרן ,ביצעו קורנל והלהקה את "Rusty Cage", שיר כבד ועוצמי, מהשנים הראשונות של "סאונדגרדן", בו התאהב גם ג'וני קאש והעניק לו פרשנות משלו. הלהקה חזרה לבמה עם "Disappearing Act" (שיר שהחל לבצע בהופעות לאחרונה לראשונה) מתוך אלבום הסולו השני שלו, "Carry On". מיד אחר כך, קורנל סיפר אנקדוטה על ג'ו פרי, גיטריסט להקת "אירוסמית'", שפנה אליו לפני הרבה שנים ואמר לו בקשיחות שהוא אוהב את "Let Me Drown", השיר האנרגטי שפותח את האלבום "Superunknown" של "סאונדגרדן", ואז הפתיע שוב קורנל וביצע את השיר עם הלהקה. באמצע הביצוע, הוא גם רץ לפינת הבמה השמאלית ונישק את אישתו ויקי, שישבה שם ותיעדה את הכל במצלמת וידאו קטנה.
תשוקה בריאות, בגרון ובלב
ואז הגיע הרגע שרבים חיכו לו: החור השחור בשמש. קורנל והלהקה סגרו את המופע עם "Black Hole Sun", השיר המוכר ביותר מהקריירה הארוכה שלו. חוזק השירה והצרחות מהקהל הוכפל וזה היה הסיום, אמנם הצפוי, אך הראוי ביותר. אחרי שעתיים סוערות, קורנל והקהל יכלו ללכת הביתה תשושים, אך עדיין עם דפיקות לב חזקות. אביר הרוק הזה, תיכף בן 45, הוכיח אתמול לכולם כמה תשוקה יש לו בריאות, בגרון ובלב. כמה כישרון יש בכל כולו, שכנראה לא ייפסק לעולם.
שירי "אודיוסלייב" צלצלו נהדר ונשמעו טוב כמו במקור
