צריך ספר הדרכה. יחסים על פי ג'רי סיינפלד

אי-שם בתחילת שנות ה-90, כשלקחתי על עצמי להנפיק גירסה עברית ל"שפת הסימנים של סיינפלד", חשבתי שאני כבר יודעת המון על יחסים. אחרי הכל, היו לי אכזבות, היו לי אהבות, אפילו התחתנתי. מובן שלא תיארתי לעצמי אז, שיבוא יום ואערוך ערוץ שלם על יחסים, שסדרות טלוויזיה קלאסיות כמו "סיינפלד", "חברים" ו"סקס והעיר הגדולה" יהיו הפרומו שלו. לכבוד 20 שנות סיינפלד, חזרתי לספר הזה, וראיתי שלא נס ליחו. להלן אסופה של קטעים נבחרים בנושא יחסים, א-לה ג'רי סיינפלד:

הבעיה עם תהליך ההגעה ליחסי מין היא, שלכל אדם יש לוח זמנים משלו לגבי מה אמור לקרות ומתי. האדם השני, כמובן, לא יודע על כך כלום, ואף אחד לא מדבר על זה. כולנו שומרים על פרצוף פוקר.

צו חיבוק על תנאי

בגלל זה אני חושב, שאנחנו זקוקים למעין ספר-חוקים מיני, שבו הדברים האלה יהיו כתובים ומוסכמים. תהליך הגעה ליחסי מין לפי התקן. אם יש איזו בעיה, אתם פשוט מעיינים בספר ואומרים: "תראי, מותק, אני מצטער מאוד, אבל כבר יצאנו שלוש פעמים, ולפי פרק 7 סעיף 5, מוכרח להיות עכשיו מגע גופני כלשהו, כפי שאת יכולה לראות כאן. אחרת אצטרך לדווח עליך למועצה, והם יוציאו נגדך צו חיבוק על תנאי".

"אני הייתי ראשון".

"תן לעבור".

"אתה נצמד לי לזנב".

"זה המקום שלי!"

אנחנו כמו שלושה מיליארד מוקיונים. אבל הביצית משחקת אותה מאוד קוּלית: "ובכן, במי מכולם אני בוחרת? אני יכולה להתחלק. אני יכולה לחכות חודש. אני לא שוחה לשום מקום".

שירות חדש: "מיטה ממתינה"

מה בנוגע לדיבורים בזמן הסקס? השאלה היא אם דיבורים אכן משפרים את חיי המין, או שהאקט המיני נמצא שם רק כדי להוסיף קצת פילפל לשיחה.

ואז אני חושב שחברת הטלפון תמציא שירות בשם "מיטה ממתינה". זה היהיה הקטע החדש. "או, יֵה, חכי רגע מותק, יש מישהי על הקו השני... או, יֵה, בייבי. חכי שנייה... רגע, חומד, אני מוכרח לענות על זה. כן, יש לי מיטה ממתינה בקו השני. אני מוכרח לענות על השיחה הזאת".

אל תבינו אותי לא נכון, טקס החתונה על דבר נפלא. ההבטחות, התלבושות. אני חוש שהרעיון מאחורי הטוקסידו הוא ההשקפה הנשית, שלפיה "כל הגברים ממילא אותו דבר, אז אין סיבה שלא יתלבשו אותו דבר". לכן, מבחינתי, חתונה היא הבאה בברית הנישואים של כלה יפה וזוהרת ושל... בחור כלשהו. הטוקסידו הוא שסתום הביטחון של החתונה, שנוצר בידי נשים, מפני שהן יודעים שהגברים הם יצורים בלתי אמינים. לכן, במקרה שהחתן ישתפן פתאום ויבריז, כולם פשוט יזוזו צעד אחד הצידה, והיא תתחתן עם הבחור הבא בתור.

יש לי חבר שעומד להתחתן, מסיבת הרווקים ומסיבת הרווקות יתקיימו באותו יום. אז בהחלט ייתכן, שבשעה שהחברות של הכלה יתנו לה לבנים סקסיים, החתן לעתיד יישב בבר של חשפניות ויצפה במישהי רוקדת על השולחן, באותה תלבושת בדיוק. אני חושב שזה יהיה רגע מיוחד מאוד.

כשאתה פנוי, אתה הדיקטטור בחיים שלך

מבחינתי, ההבדל בין להיות פנוי לבין להיות נשוי הוא צורת המימשל. כשאתה פנוי, אתה הדיקטטור בחיים שלך. יש לך סמכויות בלתי מוגבלות. כשאני נותן הוראה להירדם על הספה עם הטלוויזיה דלוקה, באמצע היום, איש לא יכול לערער על סמכותי! כשאתה נשוי, לעומת זאת, אתה חלק מגוף מקבל החלטות. לפני כל צעד שעושים צריכות להתקיים ישיבות, וכל מיני ועדות מיוחדות יבדקו את המצב.

זה במקרה של נישואים מוצלחים. אני חושב שבגלל זה הגירושים הם עסק כל כך מכאיב: הדיחו אותך, בלי שזכית אפילו להיות הנשיא.

בעצם, לכל גבר ולכל אשה יש מין "ספר רכב" כזה. אמנם שום דבר לא ממש כתוב, אבל בכל זאת, הוראות ההפעלה של כל צד במערכת היחסים מפורטות וספציפיות מאוד. לכן, כשאתה מתחיל עם מישהי, מה שאתה עושה למעשה הוא לנהוג במכונית זרה בפעם הראשונה, בלי לדעת איזה כפתור מפעיל מה. בגלל זה, יש נזילת מים לעיתים קרובות, לפעמים חסר לה שמן, ולפעמים היא פשוט לא נדלקת.

בנסיעה ארוכה, זה מה שחשוב.

"אני מאמין שבתוך לבנו, כולנו מאושרים מכך שאנחנו לא מצליחים להבין עד תום את היחסים שלנו. זה מפעיל את התאים האפורים של המוח. אני חושב שאנחנו צריכים להגיד תודה על הדבר היחידי בחיים שלנו, שמונע מאיתנו להיות ממוקדים אך ורק באכילה", כותב ג'רי סיינפלד.

בהיותו גבר, ועוד גבר רזה, הוא כנראה לא יודע מה שכבר יודעים רבים מקוראי ערוץ יחסים: נשים מסוגלות בקלות רבה לבלוס מזון ולדבר על יחסים, בו-זמנית. אבל סיינפלד בעצמו מודה, כפי שהודה פרויד לפניו: "זהו זה, אני מרים ידיים. אני באמת לא יודע מה חושבות לעצמן הנשים. דיברתי איתן, בדקתי אותן, ביקשתי אותן לבדוק אותי. ואני מוכרח להודות, שאני עדיין בנקודת ההתחלה".