"היינו הלהקה השיכורה בעולם", אמר בספרו האוטוביוגרפי אלכס ג'יימס, בסיסט להקת "בלר". אבל תדמית הלהקה לאורך דרכה הייתה דווקא של ילדים מנומסים ממעמד הביניים. מי שהיה אחראי לבניית התדמית הזאת הייתה התקשורת הבריטית, בניסיון ליצור את "קרב הבריטפופ" המפורסם של אמצע שנות ה-90, בינה לבין אואזיס. אם אואזיס נחשבו בני אשפתות מהביבים של אנגליה, בלר היו צריכים להיות ההפך הגמור: הילדים המנומסים של מעמד הביניים.
אלברן. גילה חוש סרקזם משובח (צילומים: AFP)
בזמן שאואזיס מילאו את הצהובונים בריבים מתוקשרים, מופרעים וריקים, בלר ניהלו סגנון חיים רוקנ'רולי לכל דבר וסיגלו לעצמם, בעיקר בזכות יכולת ההגשה והכריזמה הבימתית של הסולן אלברן, שואו כאוטי וסוער. הסערות היו גם בתוך הלהקה, מסתבר: ב-2002 הודיע הגיטריסט גרהאם קוקסון על פרישה מהלהקה, לאחריה היא אמנם לא התפרקה רשמית, אבל חבריה לא שבו לפעילות משותפת. יותר מזה: לפני שנה עוד אלברן הכריז ששאר החברים שונאים אותו, ושאין סיכוי לאיחוד.
והנה, בסוף השבוע שעבר, אחרי הפוגה של 9 שנים, עלה ההרכב המלא לבמה בהייד פארק, המקום עליו כתב אלברן את "Parklife",
שיר הנושא לאלבום שקנה את עולמם. החששות מפני אכזבה החלו להתפוגג כבר בדיווחים מפסטיבל גלסטנברי,
שהתקיים שבוע קודם לכן, שבישרו על הופעה מחשמלת ומרגשת.
ג'יימס ואלברן. "הלהקה השיכורה בעולם"
"זה כמו סגירת מעגל, להתאחד כאן" בישר דיימון אלברן, אחרי פתיח של "She's So High",
הסינגל הראשון של הלהקה, ו-"Girls and Boys", להיט הענק הראשון שלה. הסט הורכב על טהרת האוסף הכפול שיצא ללהקה לפני כחודש, שיצג את אלבומי הלהקה, כולל "Think Tank", ממנו בוצע השיר "Out Of Time", שהיה להיט במחוזותינו. הסיבה לכך, כך נראה, היא נסיון מסויים לשמור על סטטוס קוו בין אלברן לקוקסון. אמנם כמה חיוכים הוחלפו בין הצדדים, אך האינטרקציה נראתה פושרת משהו, כך שלא הייתי בונה על אלבום חדש בקרוב.
עם זאת, הלהקה לא השאירה מקום לספק בכל הנוגע למחוייבות לקהל. הביצועים היו לעילא ודיימון אלברן הראה שבגיל 40 אפשר להמשיך לקפוץ ולהתלהב, ועוד איך. כמו בימים הטובים, הוא ניהל דיאלוג קבוע עם הקהל, גילה סרקזם משובח (כולל עקיצה למארגני ה-Live 8, אותו החרים בזמנו, בהקדמה ל-"Out Of Time") וגיחות לקהל, כולל שתי קפיצות הירואיות לזרועותיהם הפשוטות של המעריצים המשולהבים. גם קוקסון, הסולידי בדרך כלל, תרם פזצט"א מפוארת אחרי הסולו של "Sunday Sunday".
גיחות לקהל וקפיצות הירואיות
זו ללא ספק הייתה אחת ההופעות האנרגטיות ביותר שנכחתי בהן. עוד לפני עליית הלהקה לבמה, הקהל היה בטירוף, כשהתזות הבירה ומלחמות הבקבוקים המסורתיות לא נזנחו. זה המקום לציין: לפני שאתם נוסעים להופעה באנגליה, חשוב להכין מקום לייבוש החולצה, לעבוד על שרירי הכתפיים ולוודא שביטוח הנסיעות שלכם כולל פגיעות ראש. אחד הבקבוקים שנזרקו לכיווני היה על ידי אלברן עצמו, שהחליט לממש את דאגתו הכנה מפני גל החום ששטף בשבוע שעבר את לונדון.
לא רק ההופעה בוצעה בשלמות. לא יזיק לאמרגני ארצנו לעשות גיחה קטנה לניכר
וללמוד איך הופכים הופעה פתוחה לפסטיבל אמיתי. פתיחת השערים לא הזניקה את הקהל לבמה; אין שום סיבה לכך כשהמתחם מלא בדוכני אוכל ושתייה (ולא רק נקניקיות ובירה מהולה), מתחמים מוצלים למנוחה וכסאות נוח, שנתנו סיבה טובה לכל האנשים, כל כך הרבה אנשים, ללכת כולם יד ביד דרך הפארק. זה באמת, באמת יכול לקרות.
