הסוף לפרשת הגזענות של "השישה מג'נה"
הפרשה שהסעירה את ארה"ב: שישה צעירים שחורים היכו צעיר לבן בחצר בית הספר. הם הואשמו בתחילה בניסיון רצח, והעיר בערה. בסופו של דבר, הסתיים המשפט בעסקת טיעון, במסגרתה חמישה מהם יצטרכו לשלם פיצויים. השישי מרצה 18 חודשי מאסר
משפטם של "השישה מג'נה", שעורר את אחת מהפגנות זכויות האדם הגדולות ביותר, ועורר את תשומת לבם של כלי התקשורת בעולם כולו, נסגר היום (שבת) בקול ענות חלושה. חמישה גברים צעירים בחליפות ענו "כן אדוני" כאשר השופט המחוזי, טום יגר, שאל אותם אם הם מקבלים את תנאי עסקת הטיעון, בה הם מודים "אין ערעור" על עבירת תקיפה פשוטה.
האישומים נגד החמישה - קרווין ג'ונס, ג'ס ריי בירד, רוברט ביילי ג'וניור, בריאנט פורביס ותיאו שאו - הופחתו בעבר מאישום של ניסיון לרצח, לאישום של תקיפה מחמירה מדרגה שנייה. זאת, לאחר שהיכו ובעטו בחברם לספסל הלימודים, ג'סטין ברקר.
במסגרת עסקת הטיעון, החמישה ישלמו קנס של 500 דולרים ואת הוצאות המבחן, וירצו תקופת מבחן. מייקל בל, הנאשם השישי, הודה בעבר בתקיפה מדרגה שנייה ונידון לעונש מאסר של 18 חודשים.
האישום המקורי עורר את חמתם של המוני פעילי זכויות אדם ואזרח, וחברים בקהילות השחורות בלואיזיאנה, מדינתם של הנאשמים, ובשאר רחבי ארצות-הברית. זאת, משום שלטענתם האישום החמור - ניסיון לרצח - נקבע אך ורק מכיוון שהנאשמים כולם שחורים, ואילו בייקר לבן.
"אני פשוט מודה לאלוהים שכל זה מאחורינו", אמר ג'ון ג'נקינס, אביו של ג'ונס. "זה היה מסע ארוך וכואב לכולם, בשני הצדדים של הפרשה הזו". ברקר ובני משפחתו ישבו באולם ללא הבעה על פניהם. עורך דינו סיפר כי הוא סיים את לימודיו ועובד כעת בשדה נפט.
כחלק מעסקת הטיעון, אחד מעורכי הדין הקריא הצהרה מטעם הנאשמים, בה נכתב כי הם לא ידעו האם ברקר עשה משהו שעורר את המתקפה נגדו. "על-מנת להבהיר", נכתב, "איש מאיתנו לא שמע את ג'סטין מקלל או אומר משהו שהצדיק את זה שמישל בל תקף אותו".
משמעות הודאת "אין ערעור" היא שהחמישה לא מודים באשמה, אבל מכירים בכך שבידי התביעה מספיק ראיות על-מנת להרשיעם. ארבעה מביניהם סיימו את התיכון, וכולם מתכננים או מתכוננים ללימודים בקולג'. החמישי מביניהם כבר לומד בקולג'.
ייצוגם המשפטי היקר של השישה התאפשר הודות לכספים שגויסו בזכות הפגנת ענק, שאירעה בספטמבר 2007. ההמונים הפגינו נגד האופן שבו טיפלו רשויות האכיפה בנאשמים. ההפגנה הפכה למחאה הגדולה ביותר של פעילים למען זכויות השחורים בארה"ב מזה שנים רבות, והזכירה לרבים באמריקה את המאבק לזכויות האזרח שניטש בה בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה.
פרשת הגזענות שהסעירה את ארה"ב
תחילת הפרשה שעוררה את הסערה הציבורית בחודש אוגוסט 2006, אז שאל תלמיד שחור בתיכון בג'נה את מועצת התלמידים אם שחורים יכולים לשבת לצילו של עץ שתחתיו נהגו להתכנס תלמידים לבנים. התלמיד נענה בחיוב, אך ביום שלמחרת צצו על ענפי העץ חבלי תלייה, אחד מסמלי הגזענות הדרומית המכתימה את ההיסטוריה האמריקנית.
בעקבות המעשה הושעו שלושה תלמידים לבנים מבית הספר, אך לא הועמדו לדין. תליית החבלים הובילה לכמה קטטות בין תלמידים שחורים ולבנים בתיכון, שהגיעו לשיאם בתקיפת ברקר, שהוכה עד אובדן הכרה. לפי עדות שהושמעה בבית משפט, פניו התנפחו ודיממו, אך הוא הצליח להשתקם די הצורך כדי להשתתף בפעילות שנערכה בבית הספר עוד באותו הערב. ששת הנערים, ובראשם בל – שתקף את ברקר – נעצרו, והואשמו בניסיון לרצח.
התובע המחוזי הכחיש ערב ההפגנה כי האישומים נגד הנערים נבעו ממניעים גזעניים והלין על כך שהפגיעה בברקר צומצמה לכדי הערת שוליים בסיקור הפרשה, בעוד שהמפגינים יצרו אהדה רבה כלפי הנאשמים בתקיפתו. אך הדיווחים בכלי התקשורת, כך נראה, עוררו את זעמם של רבים שהגיעו מרחבי ארה"ב לעיירה והצטרפו לפעילים ותיקים למען זכויות האזרח, בהם ג'סי ג'קסון ואל שרפטון, כדי להביע את מחאתם כפי שעשו חלק מהוריהם באמצע המאה ה-20.
המפגינים החלו להגיע לעיירה עוד לפני עלות השחר, גרמו לשיבושים בתנועת הכביש המהיר המוביל אליה וחנו בכל מקום שרק יכלו. המשטרה העריכה כי מספרם נע בין 15 אלף ל-20 אלף, בעוד שהמארגנים טענו כי עד ל-50 אלף השתתפו בהפגנה. המפגינים התכנסו בבית המשפט, בפארק בעיירה וכן בחצר תיכון ג'נה, שבו עמד עד שנכרת לפני כמה חודשים העץ שבו נתלו חבלי התלייה.
