ברק, תודֶה שטעית

"שלוש שנים אחרי, שורר השקט ביישובי הצפון; כוח רב-לאומי הולך ומתבסס לאורך גבולנו הצפוני; לראשונה מזה 30 שנה צבא לבנון מקבל אחריות לאזור הגבול; נסראללה עודנו ספון בבונקר ומחליף מיטה כל לילה; החיזבאללה נחל מפלה בבחירות בלבנון ובמזרח התיכון מבינים כי יש מחיר להתגרויות לאורך גבולות ישראל. אין זמן מתאים מזה להודות פעמיים: על כך שטעינו בדרך בה הוצגו תוצאות המלחמה, וכן להודות למפקדים ולחיילים שסיכנו את נפשם למעננו.

"המציאות מוכיחה כי עלינו להודות: טעינו כשרמסנו ברגל גסה את ערכי הרעות והסולידריות ויצאנו במסע הכפשה נגד טובי המפקדים והלוחמים במלחמה. השמדת כוחות החיזבאללה שאיימו מקו הגבול על עצם שלום אזרחינו בצפון הינו הישג רב-משמעות שהתקבל באמצעות לחימה עיקשת ואמיצה. לחימה שניהלו טובי המפקדים שהובילו את המערכה.

"עוד נודה לכל מי שחירפו נפשם: מפקדי הגדודים, מפקדי החטיבה, מפקדי האוגדה, חיילי צה"ל וקציניו – בסדיר ובמילואים. תודה לכם הלוחמים והמפקדים על שהגנתם עלינו. נזכור את מי שאבדו במערכה הקשה. למענם ולמען זכרם נשבע כי לעולם לא נכפיש עוד את לוחמינו ונכוף את ראשנו".

זהו הנאום שמעולם לא נשא שר הביטחון, אהוד ברק, וחבל. במקום זאת בחר אדריכל הנסיגה המשפילה מלבנון לומר את הדברים הבאים על לוחמי צה"ל: "חירוף נפשם חיפה לא פעם על שגיאות בדרגים מעליהם".

מדהים כי דווקא השר הממונה על צבא ההגנה לישראל בוחר להמשיך ולפגוע במפקדי המלחמה ההיא. מדהים שהאיש שאמור לשדר יותר מכולם תחושות אמון בלתי נחרץ ביכולתם של מפקדי הצבא להוביל מלחמה ולהגן על האזרחים, מצטרף ל"להקת המכפישים". להקה האחראית לתוצאה הקשה של אותה מלחמה: אובדן הערכים והאמון בצה"ל. עצוב ומרתיח כי מי שנושא באחריות בסיסית למצב שנוצר בגבול הצפון בוחר לחלק ציונים לדרג הפיקודי.

אבל אין זה מפתיע. כבר ידוע כי הדרך השגורה ביותר להסיר ביקורת היא להטיח "בוץ" באחר. זאת הייתה דרכם של ראשי הדרג הפוליטי בזמן המלחמה ולאחריה, שעל כישלונם בניהול המדיני חיפו בהשמצת מפקדי הגזרה הצפונית וב"זריקתם לכלבים".

הדרג העליון במטכ"ל וראשי המערכת הפוליטית חטאו באופן בלתי נסלח כלפי המפקדים שיצאו לקרב, שכם אל שכם, עם החיילים ובראשם תא"ל גל הירש. המפקד היחיד בדרג כה גבוה שהשתתף באופן פעיל בקרבות, כתף אל כתף עם לוחמיו, תוך שהוביל אותם בשדה-הקרב עצמו, הפך לקורבן המובהק ביותר ל"סירחון" שעלה ממעשי ודברי הדרגים הפוליטיים באותה תקופה.

כבר באה ועדת וינוגרד ואמרה את דברה באופן נחרץ לגבי "הפרוש הלא נכון של ערך הרעות". משפט זה מהדהד באוזני כל מי שהקשיב לנאומו של ברק השבוע. מפחיד לגלות ש"מר ביטחון" לא הפנים את הסכנה שבאמירות מהסוג שבחר.

כל מי שקורא את ספרו של תא"ל גל הירש, לא יכול שלא להתרשם ממסירותו של האיש למדינה ולהגנה על קיומה. כאשר הולכים ומתרחקים זיכרונות קשים מן המלחמה ההיא, אנו מצליחים לראות בעד לערפל. התמונה המתגלה שופכת אור – כמו ועדת וינוגרד – על כשלים בלתי נסבלים ולנו לא נותר אלא לדרוש מכל המכפישים:

תודו שטעיתם – כאשר נסוגותם בחופזה וללא יצירת הרתעה מלבנון.

תודו שטעיתם – כאשר בחרתם במדיניות של הכלה ודשדוש בגבול הצפון במשך שנים.

תודו שטעיתם – כאשר המטכ"ל נמנע מדיונים אסטרטגיים מעמיקים על איום החיזבאללה.

תודו שטעיתם – כאשר הזנחתם לאורך שנים את מוכנות הצבא וקיצצתם באימונים.

תודו שטעיתם – כאשר שלושה (!!!)שרי ביטחון לא הובילו מדיניות נחושה למרות התגרות המחבלים.

תודו שטעיתם – כאשר ניהלתם בהססנות את המערכה כמנהיגי המדינה והצבא.

תודו שטעיתם – כאשר חיפיתם על כשלון המערכה המדינית בהכפשת הצבא.

תודו שטעיתם – כאשר גרמתם למשבר אמון חריף של האזרחים בצה"ל.

תודו שטעיתם – ובראשכם שר הביטחון הנוכחי – כאשר אתם ממשיכים להתנער מאחריות ואינכם מוקירים את נחישותם, אומץ ליבם ותבונתם של המפקדים מסוגו של גל הירש, ואחרים.

תודו שטעיתם – כי המערכה הקשה ההיא אכן הביאה לשינוי המצב בגבול הצפון, בזכות מפקדי המערכה והלוחמים, ולמרות כישלונכם המהדהד.

איקי אלנר, מנכ"ל המכון למנהיגות שדרות / שער-הנגב