לא יעזור בית דין (רבני)

ממצוות הטחת הראש בקיר, המבטאת יפה כל כך את התנהלותו של העם היהודי בארצו, צמחה בשנים האחרונות מסורת מפוארת, ולפיה כל פסיקה משוללת היגיון של בית-דין רבני מעוררת מיד מהומת אלוהים אזרחית, תקשורתית ובעיקר חילונית. תמיד מפתיע, מרגיז ומצחיק מחדש, להיחשף אל נחשול התגובות הנדהמות והנזעמות כלפי הממסד הדתי מצד אנשים הזרים לו ברוחם – שבכל זאת מתעקשים להידחף בשעריו.

השבוע זה קרה שוב, כשגבר בן 73 קיבל מבית-הדין הרבני היתר לשאת אשה שנייה, לאחר שאשתו הנוכחית, לה הוא נשוי קרוב ל-60 שנה (שמונה אחרונות בנפרד, אמנם) סירבה בכל תוקף להתגרש ממנו. מיותר לגחך נוכח פארסת הנישואין-גירושין-סירובין-נישואין 2. נכון הרבה יותר לגחך נוכח המחאה שבקעה מכל חלון חילוני. ובאופן כללי, קשה להבין את הטענות וההאשמות של הציבור הלא-דתי נגד הממסד הדתי, פסיקותיו והחוקים על פיהם הוא פועל.

פעם אחת ולתמיד כדאי להפנים: זהו עולמו. הממסד הדתי כפוף להלכה ומציב בראשו את מומחיה, המוסמכים על ידו. לכן, לגיטימי מבחינתו שיפסוק כל דבר הנראה לו, בהתאם לאמונתו. לגיטימי אפילו שיקבע, למשל, כי צאן מרעיתו צריך להסתובב ברחובות בראש חודש, כשמחבט טניס מונח על ראשו, או לחילופין להסתובב בחדר בטקס הגירושין, כשגט כריתות תחוב תחת בית שחיו (זה אמיתי, אגב).

השאלה החשובה היא, מה לנו הלא מאמינים בו שנלין נגדו? זוהי לא אמונתנו, אלה לא עקרונותינו, זהו לא עולמנו – מה בדיוק יש לנו החילונים לחפש שם בכלל? מהסיפור המתמשך והמעייף הזה יוצא הציבור החילוני הישראלי במלוא תפארתו: קוטר, נודניק, בכיין - ואפילו לא צודק. שכן למועדון הזה יש כללים ברורים, והמצטרף אליו (שלא יספרו לכם סיפורים – אף אחד לא מוכרח) חייב לקבל אותם על עצמו. אחרת, כפי ששנו רבותינו, למה הדבר דומה? ליהודי צנום המידפק ומתחנן על דלתות מועדון אגרוף, ולאחר שמכניסים אותו ומשלבים בפעילות, הוא פורץ בזעקות חמס: גוועלד! מרביצים כאן מכות!

למרות מסך העשן שנפרש בכל הזדמנות בידי חילונים פחדנים ובידי אנשי הביניים הלא ברורים, המכונים מסורתיים, הממסד הדתי אינו נחוץ כלל לישראלים שאינם דתיים. הווייתו, פעילותו וסמכותו לא רלוונטיות לחייהם של החילונים, ואין להם כל בעיה לחיות לצידו בלי לצרוך את שירותיו הטובים. נישואים דתיים, מילה דתית, קבורה דתית - כל אלה ואחרים עקרוניים ליהודים דתיים. השאר מסוגלים, גם אם במאמץ קטן, למצוא את הפיתרון המתאים להם בכל עניין כמעט (נכון, גירושים ברבנות, גם מנישואים אזרחיים, הם עדיין בעיה יוצאת דופן).

מצוקתו של הציבור החילוני טמונה כבמקרים רבים, בהתנהלותו. נקודת המוצא היא משבר האמונה של רוב החילונים. הם פשוט לא מאמינים בעצמם, לא הולכים עד הסוף עם תפיסת עולמם. וכן, חברים: חילוניות היא תפיסת עולם מלאה, העומדת על שתי רגליה בזכות עצמה. אם רק נותנים לה. במקום להבין זאת ולחיות בהתאם, בוחרים ישראלים רבים מדי להשתמש מרצונם (ובניגוד לאורחות חייהם) בשירותי הממסד הדתי. באופן אבסורדי, הם אלה הנותנים לו את הכוח – כוח נגדו הם מתקוממים כל כך.

אם נשאיר את הממסד הדתי לדתיים, והרי להם הוא נועד, השפעתו על חיינו תצטמצם באופן דרמטי. אלא שהכרה במסקנות אלה תגרום לנו קודם כל לכעוס על עצמנו. על מה שעוללנו עד כה לחיינו. וזה הרי ממש לא נעים. הרבה יותר קל לעמוד ולנבוח. ועוד על העץ הלא נכון.