הפלונטר בצמרת צה"ל: חוסר משילות צבאית

פרשת המינויים הנוכחית בצמרת צה"ל כבר מזמן הפכה לפארסה. שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי, כמו שני מתאבקי סומו תשושים החוששים זה מזה, סובבים במעגל ואינם מסוגלים להגיע להכרעה. בינתיים, מתעכבים מינויים קריטיים לתפקידים בכירים במטכ"ל ובמערך השדה. זה מוביל לעיכוב החלטות - והקצינים המועמדים לקידום מצמצמים למינימום ההכרחי את תפקודם ויוזמותיהם.

 במסדרונות המטכ"ל ובלשכת שר הביטחון פורחת תעשיית רכילות והשמצות שמוצריה זולגים לתקשורת, מה שאינו מוסיף לאמון וליוקרה שרוחש הציבור לצמרת הביטחונית.

מתברר שחוסר המשילות המאפיין את הממשלה הנוכחית לא פסח על מערכת הביטחון. נכון להיום, שר הביטחון והרמטכ"ל אפילו אינם מצליחים לקבוע מועד לשיחה ביניהם שבה יחליטו מי יהיה סגן הרמטכ"ל הבא, ואם בכלל נחוץ להחליף סגן רמטכ"ל שעדיין לא השלים שנתיים בתפקיד. רק אחרי שתתקבל הכרעה בשאלה זו אפשר יהיה להחליט בכמה חזיתות:

• אם לבקש מדן הראל להמשיך לאייש את לשכת סגן הרמטכ"ל (אשכנזי מעוניין מאוד, וסביר להניח שהראל יקבל את דין התנועה);
• אם לבקש מראש אמ"ן, אלוף עמוס ידלין, שכבר הודיע על כוונתו לפרוש, להמשיך בתפקידו שנה חמישית (ברק וגם אשכנזי מאוד מעוניינים ונראה שידלין ייעתר);
• אם אלוף פיקוד צפון, גדי אייזנקוט ימשיך בתפקידו או שיקודם לסגן רמטכ"ל (הוא המועמד המועדף על הרמטכ"ל);
• מי יהיה ראש זרוע היבשה הבא;
• אם נספח צה"ל בארה"ב, אלוף בני גנץ, יהיה סגן הרמטכ"ל או שיישאר לפחות עוד שנה נוספת בוושינגטון;
• שלא לדבר על תתי-האלופים המועמדים לקידום בדרגה, בתפקיד או בשניהם.

מה שתקע את סבב המינויים למבוי סתום - ומזרים הרבה דם רע ליחסי העבודה בין שר הביטחון לרמטכ"ל - היא דרישתו של אלוף פיקוד דרום, יואב גלנט, להתמנות לסגן הרמטכ"ל. לפני כמה ימים דחה גלנט סופית את הצעת הרמטכ"ל להתמנות למפקד זרוע היבשה הבא. הוא גם הודיע קטגורית לברק ולאשכנזי, בשיחות נפרדות, שאם לא יתמנה לסגן הרמטכ"ל הוא יפרוש מצה"ל.

טלנובלה בחאקי: תקציר הפרקים הקודמים

גלנט יסגור עוד מעט שנה חמישית בפיקוד דרום. מצויד ברקורד מרשים כלוחם וכמפקד הוא רואה את עצמו, בדין, כאחד המועמדים הריאליים להחליף את אשכנזי כשזה יסיים את תקופת כהונתו. הוא גם יודע שבגילו (51) לא תהיה לו הזדמנות נוספת להתמודד על המשרה הנחשקת. לכן עליו להבטיח לעצמו עמדת זינוק טובה להתמודדות הקרובה, שתהיה לכל המוקדם בעוד שנתיים ומשהו. המיתוס הצה"לי גורס שלסגן המכהן יש סיכוי טוב מכולם. המיתוס הזה אינו לגמרי מבוסס היסטורית, אבל גלנט דבק בו: סגן רמטכ"ל או שאני טורק מאחורי את הדלת.

לא קבעו מועד לפגישה. ברק ואשכנזי (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

סביר להעריך שגלנט רוצה בתפקיד גם מפני שמינוי לסגן רמטכ"ל מקבע בציבור את רושם הישגיו המקצועיים בפיקוד דרום, וכן, זו גם הזדמנות פז לכופף מעט את ידיו של הרמטכ"ל הנוכחי, שאינו נמנה על מעריציו, בלשון המעטה. היחסים האישיים והתפקודיים בין השנים הם בקושי קורקטיים. אשכנזי רתח - אך חשק שפתיים - כשגלנט מתח בגלוי ביקורת חריפה על מדיניות האיפוק עליה הורה הוא, אשכנזי, בחזית הדרומית, בשנים שקדמו למבצע "עופרת יצוקה". הרמטכ"ל גם לא אהב את האופן הבוטה שבו, לדעתו, ניסה גלנט לנכס לעצמו, באמצעות התקשורת, את הישגי המבצע.

