רגעי תעודה קצרים בפסטיבל ירושלים

פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים שייפתח בחודש יולי יארח זו השנה השנייה את פרויקט "רגע י-ם", יוזמה של ארגון "עיר עמים" שמטרתה לבסס ליציבות, שוויון ועתיד מדיני מוסכם בעיר.

השנה נבחרו לפרויקט שבעה סרטים תיעודיים קצרים של במאים פלסטינים וישראלים צעירים שמציגים את מורכבות החיים בירושלים והמפגש בין מזרח ומערב. הקרנת הסרטים תיערך ביום ג', 14 ביולי, בסינמטק ירושלים.

"הפעם התעקשתי לבחור רק סרטים תיעודיים", אומרת יעל פרלוב, המנהלת האמנותית של הפרויקט, אותו הפיקה בשיתוף עם יריב מוזר. "אני מאמינה שקולנוע תיעודי הוא מדיה אמינה יותר, פוליטית יותר, וחיה יותר שדרכה ניתן להסתכל לאמת בעיניים מתוך השטח". בארגון "עיר עמים" אומרים: "הסרטים הנבחרים משקפים באופן רגיש וייחודי את הפנים המורכבות והפחות מוכרות של המציאות הירושלמית. האסופה מהווה מסע אינטנסיבי אל נבכי העיר ונוגעת בעצביה החשופים, שמהווים את ליבת הסכסוך הישראלי-פלסטיני".

ברשימת הסרטים הנבחרים גם "נסיך ירושלים" של מואמן שבאנה. דרך עיניו של עבד אל קאדר אל חוסייני, חושף הבמאי בפני הצופה את קורותיה של אחת המשפחות הבולטות בחברה הפלסטינית. עבד אל קאדר, שנקרא על שם סבו, מפקד ההתנגדות הפלסטינית במלחמת השחרור שקיפח את חייו בקרב על הקסטל, מדבר בין היתר גם על אביו, פייסל אל חוסייני, מנהיג שנאבק על עצמאות מולדתו ועל ירושלים חופשית ופתוחה לכל.

סרט נוסף ברשימה הוא "אוטובוס" מאת יסמין נובק, שמלווה שני יקומים שמתנהלים במקביל בירושלים. מצד אחד – חברת התחבורה הלאומית הישראלית. מנגד – שירות תחבורה ציבורי פלסטיני. נוסעים עולים ויורדים, תמיד בתנועה, מנסים לחיות את חייהם בבליל החוקים, החומות, החיילים ואישורי המעבר. השאלה האם יגיעו ליעדם תלויה על פי רוב בזהותם.

"גטו טאון" של עמבר פארס ואבי גולדשטיין מתרחש במחנה הפליטים שועאפט, הממוקם בשולי ירושלים והפך עם הזמן לשטח הפקר שסובל מסמים ואלימות. מתוך המאבק היומיומי להישרדות וחיפוש זהות צמחה "G-Town", קבוצת ראפרים שנותנת קול לחיי המחנה ומגדירה סגנון ראפ פלסטיני חדש.

הסרט "חמאם אל-עין ואני" של ניהאד סברי מלווה את סיפורו של בית המרחץ הירושלמי שנבנה על ידי השליט הממלוכי, סייף א-דין אל נאסירי ב-1336. חלק קטן מהמבנה שרד ועומד על תלו וכיום לצד חומותיו הפנימיות של החמאם בונה

ארגון "עטרת כהנים" בית כנסת. הסרט מתעד את מערכת היחסים העדינה שבין הוואקף המוסלמי וישראל כמו גם את שגרת יומם של התושבים המוסלמים שגרים בסמוך.

גיבור סרטו של רדואן דוחא, "בחזקת ישראל", הוא מוחמד דג'אני, פלסטיני בן 82 שמבקר באדיקות את בני משפחתו המתים שנקברו בבית הקברות מאמן אללה שנמצא בסמיכות למרכז ממילא. חלק מבית הקברות הפך לחניון וכיום בונים על חלק נוסף משטחו את מוזיאון הסובלנות. "טיפוסי לילה" של דניאל גל עוקב אחרי קבוצת גברים פלסטינים צעירים שמתפרנסים מענף הבנייה בישראל. כדי להגיע לעבודתם עליהם לטפס מעבר לחומה.

סרטו של ליביו בביץ, "הכותל הקטן", מתעד יום בחיי הסמטה הצרה שנחשבת בעיני הישראלים כהמשכו של הכותל המערב. לתושביה הפלסטינים של העיר מוכרת הסמטה כרבאת אל-כורד המשמשת כמעבר לבתיהם וכאחת הכניסות להר הבית. הסרט מתעד יום שישי אחד מהזריחה ועד חצות הליל במקום שמשמש נקודת מפגש ייחודית בין מתפללים ותושבים מוסלמים ויהודים.