4 שנות מאסר לנהג משאית שדרס למוות אב ובתו
בתאונה לפני שנתיים מחץ עותמאן יגמור את המכונית שבה נסעו משה ושני סולמני. הוא הורשע בגרימת מוות ברשלנות, לאחר שהוכח שדיבר בטלפון וכלל לא ניסה לבלום. הסנגור: נערער

שרידי המכונית מחוצים מתחת למשאית (צילום: גיל יוחנן)
בתאונת הדרכים נהרגו משה סולימני ובתו שני, בעת שנסעו ברכב המשפחה לכיוון ירושלים. יגמור, שכבר אז היו מאחוריו 180 הרשעות בעבירות תעבורה, התנגש עם משאיתו ברכב של בני המשפחה כאשר אלה נסעו לפניו. כתוצאה מעוצמת הפגיעה, עלתה המשאית על רכב של המשפחה ומחצה למוות את האב ואת בתו. בוחני התנועה של מרחב שפלה שחקרו את נסיבות התאונה גילו כי על פי הממצאים בשטח, יגמור כלל לא ניסה לבלום.
במהלך שלבי החקירה התעוררה מחלוקת גדולה בשאלה באיזו עבירה יואשם יגמור - הריגה או גרימת מוות ברשלנות - ולבסוף הוחלט על הסעיף החומר פחות - שבו הורשע כאמור לבסוף, לפני כמה שבועות.
במהלך המשפט ניסה הנאשם באמצעות בא כוחו, עו"ד אילון אורון,
לטעון כי אבי המשפחה ניסה לנסוע לאחור בכביש על מנת להחליף נתיב, אולם השופטת לא קיבלה זאת, וקבעה כי הדבר לא הוכח. יתרה מזאת, בפסק דינה מתחה השופטת ביקורת קשה על יגמור וציינה כי על פי הממצאים, הוא שוחח בטלפון הנייד ולכן נגרמה התאונה.
השופטת ציינה בהכרעת הדין כי יש להתייחס גם לעברו של הנאשם, שצבר לחובתו הרשעות רבות ומגוונות.
בתגובה לגזר הדין אמר הסנגור, עו"ד אורון, כי "השופטת הטילה עונש בלי שהייתה מוסמכת לתת עונש מעל שלוש שנות מאסר. מדובר במצב שהרכב שלפני מרשי נעצר באמצע כביש מהיר, ולכן נגרמה התאונה - בין היתר בשל רשלנות של הנהג שקיפח את חייו. בכוונתנו לערער על פסק הדין החמור, ועל העובדה שהשופטת התעלמה מהרשלנות של הנהג המנוח. העובדה שיש לאיש הרבה הרשעות קודמות היא סיבה לפסילה ארוכה, אבל אין סיבה שהוא ייכנס למאסר לשנים ארוכות".