כשסמוקי שר
בוב דילן קרא לו "המשורר החי הגדול ביותר של אמריקה" והביטלס והרולינג סטונז חידשו את שיריו. אבל סמוקי רובינסון הוא גם זמר מושלם, האחראי לאחד השירים האהובים בפופ, "The Tracks Of My Tears", שיצא בדיוק לפני 44 שנה
ביום שלישי הקרוב תמלאנה 44 שנים להוצאת אחד השירים הכי טובים ואהובים בפופ האמריקני, "The Tracks Of My Tears". שיר על-זמני שביצעו מאז מאות, ביניהם ארית'ה פרנקלין, לינדה רונסטאט, בריאן פרי, דולי פרטון, בילי בראג, קיו טיפ, וגם אדם לאמברט, בעונה האחרונה של "אמריקן איידול". ולמי שלא מכיר, יום ההולדת הוא גם תירוץ מצוין להתוודע ליוצר ומבצע השיר, סמוקי רובינסון, מהקולות הגדולים של הסול, ואחד מהמחברים, מעבדים ומבצעי השירים החשובים של אמריקה.
שנתיים אחרי שגורדי פתח את "טאמלה-מוטאון", הוא מינה את סמוקי לסגנו, תואר בו החזיק עד שגורדי מכר את "מוטאון" בסוף שנות ה-80. סמוקי היה מהמוזיקאים המובילים בחברה לצד מארווין גיי, הטמפטיישנז, הפור-טופס, סטיבי וונדר והסופרימס, ונאמנותו לחברת התקליטים היתה כה טוטלית, עד שקרא לבנו ברי ולביתו טאמלה.
במקביל לקריירה כמנהיג להקת ה-"Miracles", סמוקי כתב והפיק עשרות להיטים לאמנים אחרים בחברה, בין היתר את "My Guy" למרי וולס, "Get Ready" ו-"My Girl", אחד השירים הכי מזוהים עם מוטאון, לטמפטיישנז. לסמוקי כבר היו להיטים משלו עוד לפני 1965, אבל אחרי "עקבות הדמעות", הוא זכה לכך שבוב דילן יקרא לו "המשורר החי הגדול ביותר של אמריקה". השיר הוא דוגמה מושלמת לקסם ולעוצמה שיש ברית'ם אנד בלוז, החיבור השחור של קצב ועצב.
הקצב של השיר דווקא מתון, והעצב אינו תהומי, אבל השיר עשיר בשלל שכבות ותחושות: המוזיקה לוקחת את הנפש והגוף לגבהים, בעוד המילים לגמרי מדכדכות, והניגוד המפרה הזה מובנה גם בתוכן המילולי עצמו. בבית הראשון סמוקי מספר שאולי הוא מצטייר כרוח החיה במסיבה ומרבה לפזר בדיחות, ובבית השני מודה שהוא יוצא עם נשים אחרות. אבל "הן סתם מחליפות מקום, משום שאת האחת הקבועה".
בפזמונים הוא קורא לאהובתו להתבונן בו, "ואם תביטי ממש מקרוב, תוכלי לגלות בקלות את עקבות הדמעות". הגרוב המערסל של השיר יכול לספק פסקול ליום הכי מושלם בחיים, והגיטרה וקולות ה"טו-דו-דו-דום" בכניסה וכלי הנשיפה בפזמונים פשוט חוגגים אותם. ה"מידל אייט", החלק השלישי של השיר שכולו מז'ורי - ושמרים את ההנחתה לפזמונים החוזרים בסיום - נותר אחד ההצהרות המוזיקליות הכי עולצות וסוחפות בפופ, למרות שהגבר עם הלב השבור מודה בו ש"מאז שויתרת עלי אני סתם ליצן, והחיוך שלי הוא האיפור מאחוריו אני מסתתר".
מידבק ומבלבל בו זמנית
כמו "מיי גירל", "עקבות הדמעות שלי" מביע אופטימיות ותקווה, אבל להבדיל מ"מיי גירל", שכולו המנון הלל ותודה לאהבה, ב"עקבות הדמעות" הניגוד בין המוזיקה למילים הופך את השיר למידבק ומבלבל בו זמנית. הרי אם להאמין לסמוקי, כנראה להיות נעזב הוא המצב הקיומי הכי טוב שאפשר לשאוף אליו.שנה לאחר מכן, סמוקי הרחיב את אותו רעיון בשיר הרבה יותר קצבי, "Tears Of A Clown", שהפך ב-1970 ללהיטו הגדול ביותר. מאז המשיך לקריירת סולו משגשגת ועתירת להיטים וקיבע את מקומו כאחד הקולות המובילים של הסול, אבל כבר לא תפקד כאמן מוביל ומנהיג, חלוץ ומורה דרך. גם כך, המורשת שלו עילאית. הביטלס והרולינג סטונס חידשו שירים שלו, ג'ורג' הריסון כתב לו את "סמוקי הטהור" , ולהקת ABC חיברה בהשראתו את הלהיט "כשסמוקי שר".
סמוקי נותר זמר מושלם, אולי בעל קול הפלסט הכי מרגש של הסול לדורותיו. לפני שלוש שנים, כשהוא בן 66, הוא הוציא אלבום מעולה שלא קיבל די תשומת לב, "אהבה על-זמנית", שם ביצע סטנדרטים אמריקניים והוכיח איך מגיש שירים מהרמה הכי נעלה כמוהו, יכול להפיח רוח ופרשנויות מקוריות וטריות גם בלהיטים הכי מוכרים, למשל בגרסתו המופלאה ל"Fly Me To The Moon". לפי האתר הרשמי שלו, אלבום חדש עם חומרים חדשים אמור לצאת ממש בחודשים הקרובים. הלוואי ויסתבר הפעם שלא רק כושר השירה, גם יכולות הכתיבה של סמוקי נותרו פנטסטיות.