מי שמכיר את הרמטכ"ל יודע שהוא אינו שוכח ואינו מוחל על כבודו, גם אם אינו נותן לכך ביטוי פומבי. לכן, כנראה, אשכנזי נחוש - ואינו מוכן לעבוד עוד שנתיים ומשהו (לפחות) עם סגן שפשוט אינו סובל באופן אישי, ולא נותן בו אמון שיוציא לפועל את מדיניותו והחלטותיו כרוחן.

השכפ"ץ של אשכנזי

שר הביטחון ברק חושב אחרת. ראשית, מפני שהוא באמת מעריך את כישוריו של גלנט כלוחם וכמפקד. בין אלופי המטה הכללי ומפקדי האוגדות אין הרבה קצינים עם יכולות התכנון והניסיון המבצעי שיש לגלנט. לכן טבעי ששר הביטחון, בתקופה הנוכחית, לא ירצה שגלנט יפשוט את מדיו.

אשכנזי רוצה את אייזנקוט (משמאל) כסגנו (צילום: דובר צה"ל)

יש גם מי שטוען שעמדת שר הביטחון נובעת משיקול פוליטי: ברק מודע לקשריו של גלנט עם התקשורת וחושש שאם אלוף הפיקוד המוערך יפרוש מהצבא, הוא לא יהסס לנצל קשרים אלה כדי להטיח רפש במערכת ובשר הביטחון - שבגלל חולשתו לא מנע את פרישתו. אשכנזי אולי יהיה היעד העיקרי לזעמו של גלנט, אבל היוקרה שממנה נהנה הרמטכ"ל בצבא ובציבור מספקת לו שכפ"ץ טוב ועמיד. לעומת זאת, ברק, הנלחם על מעמדו הפוליטי בתוך מפלגתו ובדעת הקהל, אינו יכול להרשות לעצמו כרסום בתדמיתו כשר ביטחון אולטימטיבי.

במקביל, ברק עומד לפני עוד הכרעה פרסונלית. כבר כמעט שנה שהוא מתעכב במינוי מחליפו של האלוף יוסף משלב כמתאם הפעולות בשטחים - בעוד התפקיד מאויש על-ידי ממלא המקום, ראש המטה המדיני-ביטחוני אלוף (מיל') עמוס גלעד. שר הביטחון צריך לבחור בין שניים מהמקורבים אליו ביותר, המזכיר הצבאי איתן דנגוט או ראש המטה, מייק הרצוג. האחרון מחזיק בהבטחה מהשר הקודם, עמיר פרץ, ואין להתעלם גם מייחוסו המשפחתי, כאחיו של השר יצחק (בוז'י) הרצוג - מתומכיו הבולטים של ברק במפלגת העבודה.

אין מבוגר אחראי

החוק והנוהג קובעים כי הממשלה מאשרת מינוי של אלופים, ובכלל זה סגן הרמטכ"ל. אבל לפני כן דרושה הסכמת שר הביטחון להמלצת הרמטכ"ל - כך שבלי פשרה בין ברק לאשכנזי, הפלונטר לא יוּתר.

 כרגע, הם לא נראים קרובים להסכמה כזו. בעבר היו מקרים שבהם התערב ראש הממשלה, הפעיל את סמכותו והביא למינוי סגן רמטכ"ל - אפילו אם האיש לא היה לרוחו של הרמטכ"ל. גם ראשי ממשלה שלא החזיקו בתיק הביטחון עשו זאת, יצחק שמיר למשל בשעתו. אבל כעת קלושים הסיכויים שנתניהו יתערב כדי לחלץ את הרמטכ"ל ושר הביטחון מהתסבוכת.

לראש הממשלה יש צרות משלו. מצד אחד הוא זקוק לברק, ומצד שני אינו רוצה לפתוח חזית נוספת עם אשכנזי. לראייה - מסתבר שגם היום, נתניהו לא הסיר את הצעתו לדובר צה"ל אבי בניהו להתמנות לראש המטה בלשכתו - אך אשכנזי נותר עיקש בסירובו להעניק את ברכת הדרך. לכן, בהיעדר מבוגר אחראי שיפשר בין הרמטכ"ל לשר הביטחון, הם יהיו חייבים להידבר ולהגיע בקרוב להחלטה כדי לשים קץ לפארסה. יש סימנים שזה עומד לקרות בשבוע-שבועיים הקרובים.