הפמיניזם של הרבי מלובביץ'
הרבי מלובביץ' דרש שקולה של האישה יושמע, ולצד "שליחים" קרא להוציא גם "שליחות" כדי להביא גאולה לעולם. 15 שנה למותו, כותב אלדד וייל על המהפכה הנשית שהוא אחראי לה
מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ', נפטר בג' בתמוז, לפני 15 שנה. הוא נולד ברוסיה ב-1902 וב-1941 היגר לברוקלין שבניו-יורק. בשנת 1950 הוא נעשה לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד. מאז הוא נודע כבעל מופתים וגדול בתורה.
מעבר למפעלו המרשים, שבזכותו שליחי חב"ד מגיעים לכל מקום בעולם ( גם לקובה, שם אפילו ל-"קוקה קולה" אסור להיכנס), הרבי אחראי גם למהפכה קטנה וקצת פחות מוכרת והיא מהפכת מעמד האישה בחסידות. בשנת תשי"ג (1953) ייסד הרבי מלובביץ' את "אגודת נשות לובביץ'". לראשונה - תנועת נשים חסידית עצמאית. קדם לו חותנו ורבו, הרב יצחק יוסף שניאורסון (הריי"צ), האדמור השישי בשושלת אדמור"י חב"ד, שעודד את נשות חב"ד ללימודי חסידות וכך חינך את בנותיו שלו, כולל את בתו חיה-מושקא, לימים אישתו של הרבי מלובביץ'.
הרבי מלובביץ' היה מודע לפועלו של חותנו ובהשראתו פרץ את הדרך ופעל לקידום האשה החב"דית. הוא התכתב עם נשים באיגרותיו, נתן תשובות אישיות (צעטלך) לנשים וערך עימן התיחדויות. ב"התוועדויות" שלו נכחו (אמנם בהפרדה) נשים כמו גברים. "איגוד נשי ובנות חב"ד" שהקים הרבי מלובביץ' היווה את התשתית לאקטיביזם נשי והיה בין אירגוני הנשים הראשונים שקמו בארה"ב.
מכל רחבי העולם הגיעו נשים לברוקלין לכינוסים של "נשי ובנות חב"ד". הן עזבו את המשפחה והילדים לכמה ימים והתארחו בבתי החסידות האחרות שברובע הניו-יורקי.
הכינוסים נערכו באולם המרכזי של ה-"770", מקום בו עד אז היה שייך לגברים בלבד. כעת, הגברים הם אלו שהאזינו מאחורי ה"מחיצה". בשנת 1958 נוסד עיתון הנשים של אגודת הנשים- "דה יידישע היים" ("הבית היהודי") - שנערך בידי נשים. בעיתון כתבו גברים ונשים על אף שהוא יועד לקהל הנשים בלבד. עידוד כתיבתן של נשים נעשה בזיקה להיתרו המפורסם והמהפכני של הרבי מלובביץ' משנת 1970 ללימוד תורה לנשים. עד אז היה הדבר מוקצה (בוודאי בחברה האולטרא-אורתודוקסית) או מותר רק במסגרת הלכות שנשים "צריכות להן". החידוש בלט בעיקר בעובדה כי הרבי דרש שחסידותיו תילמדנה לא רק תורה שבכתב, אלא גם תלמוד, חסידות וקבלה.
ה"שליחות" יוצאות לדרך
את הפסוק - "כל כבודה בת מלך פנימה", דרש הרבי בניגוד לפרשנות המסורתית. לפי הרבי מלובביץ', הפנימיות של בת-המלך מוכרחת לצאת אל העולם. לכן, כאשר הוא שלח בחורים לרחובות להניח תפילין לעוברים ולשבים, הוא שלח גם "שליחות" לפתוח דוכנים לחלוקת נרות שבת. נשים אלו לא היו "אישתו של השליח", אלא "שליחות" בזכות עצמן. בצורה דומה, איפשר הרבי לנשים להיות שותפות לתפקידים ולזהויות גבריות, כמו: "החסידה" ו"המשפיעה".
השינוי בדמותה של
האישה היהודית, היה מבחינתו של הרבי מלובביץ' אחד מסימני הגאולה. הרבי עודד והתסיס את ההתעוררות הנשית העולמית, שכן זו סופה להביא את הגאולה שהיא - "תחילתה של תקופת הנשים". זוהי עבורו הגשמה של דברי הנביא: "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים... קול חתן וקול כלה". המענין הוא שהרבי דרש שהגיע הזמן שלא רק מטאפורית, קולה של האשה יושמע, אלא גם שקולה של האשה יישמע כפשוטו, למשל בשעת החתונה מתחת לחופה (בניגוד ל"קול הכלה" הדומם בימינו בשעת מעשה הקידושין).
למרות כל אלה, קשה עדיין להגדיר את הרבי מלובביץ' כפמיניסט. אולם אין ספק שאם שרה שנירר ו"בית יעקב" היוו את הניצן הראשון, הרי שהרבי מלובביץ אמון על המהפכה הגדולה בימינו, ביחסה של החברה החסידית והחרדית אל הנשים ומעמדן, כל אלה, הם פרי רוחו ועולם מושגים ומעשה שיצר בעוצמתו ובחזונו. כיום, בציון 15 שנה לפטירתו - ראוי לזכור גם את המהפכה הנשית שהוא אחראי לה.
מאמרו המלא של אלדד וייל "תחילתה של תקופת הנשים, נשים ונשיות במשנתו של הרב מלובביץ'" מתפרסם בכתב העת אקדמות של בית מורשה
לפנייה לכתב/ת 
