כרבע מהאוכלוסייה סבלה בשנה האחרונה ממצוקה נפשית, אך רק כמחצית מהסובלים פנו לטיפול. כך עולה מסקר שערך מכון המחקר ברוקדייל, שנועד לבחון את הטיפול במצוקות נפשיות בישראל.
מהסקר עולה כי שיעור גבוה יחסית של מצוקה נמצא בקרב האוכלוסייה הערבית (38 אחוז), חולים כרוניים (33 אחוז), בעלי הכנסה נמוכה (33 אחוז), קשישים (30 אחוז) ונשים (31 אחוז).
חלק גדול מהנשאלים (41 אחוז) ציינו כי המצוקה הנפשית הקשתה עליהם לתפקד. ורק 23 אחוז דיווחו על מצוקה קלה, שלא התבטאה בבעיות בתפקוד.
מתוך כלל הסובלים ממצוקה נפשית אי פעם רק 38 אחוז פנו לפסיכולוג, פסיכיאטר, רופא או עובד סוציאלי, 6 אחוז פנו למטפל אלטרנטיבי (בעיקר בתחום הדיקור, רפואה סינית, רפלקסולוגיה, שיאצו או עיסוי) וכשליש ביקשו עזרה מחברים, בני משפחה או אנשי דת. כחמישית מהסובלים (22 אחוז) כלל לא פנו לקבלת עזרה.
מי שכן בחרו להתייעץ עם איש מקצוע עשו זאת בעיקר עם רופא המשפחה (37 אחוז), פסיכולוג (21 אחוז), פסיכיאטר (15 אחוז), מטפל אלטרנטיבי (13 אחוז) ועובד סוציאלי (7 אחוז).
רוב המטופלים (73 אחוז) ציינו כי היו מרוצים או מרוצים מאד מהטיפול, אולם רק 40 אחוז דיווחו כי הטיפול עזר לפתור את הבעיה.
נמצא כי שיעור המרואיינים שהביעו שביעות רצון מהטיפול על ידי פסיכיאטר היה נמוך באופן מובהק בהשוואה לבעלי מקצועות אחרים. רק 29 אחוז מהמטופלים על ידי פסיכיאטרים הביעו שביעות רצון גבוהה מהמטפל, לעומת מטופלים על ידי פסיכולוג (47 אחוז הביעו שביעות רצון מהמטפל), רופא משפחה (49 אחוז) ומטפל אלטרנטיבי (52 אחוז). עורכי המחקר ציינו כי יש לבדוק במחקרים עתידיים מדוע שביעות הרצון מהפסיכיאטרים נמוכה יחסית.
הסקר נועד לבחון את אופן קבלת הטיפול, לפני הרפורמה בבריאות הנפש, שבה תעבור האחריות על הטיפולים הנפשיים מידי משרד הבריאות לידי קופות החולים. בסקר נמצא כי רופאי המשפחה אינם מאתרים את כל המקרים הזקוקים לעזרה. רק 14 אחוזים ציינו כי רופא המשפחה דיבר אתם על מצוקה נפשית, דיכאון, בעיות ריכוז, בעיות רגשיות וכדומה. במרבית המקרים (60 אחוז) השיחה התקיימה ביוזמת המטופל.
24 אחוז ממי שפנו לאיש מקצוע קיבלו טפול במרפאה פרטית. היתר קיבלו את הטיפול במרפאות הקהילה, באמצעות קופת החולים או במסגרות אחרות (שירותי הרווחה, ביטוח לאומי), רק 8 אחוז קיבלו את הטיפול בבית חולים פסיכיאטרי או בתחנות לבריאות הנפש שמפעיל משרד הבריאות.
משך ההמתנה לטיפול היה שבוע או פחות, בחלק ניכר מהמקרים. עם זאת, 9 אחוזים המתינו לטיפול תקופה של יותר מחודש. משך ההמתנה אצל רופא משפחה או מטפל אלטרנטיבי היה קצר יחסית להמתנה לטיפול על ידי פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי: 40 אחוז מהפונים לאנשי המקצוע המתינו מעל שבוע.
כאמור, כמחצית מהסובלים ממצוקה נפשית העדיפו שלא להתייעץ עם איש מקצוע. נמצא כי כעשירית מהם ויתרו על תרופה או טיפול נפשי בשל מחירם
הגבוה. סיבות אחרות היו: מחשבה שיתמודדו לבד עם המצוקה (59 אחוז), לא חשבו שהטיפול יעזור (19 אחוז), הבעיות עברו (16 אחוז).
הסקר נעשה בשנת 2007 ובמסגרתו התקיימו ראיונות טלפוניים עם 1,865 אנשים. החוקרות רויטל גרוס, שולי ברמלי גרינברג ציינו: "יש צורך להגביר את נגישות הטיפול ואת המאמצים לאתר את האנשים במצוקה כחלק מהטיפול הכוללני בחולה המשלב היבטים של גוף ונפש. מן הממצאים עולה כי הרופאים הראשוניים הם אנשי המקצוע שאליהם פונים בשיעור הגבוה ביותר כאשר אנשים חווים מצוקה נפשית. אולם שיעור איתור המקרים שנעשה ביוזמת רופאי המשפחה הוא נמוך. חשוב לחזק את יכולת הרופאים הראשוניים לזהות מצוקה נפשית ולעודד אותם ליזום בתחום זה".
עוד ציינו כי כדי להביא לניצול של השירותים על ידי כלל האוכלוסייה יש צורך לפתור בעיות כמו עלות הטיפול וזמני ההמתנה.
