האם יש עתיד לזוגיות מונוגמית, או שאבוד לנו?
התגובות לפתרון "החוג לריקודי העם" כגישור על פער התשוקה בזוגיות היו סוערות במיוחד. נדף מהן הרבה כעס, ציניות, ארס ואפילו שנאה. אני מנסה לנקות את השיקולים הדתיים והמוסריים, למרות שרבים מהטוקבקים נשענים עליהם בגלוי, ולבדוק את השיקולים הפסיכולוגים. למה הרעיון הזה כל כך מקומם?
"להט גולדנברג" פרסמה פה שלשום טור מעורר מחלוקת (הבעל לא כל כך רוצה סקס? יש "ריקודי עם").
הטור היה מתסיס ומעורר עניין, לא מעט בגלל המשפט האחרון שבו נסגר: "השם בדוי. הסיפור אמיתי".
הכותבת מספרת על עצמה ועל בן זוגה, נשואים והורים לשלושה ילדים, שניסו בכל דרך לגשר על הפערים העמוקים ביניהם מבחינת הצורך לקיים יחסי מין – הוא בקושי מתרצה פעם בחודש, ואילו היא זקוקה להרבה יותר מכך. הם ניסו ייעוץ, ויטמינים, בגדים תחתונים נועזים... כלום לא עזר. בסופו של דבר הבעל, נתן הסכמה שבשתיקה לכך שאשתו תלך ל"ריקודי עם". כך התחילה מסכת סטוצים, רומנים ובגידות חלקיות, שבמהלכן שכבה האשה עם הרבה גברים ואף נכנסה להריון. לטענת הכותבת, הבעל הסכים לכל מה שרה, לרבות ההריון ולידת הילדה, שמבחינתו היא רצויה.
הטוקבקים הפעם היו סוערים ושליליים במיוחד. המילים "סדום ועמורה" כיכבו ברבים מהם, ונדף מהם הרבה כעס, ציניות, ארס ואפילו שנאה.
אני מנסה לנקות את השיקולים הדתיים והמוסריים, למרות שרבים מהטוקבקים נשענים עליהם בגלוי, ולבדוק את השיקולים הפסיכולוגים, שלדעתי נמצאים ברובד הלא מודע, העמוק יותר, מתחת לרוב הטוקבקים, אם לא כולם. מעניין אותי לדעת - למה, בעצם, הטור הזה כל כך מכעיס? למה הוא כל כך מקומם?
מנסים לחפש בכל דרך את ה"פטנט" לאושר
עוד מבט:
איך אפשר לייצר תשוקה?
עירית קליינר-פז
האם אני לא בסדר שאני חושקת בו פחות בגלל המראה? אני מאוד משתדלת ומשקיעה בעצמי ואני גם מקבלת ממנו הרבה מאוד פידבקים על כך. כיצד אסביר לו מבלי לפגוע בו ומבלי להרחיק אותו שאני גם מצפה ממנו לאותה ההשקעה? שואלת אשה מתוסכלת. זהו, שאפשר לנסות לעקוף את המראה
חלק מהגולשים בערוץ יחסים כותבים הרבה תגובות שקשורות ל"סוף עידן הזוגיות". רבים מהם מצהירים שבעצם אין סיכוי לזוגיות המונוגמית הקלאסית, כי בדרך כזו או אחרת כולם מתעייפים, נשחקים, ובוחרים בפתרונות שונים של בריחה, כמו בגידה, יחסים כפולים, התמכרות לעבודה וכדומה. גולשים אחרים קוראים תיגר על הקביעה שזה הסוף ומנסים לחפש בכל דרך את ה"פטנט" לאושר.
איך בכל זאת אפשר לישב את הבעיות בזוגיות ולצלוח את החיים באושר ועושר זוגי כמו בסרטים של פעם (היום אפילו הסרטים כבר לא בהכרח בוחרים בסוף הטוב הזה)?
כמטפלת זוגית, שרוצה להאמין בכל כוחה ביכולת של אנשים לייצר לעצמם זוגיות איכותית שתחזיק מעמד לאורך שנים ארוכות, ליבי נחמץ כשאני קוראת על הפתרון החלקי אליו נדחפו "להט" ובעלה. פסיכולוגים לא אוהבים אף פעם פתרונות חלקיים כאלה.
כמה דרגות חופש היו לבעל מול אשתו הלוהטת?
ועוד אחד:
"אני מרגיש כאילו היצר המיני שלי משותק"
עידן מיליצ'ר
"אני הולך ברחוב, מסתכל על בחורות, וכלום... כבר אין לי זיקפות אקראיות כשהיו בעבר, אני לא מדמיין את עצמי במצבים אינטימיים עם נשים, ואני ממש מתוסכל. זה מאוד חסר לי". הסקסולוג עידן מיליצ'ר על מקרה מובהק של חרדת ביצוע
להט אמנם כותבת בלהט "אהבה היא לא כלא... אהבה היא גם לתת חופש לצד השני ולהבין את צרכיו", אבל השאלה שמתעוררת מיד היא עד כמה באמת הפתרון הזה ניתן מתוך "חופש" לשני הצדדים. כמה דרגות חופש היו לבעל מול אשתו הלוהטת? כמה הבנה לצרכי הבעל מגלה להט עצמה?
