מאסר לערבי שכמעט פוצץ מכונית בבילינסון

שלוש פעמים הגיע עלי עבד, ישראלי בן 25 המתגורר בקלקיליה, עם מכונית תופת לבית החולים בילינסון בפתח תקווה. המכונית הייתה עמוסה במאות קילוגרמים של חומר נפץ, אבל פעם אחר פעם התחרט ולא לחץ על מתג ההפעלה. וכך, מאות אזרחים ששהו במרץ 2007 בבית החולים ניצלו, בלי שידעו זאת. בית המשפט הצבאי בשומרון שלח אותו באחרונה לרצות עונש מאסר של חמש שנים וחצי בכלא.

משפטו של עבד, שנשלח להיות מחבל מתאבד בפיגוע תופת שתוכנן להיות הקשה ביותר השנים האחרונות, נערך בבית המשפט הצבאי בשומרון. במהלכו נחשפו פרטים על הלחץ המאסיבי שהופעל על עבד, בדרך לפיגוע אותו לא ביצע.

הוא גויס לחמאס באוגוסט 2006. כמה חודשים לאחר מכן החלו חברי חוליה של הזרוע הצבאית לשכנע אותו לבצע פיגוע בשטח ישראל. זאת, בשל העובדה שהוא מחזיק בתעודת זהות כחולה ויכול להיכנס לישראל ללא הגבלה. במקביל להכנת מכונית התופת, נסע עבד שלוש פעמים לאזור תל-אביב על-מנת לבחור מקום לביצוע הפיגוע. 

מכונית התופת הייתה מוכנה להפעלה בתחילת מרס 2007, לאחר שבתוכה הותקנו שלושה מטעני חבלה עשויים מלוחות זכוכית ומחוברים לדוד שמש. בנוסף, הוכנסה למכונית כמות גדולה של ברגי פלדה.

לפני יציאתו למשימה צולם עבד כשעל ראשו דגל חמאס והוא מקריא את צוואתו. ב-8 במרס, כשנכנס לראשונה לישראל כשהוא נוהג במכונית התופת, עצר ליד תחנת אוטובוס הומה אדם, סמוך לבלינסון, אך החליט לשוב על עקבותיו. "לא רציתי להרוג ילדים", הסביר.

לאחר ניסיון הפיגוע הכושל, העבירו חברי חוליית החמאס מכתבים לעבד, בהם שכנעו אותו לבצע את המעשה. הוא שוכנע וב-11 במרס יצא ליפו. לאחר שלא מצא מקום מתאים שב לבילינסון. הוא פתח את מכסה האבטחה של מתג ההפעלה, אך ברגע האחרון החליט לא ללחוץ על הכפתור. עם שובו לקלקיליה, עבר עבד מסע שכנועים נוסף, ולמחרת התייצב שוב באותה נקודה, אך שוב, החליט לא לפוצץ את הרכב. "זה בגלל מזג האוויר הסוער", הסביר לשולחיו. כעבור יומיים התפוצצה המכונית בקלקיליה באופן מסתורי, לטענת עבד, מ"מכת ברק".  

בבית המשפט הסביר לשופטים, בראשות רב-סרן אמיר דהאן, כי למרות שיצא למקום הפיגוע שלוש פעמים, לא השתכנע שיש לבצע את המעשה והיה נתון ללחץ של החמאס. "כשחזרתי הם החלו לשכנע אותי שאחזור, ואחזור ואחזור. דרך דיבורם זה כמו זריקת טשטוש. הם משחקים בנפש ובשכל של הבן-אדם", אמר.

השופטים השתכנעו כי החרטה עמוקה שהביע על מעשיו, וההסבר כי לא לחץ על המתג מכיוון שלא רצה ליטול חיי אדם - נכונים הם. הם אף ציינו בגזר הדין כי דין חרטה אינו חל על-פי החוק באיו"ש, להבדיל מהדין בישראל, ואף כתבו כי יש לתקן סעיף זה. ההליכים המשפטיים של משלחיו של עבד טרם הסתיימו.