המחשבה שמטרידה אותי, ואני בטוחה שגם קוראים אחרים, היא שהפתרון שלה היה לגמרי חד צדדי, כזה שנותן חופש לאשה ומבין את צרכיה, אבל ממש לא מתייחס לצד של הבעל.
בואו נחסוך את התגובות בנוסח "הוא מסכים כי גם הוא בוגד בה עם אחרות". התגובות האלה אולי נותנות לחלק מהקוראים תחושה של שליטה – הנה הסדר שב על כנו, הנה המאזן שהופר חזר, ושני הצדדים בעצם עושים אחד לשני אותו דבר. אבל זה נשמע לי פתרון קל מדי.
בואו נישאר עם הבעיה הקשה באמת: מה קורה אם הסיפור הוא בדיוק כמו שלהט סיפרה? רק לה יש חשקים, רק לה יש מאהבים, והבעל שלה, מנומנם ומרוצה, מקבל אותה כמו שהיא, פלוס "ריקודי עם" פלוס ילדה שאינה שלו? בואו ננסה להישאר עם זה, כאילו אלה עובדות.
אם אתם מסכימים עם המטקבקים הרבים שמבכים את "סוף עידן הזוגיות", אולי בעצם פתרונות חלקיים, מסוג הסידור של להט ובעלה, הם בעצם "נחמה פורתא", יותר טוב מכלום?
פתרון חדשני איך "ללכת עם ולהרגיש בלי"?
לפתוח יומנים:
שנקבע סקס למחר בתשע?
נאוה לרנר
כשיש בזוגיות שוויון, הסכמה הדדית, כבוד הדדי, תקשורת גלויה, אמון הדדי וביטחון - אפשר לפתח סקס מדהים
אז איך זה מתיישב יחד, שמצד אחד רבים מהכותבים מאמינים שבעידן שלנו אין סיכוי לזוגיות מונוגמית לאורך זמן, אבל מהצד השני הם מגנים בתקיפות, בתגובות מלאות עוצמה, כעס וגם כאב, מישהו שמנסה פתרון חדשני איך "ללכת עם ולהרגיש בלי"?
אולי אנחנו לא באמת רוצים פתרונות.
במשך אלפי שנים, עד הדור הקודם בערך, המודל הזוגי היה ברור ואחיד: גבר אחד, אשה אחת, זוגיות מונוגמית ונצחית, החל מהחתונה, אי שם בתחילת ההתבגרות, ועד המוות. "בחייהם ובמותם לא נפרדו".
היום זה הרבה יותר קשה. אנחנו חיים הרבה יותר שנים, ובזקנתנו נהיה כנראה הרבה יותר בריאים ונמרצים מההורים והסבים שלנו. התרגלנו לעבור בתים במהלך החיים, מקומות עבודה, להחליף קריירה לפחות פעם אחת בחיים. את המכוניות אנחנו מחליפים כמה שיותר מהר, ומחשבים מלפני שלוש שנים כבר נחשבים עתיקים ולא מעודכנים. הכל בקצב מהיר, הכל משתנה כל רגע. אין שום צורך להשאר נאמן לספק האינטרנט, לספקית הטלוויזיה או הסלולרי. אפשר להחליף נאמנות בנאמנות, ולא משלמים על זה שום מחיר. להיפך. זוכים בהנחות והטבות. אנחנו מקבלים תמריצים כל הזמן להתרגל לשינויים, מעברים, ארעיות. מה בחיים שלנו נשאר קבוע, בעצם?
נראה לי שהילדים שלנו, שנולדו לתוך העידן הטכנולוגי הזריז והקופצני הזה, ייאלצו לחפש לעצמם פתרונות כאלה גם בתחום הזוגיות. החלום העתיק על זוגיות מונוגמית נצחית פשוט לא יחזיק יותר מעמד.
אבל איכשהו נדמה לי שאנחנו "דור הביניים". גם אם הסתגלנו לעולם הדיגיטלי החדש, אנחנו עוד זוכרים ילדות אחרת. גם אם אנחנו מתפקדים מצוין בתנאים המודרניים, נראה שהדם עדיין זורם בעורקים שלנו בקצב איטי ומתון יותר ואנחנו מאמינים בערכים של פעם, או רוצים לקוות שהם עדיין תופסים....
זו, כך נדמה לי, הסיבה שרובנו עדיין כל כך נפגעים וכועסים ממי שמחפש לעצמו פתרונות חלקיים לזוגיות, כמו להט ובעלה המנומנם. נראה שאנחנו עדיין רוצים להאמין שנצליח "לנצח את השיטה" ולחיות האפילי אבר אפטר. בלי פתרונות ביניים, בלי קיצורי דרך, פשוט.
- יעל דורון היא פסיכולוגית, מטפלת אישית וזוגית, מכון זוגות
מומלצים
